לא רק כיכר פריז, המפגינים הפכו את מרכז י-ם ל"אזור אוטונומי"
ההפגנה אתמול לא היתה רק הגדולה ביותר מאז התחלת הגל הנוכחי, היא גם היתה המגוונת ביותר בססמאות שלה: נגד נתניהו אבל גם נגד אלימות משטרתית, נגד דרך ניהול הכלכלה ונגד הכיבוש. נראה שהאנרגיות מספיקות למחאה שתימשך כל הקיץ
ההפגנה אמש (מוצ"ש) מול מעון ראש הממשלה לא רק היתה הגדולה ביותר עד כה, אלא גם המרשימה ביותר. אם המחאות בשבועיים וחצי האחרונים הפכו את כיכר פריז למעין "אזור אוטונומי" למספר שעות בכל פעם, אתמול התחושה היתה שמרכז ירושלים כולו בידי אלפי המפגינים.
במקור תוכננה צעדה קצרה, אך אלפי מפגינים צעדו במשך שעות בעוד אלפים אחרים נשארו בכיכר פריז. רבים מהצועדים, בין אלף לאלפיים איש, היו חלק מכמה "בלוקים" של מפגינים נגד הכיבוש ואלימות משטרתית.
אחת הסיסמאות הבולטות בקריאות וגם על שלטים היתה "דור שלם דורש שינוי". אם בשנות ה-90, הסלוגן היה "דור שלם דורש עתיד", כעת "הצעירים" (שכוללים גם מבוגרים רבים) דורשים קודם כל שינוי. את ההתחלה של אותו "שינוי" הם רואים בכך שנתניהו יפנה את הדרך "הביתה או לכלא".
מהו ה"שינוי" שדורשים המפגינים? לפחות על פי השלטים והקריאות הרושם הוא שבעיני המפגינים ה"שינוי" לא מתמצה בנפילתו של נתניהו. הם רוצים למגר את האלימות המשטרתית וצדק לקורבנות המשטרה (״צדק לאיאד [אלחלאק], צדק לסלומון [טקה]"), הם רוצים את שינוי הגישה לגבי משבר האקלים, שינוי הדרך שבה מתנהלת הכלכלה, לפחות בהתנהלות במשבר הקורונה. לא מעטים מהם גם דורשים את סיום הכיבוש ונפילת האפרטהייד. לגבי הדרישה האחרונה, לא מדובר בשוליים. כעשרה אחוז מאלפי המפגינים אתמול עמדו מאחוריה.
שלטים רבים, שהוכנו כולם בכתב יד, התייחסו להסתה נגד המפגינים ולהצגתם כ"אנרכיסטים". אחרים ענו לטענות של ד"ר אבישי בן חיים כאילו "ישראל השנייה" מתייצבת מאחורי נתניהו כנציג שלה. היו גם שלטים למען צדק לקורבנות האלימות המגדרית.
בה בעת היה חשוב למפגינים להראות שהמאבק הזה ייעשה בצורה אזרחית, מבוזרת, ללא הנהגה אחת, ללא ארגונים שלוקחים עליה בעלות, וגם באופן לא אלים. כמה מהמפגינים החזיקו מגיני עץ עליהם נכתב "מגן הדמוקרטיה" למקרה שהמכת"זיות יופעלו. אך מעבר לעניין הסמלי, נראה המפגינים חשים שהם בחזית מאבק להגנת האלמנטים שעוד נותרו מהדמוקרטיה בישראל.
"מעבר לעוני, באתי כי נתניהו עושה נזק למדינה שייקח לנו שנים למגר", אמרה מפגינה בשם מיכל. "השנאה שהוא (נתניהו, א"ז) זורע היא לדורות, ולא משנה מי יחליף אותו. הוא צריך להתנצל על האלימות והגזענות. באנו לפזר אהבה ולעשות קצת פאן, סגרו לנו את המדינה", אמרה כשהיא עומדת לצד מפגינים שרקדו במזרקה בכיכר פריז.
לא רק הצעדה ברחבי העיר אמש סימנה שינוי באווירה, אלא גם נוכחות של פעילים בולטים מהקהילה האתיופית, חרדים וקבוצה של פלסטינים שהניפו את השלט "די לשחיתות ולגזענות, אנחנו רוצים צדק וחירות בין הים לנהר".
נכון, עוד לא מדובר על "חיבור מאבקים", כפי שרבים מקווים, אך המגמה ברורה. במובן הזה, הצעדה וגם הנוכחות בכיכר – הריקודים, המופעים, פינת המסאז'ים והישיבה על הכביש בקבוצות לאורך כל הערב – נראו כפעילות בפני עצמה ולא כניסיון להעביר את הזמן עד לפינוי בכוח.
במקביל, בעקבות הביקורת הציבורית והתקשורתית, נראה שגם במשטרת מחוז ירושלים מנסים לשנות כיוון ומבינים שההתנהלות שלהם בשבועיים וחצי האחרונים, עם יותר ממאה עצורים ושימוש מופרז בכוח, בעיקר באמצעות מכת"זיות, רק מגבירים את המחאה ואת המוטיבציה של מפגינים להגיע.
בסוף השבוע ניצב משנה קובי יעקובי, מפקד מרחב מוריה בירושלים, אמר בראיון ל"ידיעות אחרונות" כי המכת"זיות עדיפות על שימוש בשוטרי יס"מ לפינוי המפגינים מהכביש, שכן פינוי כזה כרוך בעימותים ופצועים.
אבל אתמול, אולי בגלל הביקורת על השימוש במכת"זיות, חזרה המשטרה לשימוש בשיטה הישנה והמוכרת של שימוש בכוח לפיזור מפגינים. לקראת השעה אחת בלילה, אחרי שרוב המפגינים התפזרו ובכיכר נשארו לשבת רק כאלף מפגינים, יותר מ-100 שוטרי יס"מ ומג"ב נכנסו והחלו לפנות אותם בכוח. הם ניסו להפריד בין המפגינים ששילבו ידיים, וגררו אותם על הקרקע.
הפינוי ה"ידני" הזה היה כרוך באלימות כלפי המפגינים וגם נגד עיתונאים, ששוטרים דחפו, הפילו לקרקע והתעקשו להדוף לכיוון רחוב אגרון ביחד עם המפגינים.
גם בנושא העצורים נראה שבמשטרה משנים כיוון. אולי לאור ההתעקשות של חלק מהעצורים באירועים הקודמים לא לחתום על הרחקה מירושלים ולבקש להישפט, אתמול נעצרו "רק" עשרה מפגינים. את יתר המפגינים העדיפו השוטרים להדוף לכיוון גן העצמאות במקום להעלות אותם לאוטובוס העצורים.
אמש בלטה גם קבוצת "אמהות נגד אלימות משטרתית", שכללה עשרות נשים שלבשו וסטים צהובים. בזמן הצעדה הן עמדו מול אחת המכת"זיות שחנתה בצד המסלול, ובזמן שהשוטרים פינו את המפגינים מהכביש, כמה מהן התייצבו בין השוטרים למפגינים. הקהל הריע "כל הכבוד לאמהות". "ניסינו, יש עוד מה לשפר", אמרה לי אחת מחברות הקבוצה בזמן ששוטרים דוחפים אותה במורד רחוב אגרון.
גם כשהשוטרים פינו את הכיכר, היו מפגינים שהתעקשו להסתובב בין שוטרי היס"מ, שכבר היו חסרי סבלנות, וניקו את הלכלוך מהכביש – שלטים ובקבוקים – מה שהפך כבר להרגל של סוף הערב. בסוף ההפגנה, ראיתי כמה מפגינים צועדים ברחוב צדדי לכיוון המכונית שלהם. "תיזהרו מלה פמיליה", אמרתי להם. "שייזהרו מאיתנו", הם אמרו ושיקפו את התחושה הכללית שהמפגינים לא נמצאים במגננה או בתחושת פחד, למרות ההתקפות של פעילי ימין בשבוע האחרון.
לגבי עתיד המחאה, ייתכן שהשינוי בגישת המשטרה, המאפשרת צעדות, ממעטת במעצרים ובשימוש במכת"זית ודוחה את הפינוי בכוח לשעות המאוחרות, יוריד מעט את האנרגיות ופחות מוחים חדשים יצטרפו. אך לפחות אתמול בלילה, היה נראה שהזעם, התיעוב והמיאוס מנתניהו ומהמדיניות שלו מספיק חזקים כדי שהמחאה תימשך קיץ שלם.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן