לא הפרדה מוחלטת ולא איחוד כפוי. האלטרנטיבה הפדרלית

הבנו אמת פשוטה: לשני העמים שלנו זיקה היסטורית ולאומית עמוקה לארץ הזו, ואף אחד לא הולך לשום מקום. חברי תנועת "הפדרליסטים הצעירים" (צילום: באדיבות הפדרליסטים הצעירים)

בספטמבר 2025, בעוד המלחמה ממשיכה לגבות מחירים איומים, נסענו, קבוצת צעירים ישראלים ופלסטינים, לאי האיטלקי וֶנְטוֹטֶנֶה. בחרנו להיפגש דווקא שם בשל ההיסטוריה של המקום: ב-1941, בתקופה החשוכה של מלחמת העולם השנייה, אסירים פוליטיים איטלקים שנכלאו באי ניסחו מניפסט הקורא לכינונה של פדרציה אירופית. הם הוכיחו שגם בזמן מלחמה רצחנית אפשר לחלום על מציאות אחרת. לאחר המלחמה תרם חזונם לתהליך האיחוד האירופי וליצירת מציאות חדשה, על שותפות ולא על מלחמה אינסופית.

>> לא מדינה אחת ולא שתיים. קונפדרציה ישראלית-פלסטינית

הגענו שבורים. הישראלים שבינינו נשאו את צלקות הטראומה של 7 באוקטובר, יום שבו התערערה תחושת הביטחון הבסיסית שלנו. הכאב והשבר האישי והפוליטי של אותו יום מלווים אותנו עד עכשיו. הפלסטינים שבינינו נשאו את משקלם הכבד של ההרס חסר התקדים, האובדן והאסון ההומניטרי בעזה, בהמשך לעשורים של כיבוש ונישול, שכול, פחד והיעדר תקווה לעתיד אישי ופוליטי. בתוך המציאות הקשה הזו, כשהתהום בין העמים שלנו מעולם לא נראתה עמוקה יותר, נדמה היה שכמעט בלתי אפשרי לדמיין מפגש, ובטח שלא לחשוב על עתיד משותף.

ובכל זאת, בהשראת ההיסטוריה של האי שבו שהינו, משהו יסודי השתנה. המפגש פנים אל פנים עם הצד השני בעיצומו של כאב עמוק והיכולת להתחבר ולהקשיב הוכיחו שהאנושיות מסוגלת לנצח. מתוך נקודת השבר הזו הבנו אמת אחת פשוטה: לשני העמים שלנו זיקה היסטורית ולאומית עמוקה לארץ הזו, ואף אחד מאיתנו לא הולך לשום מקום. הבנה זו הולידה את תנועת "הפדרליסטים הצעירים" ואת האמנה הפדרלית שגיבשנו יחד.

כעת, כשבישראל עומדים ללכת לקלפיות (הבחירות לרשות הפלסטינית נדחו בינתיים), הזירה הפוליטית חלולה, ריקה משיח על חזון מדיני. השיח הקיים מציע הפרדה מוחלטת, הדורשת חומות ענק ושליטה צבאית אינסופית. אולם ההפרדה לא רק מעמיקה את השנאה: לאורך ההיסטוריה הוכח שוב ושוב שהיא אינה מעניקה ביטחון ואינה מונעת מלחמות. מנגד, יש מי שמציע מדינה אחת, אך מדובר באחדות כפויה המאיימת למחוק את הזהויות הלאומיות של שני העמים. אנחנו מסרבים להעניק את קולנו לרעיונות האלה.

הבחירות הקרובות לא צריכות לעסוק רק בהחלפת הפוליטיקאים. הן חייבות לעסוק בהחלפת הפרדיגמה כולה. הדרך הפרקטית היחידה היא מסגרת פדרלית ישראלית-פלסטינית המבוססת על שוויון מוחלט, הכרה הדדית ועקרון אי-שליטה. בניגוד להסכמים כושלים מהעבר, מודל זה אינו דוחה טיפול בסוגיות של זכויות וריבונות לעתיד לא ידוע, אלא מעגן זכויות שוות ואי-שליטה כבר מהיום הראשון. החזון שלנו מציע איחוד פוליטי ואזרחי של שתי מדינות עצמאיות, ישראל ופלסטין, על בסיס גבולות 1967, עם ירושלים המאוחדת כבירה משותפת.

אסירים שחלמו על עתיד אחר לאירופה באמצע המלחמה. אנדרטה לציון המקום שבו נכתב המניפסט באי ונטוטנה באיטליה (צילום: ויקימדיה)

בלב האמנה הפדרלית שלנו עומדת ההבטחה שאף מדינה לא תשלוט לעולם באחרת מבחינה דמוגרפית, פוליטית או כלכלית. במקום חומות ומחסומים, שפוגעים יום-יום בכבוד האדם, אנו מדמיינים מרחב משותף המבטיח חופש תנועה לכולם. מוסדות פדרליים משותפים, עם ייצוג שווה לכל אחת מהמדינות, ינהלו את כלכלת המאקרו ואת המשאבים הטבעיים ויהיו אחראים להגנה על הגבולות החיצוניים.

אנו מציעים שוק פנימי משותף, איחוד מכסים ומנגנונים שנועדו לגשר על הפערים הכלכליים ולקדם שגשוג הדדי. חזון זה אינו מתעלם מעזה. שיקומה המלא וסיום המצור וההרס בה הם תנאי הכרחי ליציבות אזורית. כחלק בלתי נפרד מהמדינה הפלסטינית העצמאית, עזה תיהנה מחופש תנועה, מחיבור מלא למבנה הפדרלי ומפיתוח כלכלי משותף.

בה בעת, ישראל ופלסטין ישמרו על ריבונות מלאה בניהול ענייניהן הפנימיים, לרבות חינוך, תרבות ומשפט אזרחי. במקום עוינות הדדית, מערך הביטחון ייבנה על שותפות הגנה אזורית בפיקוד פדרלי משותף, שיבטיח שכוחות צבאיים לא יופעלו עוד נגד אזרחים. איננו שואפים למחוק זיכרון היסטורי או להתעלם מהטראומות, אלא לספק ערובה מבנית למניעת דיכוי ונישול בעתיד. מנגנון זה יכלול מחויבות ברורה ליישום החלטות האו"ם והמשפט הבינלאומי בנוגע לזכויותיהם של פליטים וקהילות התפוצות.

השבוע נציג בפומבי את האמנה באירוע בהשתתפות מאה פעילים צעירים ישראלים ופלסטינים. הפדרליזם אינו חזון אוטופי, אלא מפת דרכים מפורטת המציעה ביטחון אמיתי המבוסס על שותפות והדדיות.

כמצביעים וכאזרחים, הגיע הזמן להפסיק לנהל את הסכסוך ולהתחיל לבנות בית. האם נבחר להמשיך להקיז דם במעגל של נקמה אינסופית בהובלת מנהיגים נטולי חזון, או שנעז לבחור באלטרנטיבה הפדרלית, המבטיחה ביטחון, כבוד ועתיד משגשג לשני העמים? הבחירה בידיים שלנו.

ניצן גת ובילאסאן קרבסה הם המנהיגים המשותפים של "הפדרליסטים הצעירים", תנועת שטח ישראלית-פלסטינית המקדמת מסגרת פוליטית פדרלית