newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למרות יהדותו, הממסד היהודי לא מהסס להציג את סנדרס כאויב

אף שדעותיו של סנדרס על ישראל לא חורגות ממה שחושבים רוב היהודים הליברלים בארה"ב, העיתונות היהודית וארגונים יהודיים מתארים אותו כמי שמתבייש ביהדותו ואפילו כאנטישמי. ככה זה כשאתה תומך בהפעלת לחץ על ישראל ובחופש לפלסטינים

מאת:

ברני סנדרס הוא כרגע המועמד המוביל בפריימריז לנשיאות במפלגה הדמוקרטית. הוא קיבל את מירב הקולות בבחירות באיווה לפני שבועיים, והוא ניצח בפריימריז בניו המפשייר בשבוע שעבר. הוא מוביל בסקרים ברמה הארצית, לפני המועמד המוביל הקודם, סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, והוא המועמד המוביל בכמה מדינות חשובות העומדות עכשיו בפני בחירה.

הסנטור ברני סנדרס בוועידת ג'יי סטריט, ב-28 באוקטובר 2019 (צילום: גילי גץ)

"אנחנו לא יכולים להעניק צ'ק פתוח לישראל". ברני סנדרס בוועידת ג'יי סטריט, ב-28 באוקטובר 2019 (צילום: גילי גץ)

אפילו אם הוא לא יזכה במועמדות – שלא לדבר על הנשיאות, אף שהוא גם מנצח את טראמפ בכמה מהסקרים – הוא יסיים את הקמפיין שלו כפוליטיקאי היהודי הכי מוצלח בהיסטוריה האמריקאית המודרנית. ואף על פי כן, הממסד היהודי אמריקאי לא תומך בקמפיין ההיסטורי של סנדרס, ולא רק זאת. הוא פועל באופן ישיר כדי להכשיל אותו.

במאמר שפורסם ביום שישי האחרון ב"אינטרספט", אתר של תחקירים עיתונאיים, העיתונאים ריאן גרים ואקלה לייסי מדווחים שאייפ"ק, הלובי הפרו-ישראלי החזק, עוזר לממן ארגון המפיץ פרסומות התוקפות את סנדרס ואמורות להיות משודרות בטלוויזיה בנבאדה, שתערוך את הבחירות שלה בשבת הקרובה.

שמו של הארגון הזה הוא ""הרוב הדמוקרטי למען ישראל" (DMFI) ומוביל אותו מארק מלמן, ששימש בעבר כאסטרטג באייפ"ק (מלמן גם עבד בשביל "יש עתיד" ו"כחול לבן" בסבבים האחרונים של הבחירות בישראל). אף ש-DMFI טוענים שהם גוף עצמאי, ל-11 מבין 14 חברי הוועד המנהל שלו יש קשרים ישירים לאייפ"ק, אם בתור מתנדבים, תורמים או דוברים. לא רק זאת: לפי הדיווח, אייפ"ק מאפשר שתרומות ל-DMFI יירשמו כתרומות לאייפ"ק. לפני קמפיין הפרסומות בנבאדה, DMFI הוציאו כ-800 אלף דולאר על פרסומות בטלוויזיה שתקפו את סנדרס לקראת הבחירות באיווה.

"יהודי של בושה"

מאז שסנדרס הכריז על מועמדותו לראשונה ב-2016, לצד מודעות בתשלום במהלך הקמפיין, העיתונות היהודית התייחסה אליו באופן שלילי נטול רסן: היא האשימה אותו שהוא לא באמת יהודי או שהוא יהודי מהזן הלא נכון, שהוא מתבייש להיות יהודי ושהוא אפילו אנטישמי. במאמר ב"מגזין טבלט" – כתב עת יהודי הממומן על ידי אותם תורמים התומכים בקרן תקווה – העיתונאי הניאו-שמרני ג'מי קירצ'יק האשים את סנדרס שהוא ממעיט בערך היהדות שלו כ"מקור של בושה מביכה", וטען שסנדרס משתמש ברקע היהודי שלו רק כאמצעי לגנות את ישראל ויהודים אחרים. מאמר שהתפרסם ב"אלגמיינר" וכותרתו "הבעיה האנטישמית האמיתית של הדמוקרטים: ברני סנדרס", הואשם סנדרס שהוא "יהודי של בושה" בגלל נכונותו לתקוף את מדיניותה של ישראל. במאמר למגזין "קומנטרי", האשים סת' מנדל שסנדרס מפגין "חוסר נוחות לגבי שורשיו היהודיים", ואת זה אפשר להסביר רק בגלל הפוליטיקה הסוציאליסטית שלו ו"הסלידה האידיאולוגית שלו ממדינת ישראל". במאמר דעה ב"טיימס אוף יזראל" כתב יוסי קליין הלוי: "ברדני סנדרס איננו אויב של העם היהודי. הוא פשוט לא דואג דיו לעניינים יהודיים כדי שייחשב ידיד". אלה רק מעטים מהמאמרים הרבים, שפורסמו בעיתונות היהודית ותוקפים את סנדרס ואת יהדותו.

תומכת ברני סנדרס (Scott P. CC BY-ND 2.0)

התמיכה של נשים מוסלמיות בולטות כמו רשידה טלייב, אליהאן עומר ולינדה סרסור עוררה את זעם הממסד היהודי. תומכת ברני סנדרס (Scott P. CC BY-ND 2.0)

אולם אין שום דבר רדיקלי בדעותיו של סנדרס על ישראל. נהפוך הוא, סנדרס – שמשפחתו של אביו נספתה בשואה בפולין – מתאר את עצמו כ"מאה אחוז בעד ישראל", וכ"גאה ביהדותו". הוא פחות או יותר יהודי ליברלי מהשורה: תוקף בחריפות את בנימין נתניהו, שאת ממשלתו הוא הגדיר כ"גזענית"; מתנגד לכיבוש, עדיין מחויב לרעיון שתי המדינות, ומוכן להשתמש בלחץ ממשלתי אמריקאי כדי לגרום לישראל לתת דין וחשבון על מעשיה. הוא אפילו התגורר ועבד בקיבוץ שער העמקים של השומר הצעיר בשנות ה-60. רוב היהודים באמריקה מחזיקים בדעות דומות לאלה של סנדרס: רובם מרגישים קשר חיובי לישראל, חולקים על מדיניותה של ממשלת הימין וחושבים שארה"ב צריכה להפעיל לחץ על ישראל.

מה שהופך את סנדרס לשונה מיתר הפוליטיקאים האמריקאים הוא שבנוגע לישראל-פלסטין – וזו אחת הסיבות להתקפות הפרועות עליו מצד הקהילה היהודית המאורגנת – הוא תומך בגלוי ב"חופש ועצמאות לפלסטינים", כפי שכתב מוקדם יותר השנה ב"ג'ואיש קארנטס". ובניגוד לרוב מי שמתארים את עצמם כתומכים ברעיון שתי המדינות, סנדרס קרא באופן גלוי לנקוט אמצעים כדי ללחוץ על ישראל להפסיק את בניית ההתנחלויות ואת הפרת זכויות האדם שהיא מבצעת בעזה. "3.8 מיליארד דולאר זה הרבה כסף. אנחנו לא יכולים להעניק צ'ק פתוח לממשלת ישראל", אמר סנדרס לקהל בכינוס ג'יי סטריט בסתיו 2019. "יש לנו את הזכות לדרוש כיבוד זכויות אדם ודמוקרטיה".

"סלחן כלפי אנטישמיות"

אבל יותר מהשקפותיו של סנדרס עצמו, ההשקפות של כמה מתומכיו הבולטים של סנדרס הן שעוררו את זעמו של הממסד היהודי האמריקאי. סנדרס הואשם בכך שהוא סלחן כלפי אנטישמיות או גרוע מכך מעודד אותה, בכך שהסכים לקבל את תמיכתן של חברת הקונגרס רשידה טלייב, פלסטינית במוצאה, ושל אליהאן עומר, כמו גם של לינדה סרסור, פעילה חברתית פלסטינית-אמריקאית. כל שלוש הנשים המוסלמיות הצעירות האלה נתקלות בכמויות אדירות של ביקורת ושל השמצות ברשת (בדצמבר דיווח ה"גארדיין" שטלייב ועומר היו מטרה של קמפיין איסלאמופובי בינלאומי שבסיסו היה בישראל). כל השלוש הן תומכות מוצהרות של BDS ומתנגדות חריפות לכיבוש. במארס שעבר, עומר הואשמה בכך שהתבטאה בביטויים אנטישמיים ונאלצה להתנצל, אחרי שרמזה שאייפ"ק משתמש במשאבים הכספיים הגדולים שלו כדי להשתיק ביקורת על ישראל. האירוניה, כמובן, היא שהמימון של אייפ"ק למתקפות על ברני סנדרס מוכיח את מה שכמעט כולם ידעו אבל לא רצו להודות: היא צדקה.

הממסד היהודי האמריקאי, בעזרתו של המשרד לעניינים אסטרטגיים בישראל, השקיע סכום כסף אדיר ומאמץ במאבק נגד תנועת ה-BDS –  מקידום חוקים במדינות שונות בארה"ב האוסרים על חרם על ישראל ועד הצו הנשיאותי, שחתם עליו דונלד טראמפ, המגדיר אנטי-ציונות כצורה של אנטישמיות ומסמן סוגים מסוימים של ביקורת על ישראל כפגיעה בזכויות האזרח של סטודנטים יהודים.

אף שבקהילות יהודיות בעולם יש מסורת ארוכה של אנטי-ציונות, עבור גופים כמו "הליגה נגד השמצה" אין שום הבדל בינה ובין ביטויים ממשיים של שנאת יהודים. מנכ"ל הליגה נגד השמצה, ג'ונתן גרינבלט, אף טען כי "אלה המכחישים שאנטי-ציונות היא אנטישמיות תורמים לבעיה" של אלימות אנטישמית. על פי התפיסה המיושנת הזו, סנדרס – למרבה האבסורד – אשם בכך שהוא מטפח אנטישמיות משום שיש לו תומכים המאמינים שכל מי שחי בין הים לירדן זכאי לזכויות שוות.

כל הדברים מראים עד כמה הממסד היהודי האמריקאי נמצא בימין, בהשפעת הממשלות בראשותו של נתניהו. אילו היה נשאר בקיבוץ בישראל, סנדרס היה מן הסתם תומך מרצ בשנות השבעים לחייו. לא קשה לראות אותו מסתדר יפה עם אילן גילאון. אבל בקהילות יהודיות רבות בארה"ב, אפילו עמדות כמו עמדותיו של גילאון נחשבות מחוץ לתחום.

יהושע (ג'וש) לייפר הוא כתב ב-Jewish Currents. בעבר היה עורך שותף במגזין 972+. מאמריו מופיעים גם ב"גרדיאן", The Nation ובמגזין n+1. 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

השאירה מאחוריה בור גדול. בות'יינה דביט (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של בות'יינה דביט)

"הסלע שראה את האופק". לזכרה של בות'יינה דביט

שנים רבות של פעילות פוליטית, חברתית ופמיניסטית הפכו את דביט, אדריכלית ובת למשפחה קומוניסטית מרמלה, לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם העיר. מסע הלוויה שלה סימל את המרקם המיוחד של האנשים שראו בה שותפה לדרך

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf