newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"להציל נער מארגוני הפשע חשוב יותר מסלילת כביש"

אחמד שעבאן היה בן 17 בלבד כששוטרים ירו בו, לאחר שהשליך מטען במג'ד אל-כרום בשבוע שעבר. מעבר לשאלה האם למשטרה היתה יד קלה על ההדק, נשאלת התהייה איך נערים ערבים מגיעים לעולם הפשע בגיל כל כך צעיר

מאת:
מי נתן לנער בן 17 מטען, מי נתן לו את הכסף? רגע הנחת המטען שבמג'ד אלכרום (מתוך סרטון שהפיצה המשטרה)

מי נתן לנער בן 17 מטען, מי נתן לו את הכסף? רגע הנחת המטען שבמג'ד אלכרום (מתוך סרטון שהפיצה המשטרה)

"חשוד בהשלכת מטען נהרג מירי שוטרים בצפון". זו היתה הכותרת באתר וויינט שתיארה את האירוע במג'ד אל-כרום בשבוע שעבר, שהסתיים במותו של אחמד שעבאן, נער בן 17 מהכפר ג'דיידה-מכר.

לפי המשטרה, בלילה שבין שני לשלישי בשבוע שעבר, שוטרים העמידו מארב ליד ביתו של תושב מג'ד אל-כרום שהיה נתון לאיומים. בשלב מסוים, הגיעו שעבאן, יחד עם צעיר נוסף, רכובים על אופנוע. והשליכו מטען לעבר הבית. השוטרים פתחו באש לעברם. האופנוע החליק, ושעבאן נהרג במקום.

התגובות לאירוע ברחוב הערבי היו מעורבות. היו שאמרו שככה צריכה המשטרה להתנהל, היו שהאשימו את המשטרה בכך שהיא ממהרת ללחוץ על ההדק ביישובים ערביים ושלא היתה פותחת באש אם היה מדובר בחשודים יהודים.

אבל מעבר לשאלה הזו, וגם מעבר לשאלה האם שעבאן נהרג לאחר שהחליק מאופנועו או ישירות מירי המשטרה, נשאלת התהייה כיצד קורה שנער בן 17 מגיע בכלל לסיטואציה הזו, שבה הוא מעורב לכאורה בתקיפת בית מגורים? מה זה אומר על עומק הפשיעה בחברה הערבית?

בשיטוט קצר ברשתות החברתיות, באינסטגרם ובמיוחד בטיקטוק, אפשר להיתקל במאות צעירים ערבים, רבים מהם מתחת לגיל 18, המפרסמים תמונות וסרטונים שלהם כשהם לובשים בגדים שחורים וכובע שחור, מחקים סצנות מעולם הפשע, לפעמים גם שרים שירים או אומרים אמירות  הקשורים בירי ובאלימות.

נשאלת השאלה איך הורים מאפשרים לילדיהם להתנהג כך ולחקות פושעים? האם אינם מבינים שבין בין הסרטונים האלה ובין עולם הפשע הדרך ישירה? האם הורים בכלל רואים מה ילדיהם מפרסמים ברשתות החברתיות או מה הילדים שלהם לובשים?

בתקופת חג אל פיטר, במאי האחרון, העלתה פעילה חברתית תמונה ממתחם ביג פאשן בנצרת, המראה עשרות ילדים, בגילאי 12-16, כולם לבושים בגדים שחורים. "מישהו יגיד שלצבע הבגדים אין שום קשר לנושא מסוים וכל אחד יכול ללבוש שחור", כתבה אותה פעילה. "כן, זה נכון, אבל כולם יודעים מהן הדוגמאות שהילדים האלה מחקים, אי אפשר להגיד שמדובר סתם בבגדים שחורים".

יחד עם הרצח אתמול בלוד, מתחילת השנה נרצחו 52 גברים ונשים בחברה הערבית, מספר דומה לתקופה המקבילה בשנה שעברה. אבל מעבר למספר מקרי הרצח, שנשאר גבוה, החברה הערבית עוברת תהליכים מדאיגים בשנים האחרונות: תופעות כמו זיופי חשבוניות וניקוי צ'קים וסחר בסחורה לא חוקית, הפכו נפוצות מאוד. וכאשר חוצים מחסומים מסוימים, אפשר גם לגייס ילד לירות או לזרוק מטען חבלה תמורת כמה אלפי שקלים. זה כנראה מה שקרה עם שעבאן ה-17 מג'דידה-מכר.

זאהר א-דין סעד, מנהל היחידה לקידום נוער בישוב מע'אר, אומר ש"יש מי שמפרגן לעבודת המשטרה על כך שירתה בעבריין, שזרק את המטען לעבר הבית, ויש מי שביקר את המשטרה שהרגה את הצעיר, ואמרו שאפשר היה לירות בו ברגליים. אני לא אצדיק את מה שהצעיר הזה עשה.  אבל בואו נחשוב לרגע: האם הצעיר הזה, בן ה-17, הוא מקרה מיוחד? האם יש בכפרים שלנו מקרים דומים?

"כמי שעובד עם צעירים במצוקה כבר 30 שנה, אני יכול לומר – כן. המודל הזה קיים בכל הערים והכפרים שלנו. כשעשיית רווחים קלים וההתרברבות על מכוניות ובתים יפים הופכים לסיסמה של הנוער, ובהיעדר מסגרות נוער המטפלות בבעיות, ולאחר סגירת המסגרות, שפעלו כדי להוציא את הצעירים ממעגל האלימות והפשיעה, באמתלה של חוסר תקציבים, אנחנו עדים לעלייה משמעותית במספר הצעירים המאורגנים בכנופיות פשע.

"בעיר שלנו (מע'אר) נעצרו צעירים בגילאים האלה בחשד שירו על בתים, צעירים נעצרו בחשד שהשליכו מטעני חבלה על בתים ועסקים, בחשד לשוד מזוין ולסחר בסמים. נעצרו צעירים לאחר שדקרו חברים שלהם, בכפר שלנו ובישובים אחרים".

לדברי סעד, צעירים בגילאי בני פחות מ-18, ואפילו בני עשרים ויותר, הם יעד לכנופיות הפשע. "הם מסתכלים עליהם ומחפשים אותם, מציעים להם פיתויים כספיים, כוח וסמכות", מסביר סעד. "ככה הם מגייסים אותם לביצוע מעשי אלימות כמו ירי על בתים ועסקים והפחדת אנשים כדי לגבות מהם פרוטקשן".

היה צריך להיות בבית לשחק במחשב. אחמד שעבאן

היה צריך להיות בבית לשחק במחשב. אחמד שעבאן

סעד מזהה שינוי ביחס של החברה הערבית לכנופיות הפשע. "כולם קוראים למשטרה לאסוף את הנשק ולעצור את העבריינים", אומר סעד. "בתקופה האחרונה שומעים על עימותים של כוחות המשטרה עם היורים. אני לא חושב שמישהו מאיתנו תומך בכנופיות הפשע וחייליהן, ולראשונה אנחנו שומעים קולות של אנשים שתומכים בירי של המשטרה על העבריינים".

סעד סבור שחלק מהפתרונות מצויים בידי הרשויות המקומיות ולא רק בידי המשטרה. "אני קורא לכל הרשויות המקומיות שלנו לתמוך בכל מסגרות הנוער, במיוחד אלה שעובדים עם צעירים במצוקה. להציל צעיר אחד ממוות ומאחיזתן של כנופיות פשע זה לא פחות חשוב מסלילת רחוב או מעריכת חאפלה לרגל עיד אל-אדח'ה. לקראת חג הקורבן, הבה ננסה לא להקריב קורבנות מנעורינו לחמדנות של הפושעים".

מג'ד אל-כרום, הישוב שבו נורה שעבאן בידי השוטרים, נפגע קשה ממגפת הפשיעה בשנים האחרונות. בישוב פועלת תחנת משטרה, אך התושבים טוענים שמאז הקמתה לפני כשלוש שנים, רמת הפשיעה רק התגברה.

ראמי חיידר, תושב הכפר ודובר אמנסטי אינטרנשיונל בישראל, מרבה לכתוב על הפשע בכפר שלו. הפעם הוא התייחס לירי בנער בן 17. "השאלה הראשונה שעלתה לי אחרי ששמעתי על מה שקרה, היתה איך ילד בן 17 הגיע למצב שהוא משליך מטען חבלה לעבר בית במרחק עשרות קילומטרים מביתו באמצע הלילה.

"ילד כזה צריך להיות בשעה כזו בבית, מתכונן למבחנים, או עם החברים שלו או מול המחשב, או אפילו ער ומעשן נרגילה, או גונב בסתר סיגריה מאביו, או במערכת יחסים רומנטית עם בחורה. או אלף דברים אחרים שבני נוער מהדור הזה עושים. לא לירות ולזרוק מטען חבלה!. ילד בן 17, מאיפה השיג את הנשק? מי נתן לו את המטען? מי משלם לו? מי שילם למי ששילם לו? למה נשק והמטענים הפכו כל כך קלים להשגה?"

אבל לחיידר יש גם ביקורת על האופן שבו פעלה המשטרה במקרה של שעבאן. "הנער הזה היה צריך להיעצר ולהישפט כקטין", הוא אומר, "לא היה צריך להוציא אותו להורג בשטח. אנחנו רוצים למגר את הפשע והאלימות, זה נכון, ואנחנו רוצים שכל מפרי החוק ייענשו ויכלאו, אבל אסור לברך את המשטרה על הוצאה להורג, כי זה נותן להם לגיטימציה להתנקש בכל אחד מאיתנו בטענה שמדובר ב'מארב'. הפעם זה היה מארב, ובפעם הבאה אנחנו לא יודעים איך זה יסתיים".

הירי הזה, שנעשה בקלות דעת לפי חיידר, "מונע מאיתנו לעודד ולמחוא כפיים לפשעי המשטרה. אף אחד מאיתנו לא שכח את השהיד אחמד חיג'אזי מטמרה, שהמשטרה הרגה בשטח 'בטעות" כאשר ביצעה מארב. ה'טעות" הזו יכולה לחזור על עצמה בכל מקום ולשרוף לבבות של משפחה ועָם שלם".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פלסטינים במחנה נוסייראת אחרי ההתקפה הישראלית, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

פלסטינים במחנה נוסייראת אחרי ההתקפה הישראלית, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

"איך זה הגיוני להרוג 200 איש כדי לחלץ ארבעה אנשים?"

חיילים יוצאים ממשאיות סיוע, טנקים ומטוסים מפציצים, גופות בכל מקום, בתי חולים עמוסים בפצועים, ותחושה של אחרית הימים: כך תיארו במחנה נוסייראת את הפעולה הישראלית לחילוץ ארבעה חטופים. "אנחנו דם זול בעולם צבוע", אומרים שם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf