newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא רק שהסטודנטים הערבים עושים כאב ראש, הם גם רוצים לשיר

למרות שהם באים מרקע לא קל, אלפי צעירות וצעירים ערבים מתגברים על הקשיים ומגיעים לאקדמיה. אבל כשהם באים לחגוג, הם מגלים שהאוניברסיטה נכנסת ללחץ. מכתב מסטודנט פלסטיני

מאת:
עצרת נכבה עשויה להפוך את מחלת השמאלנות למגפה. סטודנטים ביום בנכבה באוניברסיטת תל אביב, מאי 2022 (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

עצרת נכבה עשויה להפוך את מחלת השמאלנות למגפה. סטודנטים ביום בנכבה באוניברסיטת תל אביב, מאי 2022 (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

לאחרונה הגיעה לאוזניי שמועה על אוניברסיטה רחוקה שסובלת ממה שנהוג לכנות "וָגָ'ע ראַס" ובלשון הרופאים – מיגרנה. לאחר שעיינתי וחקרתי בדבר, מצאתי שאלה תסמינים למחלה בשם שמאלנות יתר. שמאלנות יתר היא, ללא ספק, מחלה קשה, ומי שנדבקו בה מסתכנים בבידוד חברתי, חרמות וקיצוץ בתקציבים. ואם מי שנדבקו בה משתתפים בעצרת נַכְּבָּה, המחלה עלולה להפוך למגפה של ממש.

כאזרח נאמן ושוחר טוב ומתוך דאגה כנה, אשיא כאן כמה עצות לכל אוניברסיטה, המתמודדת עם המגפה. כמובן, מוטב להקדים תרופה למכה, ולהימנע במידת האפשרת מהנפת כל מיני דגלים מסוכנים, אבל קורה שטועים, ולכן אני פה כדי לעזור. כך קרה שסטודנטית פלסטינית הועמדה בשנה שעברה לדין משמעתי באוניברסיטת בן גוריון אחרי שהקריאה שיר של מחמוד דרוויש ביום הנכבה, וכך קרה כשבתחילת שנת הלימודים הנוכחית בוטל אירוע פתיחת השנה של הסטודנטים הערבים באוניברסיטה מחשש ל"פגיעה בשלום הציבור".

מכובדיי, לווג'ע ראס שממנו אתם סובלים אחראים, כמובן, הסטודנטים והסטודנטיות הערבים. הנה כמה פרטים העשויים להועיל: רבים מהם באים מכפרים עניים. הם קיבלו תעודת בגרות ממוסדות חינוך שתקציבם הוא מחצית מתקציב בית ספר במגזר היהודי. הם פלסטינים, אבל הם לא יכולים לחלום על אוניברסיטה מקומית, שבה יוכלו ללמוד בשפת אימם (אפילו בסניף אוניברסיטת ביר-זית בחיפה מתנהלים הלימודים בעברית), שכן האח הקטן חייב, כידוע, לדבר בשפתו של האח הגדול.

והנה, כל אותם קשיים ומשוכות לא ריפו את ידיהם. הם נרשמו והתקבלו ללימודים גבוהים, ובמאמץ רב מצליחים לשלם את שכר לימוד. כעת, כשהם סטודנטים באוניברסיטת-כל-תלמידיה, הם חושבים לתומם שיוכלו לקיים אירועי תרבות בערבית! כן, כמו חבריהם היהודים, גם הם אוהבים מוזיקה טובה – גם בערבית. אינני טוען שאנחנו לא מתעניינים בפוליטיקה, אבל – תאמינו או לא – לפעמים, כמו חברינו היהודים, אנחנו אוהבים לנקות את הראש וסתם כך לשמוע מוזיקה טובה.

מכובדיי ראשי האוניברסיטאות, אנחנו מודים לכם מקרב לב על שאתם מתפנים מעבודתכם החשובה, כדי להפיק את אירועי התרבות שלנו במקומנו. אינני מטיל ספק במה שלמדה היועצת המשפטית של האוניברסיטה במחקריה הנמרצים בדפי הפייסבוק וביתר האתרים של כוכבי הזמר הפלסטיני. יש לה, מן הסתם, רשימות מסודרות – לא רק של זמרות וזמרים, אלא גם של מוסכים וחומוסיות מובחרות במגזר. אבל להבדיל ממנה, אנחנו בוחרים זמרים לפי המוזיקה שלהם ולא על סמך הצהרות שעליהן חתמו, או לא חתמו, לפני שנים רבות, כשהיינו בכיתה ז'.

מכובדיי, לא חראם על הזמן שלכם? האם לא מוטב שתקדישו אותו לפרסום שמה של האקדמיה המקומית כמעוז של ליברליזם? למה שלא תפקידו את התרבות שלנו בידי ראשי אגודת הסטודנטים. אני יכול להבטיחכם שהם בקיאים לא פחות מכם בחייהם ובדעותיהם של זמרים ערבים.

חלילה לכם מלחשוב שאינני מבין את אי-השקט שאני וחברי הסטודנטים הערבים עשויים לעורר בכם, בפרט עכשיו, עם כינונה של ממשלה חדשה, ממשלת "ימין על מלא". בעניין זה, אין לי אלא להפנות אתכם לחברי וחברות הסגל באוניברסיטה. מה שאנחנו יודעים על זכויות אדם, חופש הביטוי, וכיוצא בזה, למדנו מהם. טוב תעשו אם תקדישו זמן לעיון בתוכניות הלימוד שאישרתם בעצמכם.

אינני יוכל להבטיח שזה יספיק כדי להניח את דעתם של האדונים החדשים במשרד החינוך או האוצר, אבל לכל הפחות, תוכלו תמיד לטעון שניסיתם לשמור על האיזון הנכון בין קיצוניים משני הצדדים: בין שוחרי העליונות היהודית ובינינו, שוחרי המוזיקה הערבית.

ג'יווארה בדר הוא סטודנט באוניברסיטת בן גוריון, לשעבר מזכיר תא חד"ש באוניברסיטה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פלסטינים במחנה נוסייראת אחרי ההתקפה הישראלית, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

פלסטינים במחנה נוסייראת אחרי ההתקפה הישראלית, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

"איך זה הגיוני להרוג 200 איש כדי לחלץ ארבעה אנשים?"

חיילים יוצאים ממשאיות סיוע, טנקים ומטוסים מפציצים, גופות בכל מקום, בתי חולים עמוסים בפצועים, ותחושה של אחרית הימים: כך תיארו במחנה נוסייראת את הפעולה הישראלית לחילוץ ארבעה חטופים. "אנחנו דם זול בעולם צבוע", אומרים שם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf