כרטיס אדי, גרסת עזה

בבוקר סגרירי בפברואר 2022 חלה תפנית לא צפויה בחייה של מוסק אבו א-נור, כשהחלה לקדוח מחום. כעבור מספר שבועות, אובחנה כסובלת מ-רבדומיוסרקומה (ARMS), סרטן שהתפשט בעצמות וברקמות.

מכיוון שהטיפול שנזקקה לו לא זמין ברצועת עזה, אבו א-נור קיבלה הפנייה לבית החולים אוגוסטה ויקטוריה שבמזרח ירושלים. בקשתה של אימה ללוות אותה לטיפול נדחתה על ידי ישראל. "לסירוב היתה השפעה פסיכולוגית קשה מאוד על מוסק", אומרת האם, מייסון. את מקומה של האם מילאה דודתה של מוסק, שליוותה אותה עד שמייסון קיבלה את האישור המיוחל.

בחודשים שלאחר מכן, הסתמנה אופטימיות זהירה לאור שיפור מדוד שחל במצבה, אך באופן זמני בלבד. מוסק אבו א-נור נפטרה ב-26 באוקטובר.

עוד במהלך הנסיעה באמבולנס בחזרה לעזה, צץ בראשה של מייסון הרעיון לתרום את הקרניות של בתה. היא שיתפה ברעיון את בעלה, נאסר, שהסכים מיד.

"כשמייסון סיפרה לי על הרעיון, הסכמתי ללא היסוס להעניק את מתת הראייה לאדם אחר ולזכות במצווה, שכן מוסק סבלה רבות בטרם מותה", אומר נאסר.

מעשה צדקה טהור בעיניי אללה

באוגוסט 2022, השיק משרד הבריאות הפלסטיני תוכנית לתרומת איברים, שהלכה וצברה מצטרפים. עד כה, כ-600 איש חתמו על אישור לתרום את הקרניות שלהם לאחר מותם, ובמסגרת התוכנית בוצעו כבר כ-122 השתלות של קרניות, וכ-120 השתלות של כליות. למייסון לא היתה התלבטות לפני שהחליטה לתרום את הקרניות של בתה, שכן חלומה של מוסק היה לעבוד במקצוע טיפולי והיא היתה תומכת נלהבת בתוכנית.

"היא תמיד אמרה לנו שאסור לאנשים להיות אנוכיים ושהם חייבים לתרום את האיברים שלהם אחרי מותם. מוסק גם הפצירה בנו תמיד לעזור לאחרים ככל יכולתנו. אפילו את הצעצועים שלה היא תרמה לבית חולים", אומרת מייסון.

אף שמשרד הבריאות מאפשר לתורמים לחשוף את זהותם בפני המושתלים, הוריה של מוסק החליטו לא לעשות זאת.

"לא חשפנו את זהותנו מפני שאנחנו רוצים שזה יהיה מעשה צדקה טהור בעיניי אללה. לא רצינו שהמושתל או המושתלת ירגישו אסירי תודה כלפי איש, רק כלפי אללה", אומרת מייסון, העוטה ניקאב. גם היא חתומה על אישור לתרום את הקרניות שלה לאחר מותה.

"אני מוכנה לתרום כל איבר שאוכל. מוסק העניקה לשני אנשים את האפשרות לראות. הלוואי שאפשר יהיה לתרום את הקרניות שלה שוב לאחר מותם של המושתלים. אני מקווה שסיפורה יעורר באחרים השראה לתרום גם כן".

לדברי ד"ר יחיא ח'אדר, ראש התוכנית הלאומית להשתלת קרניות, יש בעזה אופטלמולוגים ומנתחים מומחים המבצעים עשרות השתלות של קרניות וגם של כליות בבתי החולים המקומיים. "פציינטים נהגו לנסוע לארצות השכנות לצורך השתלת קרנית, מהלך שכרוך בסבל רב, במיוחד כשהמעברים סגורים. אבל כעת הם יכולים לעבור השתלה בחינם ובתנאים מצוינים", הוא מוסיף.

במקום ירדן, מצרים או ישראל

מוחמד אבו ערג'ה אובחן עם קרטוקונוס בגיל 10. במשך שני עשורים הוא נהג להחליף את משקפי הראייה שלו מדי שלושה חודשים, עד שחלה הידרדרות חמורה בראייתו. הוא נסע למצרים והשתיל עדשות תוך עיניות, אך ההשתלה לא השיגה את התוצאה המיוחלת. על כן, ב-1997 נסע לירדן ועבר שם השתלת קרנית, בעלות של 2,200 דינרים ירדניים עבור הקרניות עצמן, ועוד 700 דינרים לכיסוי עלויות האשפוז והניתוח, וזאת בנוסף לעלויות הנסיעה והלינה.

ראייתו נותרה יציבה עד 2015, אז חלה הידרדרות חדה בעינו הימנית והתפתח קרטוקונוס בקרנית. ניתוח לא שיפר את המצב, עד שבית החולים לעיניים סנט ג'ון שבעזה, הכריז על התוכנית להשתלת קרניות.

"הם אמרו לי שאצטרך להמתין זמן רב. לא יכולתי לנסוע למצרים, בגלל מגבלות התנועה, ולא קיבלתי אישורים לנסוע גם לירדן או לישראל". כששמע על התוכנית, מיהר להירשם והמתין לתורו בקוצר רוח. לפני חודשיים, הוא עבר את ההשתלה.

"הרופאים וההתנהלות היו מצוינים ממש. רואים שממש אכפת להם עמוקות מהחולים. הרבה יותר טוב לעשות ניתוחים כאלה בעזה מאשר לנסוע למצרים או לירדן, כי שם זה יקר מאוד בעוד שכאן בעזה הניתוח בחינם למי שמחזיק בביטוח רפואי, שילמתי רק 50 שקל", הוא אומר.

לפני כחודש, נפטרה בגיל 30 אחייניתו, יתומה מאב ואם. אבו ערג'ה, ששימש כאפוטרופוס שלה והכיר על בשרו את הקשיים הכרוכים בטיפולים רפואיים סבוכים, החליט לתרום את הקרניות שלה.

"אני מעודד אנשים לתרום גם כן את הקרניות שלהם לאחר מותם, סבלתי רבות מבעיות בעיניים והחלטתי לתרום את הקרניות של אחייניתי ללא היסוס, וכך אעשה גם לגבי בני משפחה אחרים", אומר אבו ערג'ה, אב לחמישה.