newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כדי לשנות באמת, המשותפת זקוקה לשותפה חזקה בשמאל הציוני

שוויון אזרחי מחייב עבודה משותפת, כתף אל כתף, של אזרחי ישראל הפלסטינים והציונים. לשם כך, אני בוחר לפעול בתוך הקהילה הפוליטית הלאומית שלי, השמאל הציוני, כדי לוודא שכאשר המיעוט הפלסטיני מושיט יד לשותפות - הוא יפגוש יד מושטת בחזרה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בימים האחרונים מכריזים כמה מחבריי היהודים בשמאל שיצביעו לרשימה המשותפת בפעם הראשונה. זה כמובן משמח מאוד, כשם שכל פעולה פוליטית נגד הכיבוש ובעד שוויון משמחת. הייתי מאוד רוצה לראות את המשותפת עם 15 מנדטים אחרי יום שני הקרוב. אבל אני מרגיש שיש לי תפקיד פוליטי אחר, והוא לעבוד בתוך הקהילה הפוליטית הלאומית שלי, ולכן אצביע לרשימת העבודה-גשר-מרצ.

הצבעתי מושפעת גם מהאופן שבו אני תופס את פעילותה הנוכחית של הרשימה המשותפת. נדמה לי שקיים פער בין החזון של יו"ר המפלגה, איימן עודה, לפרקטיקה של המשותפת. החזון של עודה, כפי שאני מבין אותו, ממתן עד מאד את הממד הלאומי של המדינה ושל השמאל בפרט. הוא קורא למחנה דמוקרטי, שיתעלה מעל השיח הלאומי בישראל.

אבל בפועל המשותפת מוגדרת על ידי קווים לאומיים-אתניים. היא מייצגת את המיעוט הילידי הפלסטיני – זה קהל היעד שלה וזה הציבור שלה. כלומר, היא לא "המפלגה הדמוקרטית", אלא מפלגה פלסטינית-ישראלית שרואה את עצמה כחלק מחזון דמוקרטי כללי.

יו"ר מפלגת העבודה-גשר-מרצ, עמיר פרץ, במסיבת עיתונאים בתל אביב, ב-9 בפברואר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

הרשימה היחידה בישראל שקוראת לשותפות עם המשותפת. יו"ר מפלגת העבודה-גשר-מרצ, עמיר פרץ, במסיבת עיתונאים בתל אביב, ב-9 בפברואר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

הפער בין החזון לבין ההתנהלות אינו "אשמתה" של המשותפת, ומכל מקום הדגשת הלאומיות הפלסטינית בישראל לגיטימית לחלוטין. הרבה לפני העלאת אחוז החסימה, ולמעשה מאז קום המדינה, ישראל הוגדרה על בסיס לאומי יהודי. המשותפת, כמפלגה שמייצגת מיעוט, משקפת את השיח הלאומי הכללי ושותפה לו.

זו תזכורת חשובה לכך שגם הפוליטיקה השמאלית בישראל מאשררת את קו השבר העיקרי במדינה – השסע הלאומי. יום אחד הלאומיות אולי תתפוגג או תשתנה, אולם כרגע זו התשתית המרכזית של הפוליטיקה הישראלית. מפלגת השמאל היהודי (העבודה-גשר-מרצ) ומפלגת המיעוט הפלסטיני אינן מאתגרות את התשתית הזו, אלא פועלות בתוכה.

בנסיבות אלה אני, כמו יהודים אחרים, נדרש לחשוב על מיקומי בקהילה. כמו הפלסטינים בישראל, שחיים בקהילה לאומית-פלסטינית, גם אני חי בתוך קהילה לאומית – הקהילה הציונית. אני דובר את שפתה וחי את תרבותה ומורשתה, נהנה מהצלחותיה ומרגיש אחראי לכישלונותיה, ומנהל מערכת יחסים מורכבת מאוד עם האופן שבו התפתחה ועם המשמעות הפוליטית הנוכחית שלה. המורכבות הזו אינה מוציאה אותי מגבולותיה; זוהי הקהילה הלאומית שלי בישראל.

עודה סבור כי השמאל בישראל לא יוכל לגדול ללא האזרחים הערבים. זו טענה נכונה מאוד, אך לא רק ביחס לאוכלוסייה הפלסטינית בישראל, אלא גם ביחס לשמאל הציוני. בלעדיו לא יסתיים הכיבוש ויבוא השלום. שוויון אזרחי מחייב עבודה משותפת, כתף אל כתף, של אזרחי ישראל הפלסטינים והציונים.

יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, באירוע בחירות בתל אביב, ב-8 בפברואר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

השמאל לא יכול לגדול בלי האזרחים הערבים. יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, באירוע בחירות בתל אביב, ב-8 בפברואר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

עצם קיומו של שמאל ציוני, ואף גודלו, אינם מספיקים. נציגיו חייבים לאמץ שפה חדשה ולנקוט מעשים אמיצים. שפע מנדטים לעבודה-גשר-מרצ שלא יתורגם לקידום סדר יום שמאלי אמיתי לא יועיל בדבר. אולם האתגר עומד במקומו. כל עוד השיח הלאומי בישראל שולט, המשותפת חייבת לפגוש מן העבר השני של קו השבר שמאל ציוני אמיץ, לטובת שותפות פוליטית שתביא קץ לכיבוש ותיאבק באי-שוויון כלכלי ולמען צדק חלוקתי.

מסיבה זו אני מרגיש חובת התגייסות לקהילה שלי. פעמים רבות מדי קהילה זו מגומגמת, מהוססת ונגררת לכיוונים מזיקים. אם שוחרי שוויון וצדק כלכלי וחברתי ידירו רגליהם מהשמאל הציוני, הוא לא ייעלם – אלא יזוז ימינה. אם נפרוש מהקהילה שלנו – היא תמשיך לפעול בלעדינו.

מי שאינו מאמין בפוטנציאל של השמאל הציוני לא יצביע לו (להבנתי, אגב, דווקא הנהגת המשותפת פועלת לפי ההנחה שיש פוטנציאל כזה). אבל אני מאמין בכוחו להשתנות. העבודה-מרצ-גשר היא הרשימה היחידה בישראל שקוראת לשותפות עם המשותפת. זה נכון לגבי מרצ, אבל גם לעבודה. יו"ר המפלגה, עמיר פרץ, מזכיר בעקביות שהחזון שלו הוא ממשלה יהודית-ערבית, דברים שהיו"רים הקודמים, אבי גבאי ויצחק הרצוג, שללו על הסף.

זו מגמה חדשה וזהירה: ברית פוליטית בין ציונים לפלסטינים בישראל היא שנויה במחלוקת בשמאל הציוני, למרבה הצער. חיזוקה של העמדה הנכונה והצודקת הזו דורשת כוחות אקטיביים בתוך המחנה. הדבר נכון במידה שווה לגבי סוגיות אחרות.

שלט בחירות של העבודה גשר מרצ בכפר קאסם, 25 בפברואר 2020 (צילום: אורן זיו)

שלט בחירות של העבודה גשר מרצ בכפר קאסם, ב-25 בפברואר 2020 (צילום: אורן זיו)

הצבעה בבחירות אינה יכולה להיות פעולה מזדמנת של עוברי אורח בפוליטיקה. היא חייבת להיות התגייסות קבועה ורציפה לפוליטיקה של "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו".

אני שמח על כל מנדט שנוסף לשמאל היהודי והערבי בישראל. לחבריי היהודים שמצביעים למשותפת אני מאחל הצלחה רבה ביום הבחירות, משום שזו תהיה גם הצלחתי והצלחתנו. אולם אני בוחר לפעול ברוח זהה בתוך הקהילה הפוליטית הלאומית שלי, כדי לוודא שכאשר המיעוט הפלסטיני מושיט יד לשותפות – הוא יפגוש יד מושטת בחזרה.

מיכאל מנקין הוא חבר מפלגת העבודה ומנהל תוכנית שותפות

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מחסומים זמניים שהקימה המשטרה בכניסה לירושלים, כדי לאכוף את הסגר שהוטל בעקבות הקורונה, ב-26 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

מחסומים זמניים שהקימה המשטרה בכניסה לירושלים, כדי לאכוף את הסגר שהוטל בעקבות הקורונה, ב-26 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

החופש שלנו כבר נופל קורבן לקורונה, ולא בטוח שהוא יחזור

אנחנו חווים עתה תקדים מסוכן: אזרחי המדינות החופשיות מוכנים לקבל על עצמם מגבלות חמורות בגלל החשש מהקורונה. אך ביום שאחרי אנחנו עלולים להתעורר אל עולם שוויוני פחות ומאוכן יותר, כשיש לנו פחות כוח כלכלי ולכן גם פחות יכולת התנגדות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf