לקראת הסכם גרעין היסטורי בין איראן למעצמות
יחסי איראן עם המערב ידעו עליות ומורדות, וכמעט תמיד נגמרו במפח נפש לאיראנים. עכשיו לראשונה בהיסטוריה המודרנית מנוהל משא ומתן שבו המערב מסתכל על איראן בגובה העיניים. ההסכם המסתמן לא מושלם אך בהתחשב בחלופות - עוד סנקציות או מלחמה - הוא נראה כתוצאה טובה
כותב אורח: ליאור שטרנפלד
אם הכל ילך כשורה, בשעות הקרובות ייחתם הסכם היסטורי בין איראן למעצמות (5+1, כפי שהן נקראות בקיצור. 5 החברות הקבועות במועצת הביטחון פלוס גרמניה). ניתן לומר כבר מעתה שאם ייחתם יהיה זה הסכם היסטורי. לא בגלל שהוא "יחזיר" את איראן לחיק משפחת האומות, כפי שאומרים חלק מסנגוריו של ההסכם, ולא בשל היותו "כניעת המערב", כפי שטוענים רבים ממקטרגיו. יהיה זה הסכם היסטורי בגלל שלראשונה בהיסטוריה המודרנית נוהל משא ומתן עם איראן כצד שווה, ולא איראן כצד פסיבי בשיחות.
ההסכם על כל סעיפיו נוצר במשא ומתן שבו המערב הסתכל על איראן בגובה העיניים. זה לא הסכם מושלם אך בהתחשב באלטרנטיבות זהו הסכם טוב מאוד ומבלי להיכנס לפרטים טכניים בהם איני מבין דבר, אנסה להסביר בשורות הבאות מדוע.
יחסי איראן עם המערב ידעו עליות ומורדות רבים. כמעט כל תקופה נגמרה במפח נפש לאיראנים. במשך עשורים רבים איראן שימשה כלי משחק בידי מעצמות העולם והזיכרון הקולקטיבי האיראני מכיל תקופות בהן איראן הייתה נתונה לכיבוש צבאי בידי בריטניה, ארצות הברית, וברית המועצות, תקופות בהן ממשלת בריטניה שלטה בתעשיית הנפט והתעמרה באיראנים שעבדו שם ובאותה עת עשקה את אוצרותיה של איראן, תקופה בה הודח בהפיכה שגובתה על ידי שירותי הביון הבריטים והאמריקאים ראש ממשלה נבחר ואהוב, ובעקבות הפיכה זו הפך השאה (שוב בגיבוי המעצמות) לרודן אכזר בעל משטרה חשאית שהיתה מהגרועות בעולם בזמנו. ההתנגדות לשלטון השאה הביאה למהפכה של 1979 ולשינוי ביחסי איראן והעולם מאז.
בזיכרון המערב נחרט ההלם מהדחת שלטון השאה הטוב והמיטיב – הדיקטטור הנאור – ויישומו של שלטון חשוך ודתי. גם סאגת משבר בני הערובה בשגרירות האמריקאית עולה בתכיפות רבה. אולם מעטים זוכרים כי משבר בני הערובה פרץ לאחר סירובה של ארצות הברית להסגיר את השאה לאיראן על מנת לעמוד למשפט על פשעיו נגד העם האיראני.
את שאר שנות השמונים העבירה איראן במלחמה נוראה מול עיראק. מלחמה בת שמונה שנים שגבתה מחיר אדיר בנפש וברכוש. מלחמה שבה הותקפה איראן על ידי עיראק של סדאם חוסיין, שנתמך- איך לא – על ידי ארצות הברית ורוב מדינות המערב. מאז שנגמרה המלחמה ההיא איראן עברה תהליכים פנימיים רבי משמעות. מותו של ח׳ומייני וחילופי משמרות ודורות בשלטון ניסו להציב נוסחאות חדשות לניהול יחסים עם המערב והעולם. מסוף שנות התשעים רבים מאיתנו זוכרים את שנות נשיאותו של סייד מחמד ח'אתמי שכל הפלטפורמה שלו היתה "שיח ציוילזציות" על מנת לסיים את שנות העוינות.
לאחר מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר הציע ח׳אתמי את עזרת איראן בייצוב המזרח התיכון ואפגאניסטן. תגובת הממשל האמריקאי של הנשיא ג׳ורג׳ ו. בוש היתה נאום "ציר הרשע". היתה זו סטירת לחי לנשיא הרפורמיסט ולציבור הגדול שבחר בו. היתה זו סטירת לחי שבמחנה השמרני באיראן נוצלה כדי לשנות את הרטוריקה כשמדברים על יחסים עם ארצות הברית או בעלות בריתה. בעקיפין או אולי במישרין היתה זו הרטוריקה שהביאה בין היתר לבחירתו של מחמוד אחמדי-נז׳אד לנשיאות איראן ב-2005.
> ממשל אובמה והנושא הפלסטיני: לאן עכשיו?
מאז, נבחרה באיראן, ברוב עצום יש לומר, ממשלה מהפרגמטיות (והפוטוגניות) ביותר שהצליחה לשנות את תדמיתה של איראן בעולם ולשכנע שאם יש ברצון המערב לשנות את דינמיקת היחסים עכשיו זה הזמן. הנשיא רוחאני ושר החוץ זריף הציגו מתינות ופרגמטיות שהצליחו להוביל לפריצת דרך במשא ומתן האין-סופי בתחום הגרעין.
מטרת הממשלה האיראנית היתה להסיר את הסנקציות המשתקות מעל איראן. סנקציות שהפכו את חיי האיראנים לקשים הרבה יותר. הסנקציות שמטרתן היתה להוריד את איראן לבירכיים לא עשו כן. אולם השיגו תוצאות הפוכות משקיוו להן בארצות הברית, במערב ובישראל. הסנקציות חיזקו את משמרות המהפכה וחיזקו את עוצמתו הכלכלית של הארגון ואת שליטתו על משקה של איראן. הסנקציות סייעו לחסל את מעמד הביניים האיראני- אותו מעמד שמהווה את האיום הגדול ביותר על שרידות השלטון המהפכני. הסנקציות לא האטו כלל את התקדמות המחקר הגרעיני.
אולם כפי שמעידים דוח״ות של סוכנויות הביון, למרות ההתקדמות במחקר אין ראיה חותכת לפיה איראן מתקדמת לעבר נשק גרעיני. זוהי העמדה שהציגה איראן מאז ומתמיד. קיימת באיראן התנגדות עקרונית לנשק לא קונבנציונאלי וראייתו ככלי לא מוסרי, גם משום שאיראן היתה קורבן של נשק כזה בזמן המלחמה עם עיראק.
דבר נוסף שעלינו לזכור הוא שאיראן לא תקפה אף מדינה ב-200 השנים האחרונות. נכון, זה עומד בסתירה לדימוי שיש לנו על איראן התוקפנית, ואולי אף בניגוד לדימוי הצבאי שאיראן מנסה להחזיק, אבל איראן לא פתחה במלחמה נגד אף מדינה קרובה או רחוקה בעת המודרנית. יגידו המבקרים, שאיראן תומכת באירגוני טרור שדווקא כן תוקפים מדינות באזור, כמו חזבאללה וחמאס לדוגמה. האמת העצובה היא שכך נוהגות כמעט כל המעצמות האזוריות והגלובליות במזרח התיכון ומעבר לו. כך נוהגת ארצות הברית, כך נוהגת ישראל, כך נוהגת איראן.
שאלה אחרת שיש לשאול היא: אם לא ההסכם – מה האלטרנטיבה? מלחמה? המשך הסנקציות? האמת היא שגם למתנגדי ההסכם ואלו שהמילה מלחמה עוד מעוררת בהם איזשהו זעזוע יודו שאין חלופה. איראן תמשיך לעמוד על זכותה להתקדם במחקר גרעיני לצרכים אזרחיים, איראן אף הפיקה לקחים מאי אילו מדינות אחרות במזרח התיכון ופיזרה וביזרה את מתקני הגרעין שלה ברחבי הארץ העצומה, ולפי ידיעות בעיתונות מרבית המתקנים נמצאים עמוק באדמה ומוגנים מפני תקיפה אווירית. הסכם שיתן לאיראן את המחקר והיתרונות של אנרגיה גרעינית, והיתרונות הרפואיים של מחקר גרעיני ויחד עם זאת ישאיר את כל מתקניה תחת פיקוח בינלאומי – נראה תוצאה לא כל כך גרועה.
הערה לסיום: רבים מאיתנו מייחלים ליום שבו שלטון המהפכה יסתיים. שבמהפכת קטיפה יודחו אנשי הדת מהשלטון ויוחזרו למסגדים ושלטונם יהיה עוד פרק בהיסטוריה בת אלפי השנים של איראן. יתכן שהסכם הגרעין הזה מרחיק את היום. יכול להיות שהוא מקרב. בכל מקרה אין הוא הופך את השלטון לצודק יותר. השלטון האיראני הוא גרוע ואכזרי מקודמו בעיקר לבני העם האיראני. אולם יש הבדל תהומי בין מדיניות חוץ למדיניות פנים, ועל פי מדיניות החוץ אין סיבה לחשוב שההסכם הזה לא ישמר או יאכף.
> הפצצת הכור בעיראק הובילה לפיתוח נשק להשמדה המונית, לא עצרה אותו
ד"ר ליאור שטרנפלד הוא מרצה להיסטוריה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת טקסס באוסטין. תחום מחקרו הוא איראן המודרנית.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן