newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לפעמים מבצבץ רגע של תקווה. היום יכול להיות הרגע הזה

אם יש דבר באמת בעל משמעות שאנחנו, במיוחד הציבור היהודי, יכולים לעשות עם הקול שלנו היום, זה לרתום אותו לטובת ההפרעה, השיבוש בסדר הדברים. כך מערכות מתחילות להתערער - גם רבות הכוח שבהן

מאת:

ב-17 במאי 1999 הייתי בסוף השבוע הארבעים להריון. הימים היו ימי ממשלת נתניהו הראשונה, ואני הייתי נחושה מאוד שבכורתי לא תיוולד אפילו ליום אחד של שלטון האיש החשוך הזה. כך גררתי את עצמי, עם הצירים שכבר החלו, לקלפי השכונתית, ובשארית כוחותיי הטלתי את הפתק לקלפי ומשם הלכתי לבית החולים ללדת. וכשהיא נולדה היתה לנו תקווה גדולה שהיא תגדל למציאות אחרת, עידן אחר – שבו לערכים שהאמנו בהם תהיה משמעות.

כשהחזקתי אותה בידיי בפעם הראשונה, לא יכולתי להעלות על דעתי שעשרים שנה מאוחר יותר שוב נלך להצביע כדי להדיח את נתניהו מהשלטון. לא שיערנו אז שבעשרים השנים שיבואו המצב ידרדר מדחי אל דחי, שנתניהו יהפוך לקיסר מושחת ופירומן בממדים כאלה, שברק ירמוס ברגל גסה את כל מה שבשמו נבחר, שהאפרטהייד יהפוך למדיניות כמעט מוצהרת ושהכהניסטים יעמדו בשערי הכנסת. לא תיארנו לעצמנו שאחרי עשרים שנה שוב יתמודדו בבחירות נתניהו וברק, ושמהאופטימיות ההיא לא יישאר אלא זיכרון עמום ומר.

יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, מצביע בבחירות, 17 בספטמבר 2019 (צילום: אורן זיו)

לרתום את הקול לטובת ההפרעה. יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, מצביע בבחירות, 17 בספטמבר 2019 (צילום: אורן זיו)

כשנולדה בכורתנו לא הבטחנו לה שכאשר תגיע לגיל 18 לא יהיה יותר צבא. היינו אולי צעירים ונאיביים, אבל לא מטומטמים; כבר אז ידענו שהצבא בישראל הוא כמו כוח טבע, נצחי ובלתי נמנע. אבל לא האמנו שלפני גיל עשרים היא כבר תהיה מפגינה מתמידה נגד הכיבוש שרק יילך ויעמיק, שהגזענות המצמיתה תשלח זרועות אש לבית הספר הדו לשוני שבו למדה, שהחלום יתרחק במהירות מבהילה כל כך.

היום היא נוסעת לטיול הגדול שלה, למזרח. אתמול בערב ארזה את התרמיל הענק, והכניסה לתוכו גם את החולצה עם הכיתוב Free Palestine שקיבלה ממוביל ההפגנה השבועית בשיח' ג'ראח אליה היא מתמידה להגיע מזה שנים, כשנפרד ממנה לשלום ביום שישי האחרון. הבוקר נלך ביחד להצביע, ומשם ניקח אותה לשדה התעופה.

אני מביטה בתרמיל הגדול שמחכה ליד הדלת ותוהה לאיזו מדינה היא תחזור. עשרים השנים שחלפו מאז לימדו אותי שמהפכות לא מתחוללות בקלפי, והישועה לא תצמח מהכנסת. למדתי גם להכיר במגבלות הכוח שלנו; לשמאל העקבי יש מעט מאוד השפעה על מוקדי הכוח, אם בכלל, וגם לא גייסות בשטח. אין לנו את הכוח להוציא לפועל מהפכות. אבל זה לא מייתר את המשימה המוסרית והפוליטית שלנו, שהפכה להיות במילה אחת: שיבוש.

השיבוש איננו המהפכה עצמה, אבל הוא שלב הכרחי בדרך אליה. אם יש משהו שלמדתי בעשרים השנים האלה זה שאין דבר שמשרת את המערכת יותר מסטטוס קוו, הסטטוס קוו הלא מופרע שבו היררכיית הכוחות – על הדיכוי והעוול שהיא מגלמת – מבססת את מעמדה וקובעת מי בפנים ומי בחוץ, מי לגיטימי ומי אינו לגיטימי, למי יהיה פתחון פה ולמי לא. לכן אם יש דבר באמת בעל משמעות שאנחנו, במיוחד הציבור היהודי, יכולים לעשות עם הקול שלנו היום, זה לרתום אותו לטובת ההפרעה, השיבוש בסדר הדברים. כך מערכות מתחילות להתערער – גם רבות הכוח שבהן.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואישתו שרה, ליד בית משפחתו של דביר (יהודה) שורק, החייל שנדקר ליד מגדל עוז, 13 באוגוסט 2019 (צילום: פלאש90)

חלום הבלהות האמיתי של הימין – התנערות של יהודים מהעליונות היהודית. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואישתו שרה, אוגוסט 2019 (צילום: פלאש90)

אין לי ספק שכל קול יהודי לרשימה המשותפת הוא שיבוש של המערכת. זה חלום הבלהות האמיתי של נתניהו וחבריו. ההתנערות של יהודים מהעליונות היהודית היא שיבוש במערכת. כאשר נתניהו יתחיל להזיע בגלל היהודים שנוהרים לקלפיות ומצביעים לרשימה המשותפת, כאשר יותר יהודים יבינו שהמוצא מהסבך שבו אנחנו לכודים לא יימצא בשיח פנים יהודי שמתעלם מכ-20% מאזרחי המדינה, נדע שהמערכת מתחילה לרעוד מהיסוד.

לפי התחזיות, בבחירות האלה יצביעו לרשימות הערביות יותר יהודים מאשר אי פעם בעבר. אחרי עשרים שנה, אני נאחזת בתקווה הזו בכל כוחי. להורים ולאנשים פוליטיים אין את הפריבילגיה להתייאש. ומי יודע, אולי הגיחה הבאה שלה לאוויר הישראלי בעוד כחצי שנה תהיה לסביבה קצת פחות רעילה, קצת יותר אופטימית, קצת יותר ראויה לה ולבני ובנות דורה. הפתק לרשימה המשותפת היום הוא זיק התקווה שאתו אנשק אותה לשלום ואשלח אותה לדרכה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ההצהרות בעלות אופי ג'נוסיידי של ראשי המדינה לא באו משום מקום. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ההצהרות בעלות אופי ג'נוסיידי של ראשי המדינה לא באו משום מקום. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

סמוטריץ' או דו-לאומיות, אין דרך אחרת

האווירה הג'נויסיידית שהשתלטה על ישראל אחרי 7 באוקטובר היא לא סטייה, היא נעוצה בשאיפה הציונית הישנה לכמה שיותר קרקע עם כמה שפחות ערבים. המוצא היחיד הוא להכיר שהביטחון של היהודים תלוי בהכרה בדו-לאומיות של המרחב הזה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf