ליברמן יכול להרשות לעצמו לשתף פעולה עם ערבים
המהלך לתמיכה בממשלה צרה בסיוע הרשימה המשותפת מתקבל באדישות או הבנה בקרב חלקים נרחבים מציבור דוברי הרוסית. זה תוצר של קהילה פגועה, שעברה שנה של השפלות אישיות והדרה ממעגל היהדות המתהדק - ופיתחה ניכור מעמיק
הגברת מהאימרה לפיה "זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה", רזתה אמנם במנדט אחד בסיבוב הבחירות השלישי, אך עדיין ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן היא מפתח להקמת ממשלת המיעוט של יו"ר כחול לבן, בני גנץ.
כך היה לפחות עד שיוצאת ישראל ביתנו, אורלי לוי-אבקסיס, החליטה להתחפש בפורים לאסתר המלכה ולהציל את עם ישראל מרוע הגזירה, והודיעה שמצפונה לא ייתן לה להיתמך על ידי הערבים. המפתח השני הוא כמובן הרשימה המשותפת.
לא חושש מאובדן מצביעים. יו"ר כחול לבן, בני גנץ, ויו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, אחרי פגישתם ב-9 במרץ 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)
מוזר לראות עד כמה מהר נהיה טבעי המשפט שבו ליברמן והמשותפת מככבים כשני מפתחות לאותו שער. רק יומיים לפני הבחירות האחרונות עוד סירב ליברמן ללחוץ את ידו של יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, ואף הביע תקווה כי במסגרת תוכנית חילופי השטחים והאוכלוסין תזכה ישראל להיפטר גם ממנו. אמירה זו מוזרה כשלעצמה, שהרי עודה מתגורר בחיפה, וככל הידוע בירת הצפון אינה כלולה בתוכנית החילופין של ליברמן.
עשרה ימים לאחר האפיזודה הזאת מתנהלים עודה וליברמן על אותו מסלול, שספק אם מוביל לאן שהוא. ליברמן, כרגיל, שומר על עמימות – שלעתים אכן מסתירה איזו כוונה אך לעתים סתם מחפה על חוסר ידיעה מה לעשות.
דבר אחד אפשר לומר בוודאות: ליברמן לא היה מעז באמת, או אפילו כתרגיל, לצאת למהלך כזה לו חשב שישלם על כך מחיר אלקטורלי. די בפגישות שהוא מקיים עם גנץ לקידום הקמת הממשלה הצרה (גם אם אינו מתכוון לכך) כדי לרמוז שאין הוא חושש מאובדן מצביעים, שרובם (כחמישה מנדטים) באים עדיין מציבור דוברי הרוסית.
בין אם יוכתר המהלך בהצלחה או יסתיים בפיאסקו צורם – הסיפור החברתי-פוליטי מתחולל בפועל מאחורי הקלעים בקרב ציבור דוברי הרוסית.
מי שעוקב אחר הלכי הרוח ב"רחוב הרוסי" מופתע מהיעדר תגובה נסערת בקרב מצביעי ליברמן על עצם נכונותו לתמוך בממשלה הנתמכת על ידי הרשימה המשותפת. הרוסים הרי נחשבו במשך עשורים כשונאי ערבים מושבעים. תילי תילים של מילים ועשרות מחקרים עסקו בפיענוח התופעה הזאת, והתמקדו בעיקר בשאלה אם מדובר בגזענות נרכשת או גזענות מיובאת מבריה"מ לשעבר.
הייחוד היטשטש אומנם כשישראל הפכה כולה למדינה גזענית, אך מצביעי ליברמן עדיין נתפסו כמי שעוצבו בצלמו ובדמותו של האיש שניהל סדרה של קמפיינים הבנויים על שנאת ערבים. ופתאום – שקט תעשייתי. או כך לפחות זה נראה.
תהליך מתמשך של דה-לגיטימציה
המציאות כמובן מורכבת ומרתקת בהרבה. הזירה הזאת ממש לא שקטה. להיפך, היא סוערת יותר מהזירה בשפה העברית, הרווייה כיום באוסף של קלישאות צפויות. ברוסית נרקם סיפור שונה לגמרי.
חלק מהסיפור הזה הוא קמפיין שיימינג שמנהל הליכוד ברוסית נגד חברי הכנסת דוברי הרוסית מישראל ביתנו וכחול לבן, על נכונותם "לשבת עם ערבים טרוריסטים".
הקמפיין כולל סרטונים קצרים, שפונים לכל חבר כנסת בשמו וקוראים לו לומר "לא" לליברמן. זה המכוון לח"כ יבגני סובה מישראל ביתנו פונה אליו: "תתבייש ז'ניה", קורא לו לא להישמע להוראותיו של ליברמן להצביע עם "תומכי טרור אסלאמיסטים". באחרים פשוט מתחלף שמו של הח"כ.
הסרטונים מטעם הליכוד מופצים בכל האתרים הנחשבים בשפה הרוסית. תגובות ה"ביביסטים" בקבוצות סגורות קשות ואלימות, עד שאחרים מביעים חשש אמיתי ממלחמת אחים שעלולה להגיע לשפיכות דמים – הפעם דם רוסי.
עם כל הגועל, זו דווקא התפתחות צפויה, שמהווה המשך ישיר של קמפיין בחירות בוטה גזעני ואלים, והתחלה של קמפיין בחירות ליכודי לקראת סבב רביעי שאולי יגיע.
ההפתעה גלומה דווקא בהסכמה השקטה וההבנה של המהלך, שאין לה שום קשר לפוליטיקה או לשינוי עמדות ערכי, אלא היא תוצר של קהילה שנפגעה, הודרה ממעגל היהדות המתהדק ופיתחה סוג של ניכור.
"השאלה לגבי תגובת מצביעיו של ליברמן היא נכונה מאוד", אמר ל"שיחה מקומית" פרופ' זאב חנין, סוציולוג מאוניברסיטת בר אילן מעליית שנות ה-90, שעוקב שנים אחרי מהלכיו של ליברמן. לדבריו, "עוד בבחירות באפריל ליברמן לא היה מעז לחשוב על שיתוף פעולה עם ערבים. זה היה גומר את הקריירה הפוליטית שלו".
מה השתנה מאז? לדברי חנין, "אחרי חודשים של השפלה אישית שלו ושל הקהילה עד כדי האשמתם באנטישמיות – משהו נשבר. יש אמירה ברוסית שרוסיה של פברואר 1917 ורוסיה של אוקטובר 1917 אחרי המהפכה הבולשביקית אינה אותה מדינה, ורק לנין הבין את זה. אני ממש לא רוצה להשוות את ליברמן ללנין, אבל ישראל הרוסית של אפריל 2019 ושל מרץ 2020 אינה אותה מדינה, וליברמן הבין את זה.
"12 חודשים מספרים לדוברי הרוסית שהם גויים קומוניסטים, פוגעים במדינה יהודית ולא טובים דיים בשבילה – אז באיזשהו שלב הציבור הזה שואל את עצמו למה לו בכלל לשמור על עקרונותיו הפטריוטיים הבסיסיים עבור מישהו שממילא חושב שהוא לא ממש שייך, ובוחר לתמוך במפלגה שהוא מאמין שלפחות תשמור על האינטרסים שלו".
חנין מתייחס בדבריו לתהליך הדה-לגיטימציה המתמשך שעברה קהילת דוברי הרוסית בשנה של קמפיין ציני ופוגעני.
הקמפיין הזה כלל את הרב הראשי יצחק יוסף, שדיבר על "המוני גויים גמורים שחלקם קומוניסטים פוקדי כנסיות ומנזרים"; לאחר מכן טען שר הפנים אריה דרעי שדבריו (המוקלטים) של הרב סולפו כדי לשרת את ליברמן, אך המשיך ואמר ששני שלישים מעולי בריה"מ לשעבר אינם יהודים; ובהמשך הוגדר ליברמן בקבוצות הליכוד ברוסית כ"אנטישמי" ובביזוי של העולים שאינם יהודים על פי ההלכה, ודרכם של הקהילה כולה.
נתניהו, שכשל בחיזוריו אחר הקול הרוסי בבחירות ספטמבר, לא ניהל הפעם קמפיין גיוס קולות אקטיבי, אלא רק השקיע בתעמולת ההשפלה של ציבור דוברי הרוסית שהוגדרו כ"לא יהודים" או "ספק יהודים", ועל כן לא ממש שייכים. התוצאה היתה ניכור מעמיק.
נתניהו הכין את הקרקע
פוסט שהעלה אלכס פרנק, בעבר חבר מועצת קריית ארבע ודמות מוכרת בציבור דוברי הרוסית, ביטא רחשי לב של רבים, וצוטט בהרחבה. לדבריו, "תחילה במספר תגובות אנונימיות הם הוכרזו כגויים. אחרי זה הסבירו שהם 'יהודים מצד של חתול' (מין פרודיה רוסית על מושג היהודי מצד אבא או אמא; ל"ג), ולכן הם אנטישמים.
"ואם לא אנטישמים, אז קשישות סניליות שלא עבדו כאן אפילו יום אחד, אך מקבלות מיליונים וצופות בפוטין בטלוויזיה. ואם לא יהודים, אז הם כמו ערבים, רק גרוע יותר. תחילה הוציאו אותם מכלל העם, ואז מופתעים שהם לא נגעלים עוד מערבים".
האזכור של הקשישות הסניליות בפוסט הזה מתייחס לתביעה של ליברמן לתשלום פנסיות לעולים שלא צברו כאן די שנות עבודה, שזכתה לתגובות מבזות. בפוסטים אחרים מרבה פרנק לציין כי חווה כבר בחייו מלחמת אזרחים בטג'יקיסטן שממנה עלה, ואינו רוצה להיקלע לעוד אחת כאן.
על רקע זה, טבעי ששיעור ההצבעה בקרב ציבור דוברי הרוסית ירד בסבב הבחירות האחרון. הגידול בשיעורי ההצבעה בציבורים אחרים הביאה לירידה במשקלם האלקטורלי של דוברי הרוסית, שהגיע למיצוי של כתשעה מנדטים בלבד מתוך 14 המנדטים הפוטנציאליים.
המצב יכול היה להיות חמור אף יותר, במיוחד עבור ליברמן, לולא סיוע של הרגע האחרון מ"גב האומה". בתוכנית האחרונה לפני הבחירות הושמע שיר, בנעימת "קטיושקה", שמסביר למצביע הרוסי שאין לו כל סיבה להצביע ליברמן, שהרי הוא בכלל מולדבי. הטקסט נתפס – בצדק – כגזעני, והוציא לקלפיות חלק מאלה שחשבו לא להצביע כלל.
דוד איידלמן, פרשן פוליטי ברחוב הרוסי, מספק הסברים נלווים לאדישות הלא צפויה שבה מתקבלת נכונותו של ליברמן לתמוך בממשלה הנתמכת על ידי המשותפת. לדבריו, דווקא נתניהו הכין עבור ליברמן את הקרקע לקבלת המהלך.
"עשה טעות פטאלית". נאום הניצחון של נתניהו באירוע הבחירות של הליכוד בתל אביב, 3 ברץ 2020 (צילום: אורן זיו)
"נתניהו עשה טעות פטאלית", טוען איידלמן. "הוא חזר כל כך הרבה פעמים על הטענה שליברמן יישב עם הערבים, עד שמצביעיו הלכו אל הקלפי מתוך הכרה שזה אכן עשוי לקרות. התפנית לא היתה עבורם חידוש של ממש".
נוסף על זאת, אומר איידלמן, יש לחץ מלמטה – בעיקר מנציגי ישראל ביתנו ברשויות המקומיות הרבות – להקים ממשלה שתעביר להם סוף סוף תקציבים. כל ממשלה. רבים מהם מופקדים על קליטה ביישוביהם, ועתידם הפוליטי תלוי ביכולתם לספק את הצרכים היחודיים של בוחריהם.
לילי גלילי היא עיתונאית ומרצה בסוגיות בחברה הישראלית, מחברת הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון" (עם רומן ברונפמן). הספר עוסק בהשפעת העלייה מבריה"מ לשעבר על החברה והפוליטיקה בישראל
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
