כדי לסייע לכורדים, ישראל חייבת להקפיא את הסחר עם תורכיה
מצד אחד, ישראל יצרה ברית אסטרטגית עם העם הכורדי כבר בימי בן גוריון. מנגד, היא מייצאת נשק בשווי מיליארדי שקלים לתורכיה. אך לאחר שישראל כבר עזרה לתורכיה להשכיח את רצח הארמנים - אסור לה לשתוק על רצח הכורדים
על רקע נסיגת ארה"ב מצפון מזרח סוריה, תורכיה בהנהגת שליטה הרודני, רג'פ טאיפ ארדואן, פתחה ב"מבצע צבאי" נגד העם הכורדי המתגורר שם מזה דורות.
ה"מבצע" התורכי באזור הכורדי בסוריה אינו עומד בדין הבינלאומי, ולא קיבל את אישור מועצת הביטחון של האו"ם. הצבא התורכי מפציץ ללא אבחנה אוכלוסייה אזרחית – קשישים, גברים, נשים וילדים, אשר יכולתם להימלט למחסה באזורים אחרים של סוריה מוגבלת בשל מלחמת האזרחים שעוד נמשכת ברחבי המדינה.
קיים חשש כי יבוצעו נגד העם הכורדי פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ואף השמדת עם. אין צל של ספק כי הצלחת הקמפיין התורכי למנוע הכרה בינלאומית בג'נוסייד הארמני תורמת לתעוזה של ארדואן לבצע ב-2019 פשעים חמורים נגד העם הכורדי.
ה"מבצע" התורכי, עלול להביא להתחזקות ארגון הטרור דעאש, וכן להקמה מחדש של המדינה האסלאמית, שרבים מבני ובנות העם הכורדי הוקרבו במאבק נגדם. ה"מבצע" התורכי עלול גם להביא לשחרורם לחופשי של עשרות אלפי לוחמי דעאש, שהוחזקו עד כה במשמורת ארגון "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים", שרוב חבריו בני העם הכורדי.
ה"מבצע" התורכי יוצר מציאות לא פשוטה לממשלת ישראל, שצריכה לבחור צד בין שני בעלי ברית היסטוריים שלה. כבר בשנות ה-50, במסגרת דוקטרינת "ברית הפריפריה", ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, יצר ברית אסטרטגית עם העם הכורדי – שכללה תמיכה צבאית, מדינית ומוסרית. ב-2017 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו אף הודיע כי מדינת ישראל תומכת בהקמת מדינה עצמאית כורדית.
במקביל, כחלק מ"ברית הפריפריה", ישראל גם בנתה יחסים דיפלומטיים וביטחוניים עם תורכיה, כאשר באמצע שנות ה-90, באווירת הסכמי אוסלו, היחסים קפצו מדרגה ובאו לידי ביטוי בהסכמים ליצוא ביטחוני בשווי מיליארדי שקלים. על פי דיווחים שונים, בין היתר, מדינת ישראל שידרגה עבור תורכיה מטוסים וטנקים, ומכרה לה מערכות רדאר, טילים, מל"טים ותחמושת. בנוסף, חיילים וקצינים תורכיים קיבלו הכשרות על ידי צה"ל.
במכתב בתיקי משרד החוץ בארכיון המדינה ששלח החשב הכללי לשר האוצר יעקב נאמן, ב-3 באוגוסט 1998, נאמר כי "לאחרונה קיבלנו בקשות בהיקפים גדולים של כ-150 מיליון דולר, מעבר לתקרה לביטוח עסקות יצוא של ציוד צבאי לתורכיה. בין החברות המבקשות נמנות רבינטקס, תע"א, אלול ורפא"ל".
לובי נגד יום הזיכרון לג'נוסייד הארמני
מדינת ישראל, שהוקמה בצל שואת היהודים באירופה, חוקקה ב-1950 את החוק בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת העם, וכן אישררה את האמנה הבינלאומית בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת העם, שקובעים את חובתה לעשות כל שביכולתה כדי למנוע השמדת עם.
בנוסף על החובה החוקית והמוסרית, הרי שההתעלמות מהשמדת חלקו של העם הכורדי שמתגורר בסוריה תהיה תקדים מסוכן בהיסטוריה של מדינת ישראל, שמעולם לא נטשה בעלי ברית שלה. לכן, לדבר עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על יחסי החוץ והביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
ממשלות ישראל ועובדי משרדי החוץ והביטחון לדורותיהם חזרו ומעלו באמון הציבור כאשר סייעו שוב ושוב לביצוע השמדת עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה ברחבי העולם – באמצעות מכירת נשק, אימונים וידע ישראליים למשטרים רצחניים. לכן לא ניתן לסמוך עליהם כי הפעם יסטו ממסלול הריאל-פוליטיק והציניות.
הדבר נכון על אחת כמה וכמה במקרה התורכי, כאשר הציניות והריאל-פוליטיק הובילו את נציגי מדינת ישראל לשפל המדרגה בסיוע שלהם לתורכיה בהכחשת הג'נוסייד הארמני – התנהלות שנחשפת בתיקי משרד החוץ בארכיון המדינה שנפתחו לציבור לאחרונה.
מסמכי משרד החוץ תורכיה-ארמניה by LocalCall on Scribd
כך למשל, ב-1987 סייעו נציגי משרד החוץ הישראלי לתורכיה לעשות לובי כדי לסכל הצבעה בקונגרס האמריקאי לקבוע את התאריך 24 באפריל כיום זיכרון לג'נוסייד הארמני. במברק מיום 7 ביוני ששלח סמנכ"ל מזה"ת יצחק לאור, הוא כתב: "למותר לחזור ולציין כי למרות נטייתנו לעזור לתורכים אנו מצווים על המשך הזהירות המרבית. אם תצא לאור העובדה שאנו מסייעים לתורכים ולו עקיפות בלבד בסוגיה הארמנית, אנו צפויים לסקנדל רבתי בארץ ומחוצה לה".
במברק ששלח הציר הישראלי בוושינגטון, עודד ערן, לסמנכ"ל לאור ב-12 באוגוסט, הוא כתב: "ראשית רציתי לומר שפתאום תפסתי את עצמי עם הרגשה מאוד לא נוחה – לפעול כנגד ניסיון לקבוע יום זיכרון לשואה של העם הארמני – נסיבותיה יהיו אשר יהיו. לא מתאים לנציג מדינת היהודים לעסוק בזה".
כאשר היה נראה שהמאמצים הישראלים הצליחו, היתה התלבטות במשרד החוץ כיצד לקחת קרדיט. במברק מ-24 באוגוסט, כתב הסמנכ"ל לאור לציר ערן כי "כוונתנו בשאלה כיצד אנו יכולים לקבל קרדיט לא היתה אצל מי נקבל אותו ובפני מי נגולל תרומתנו, אלא מה נאמר, היינו אם נוכל לפרט כמה מהלכים קונקרטיים שלנו שתרמו לאי קבלת ההחלטה. אנא, העבר אלינו ואל אנקרה בכל ההקדם האפשרי".
"מה לנו ולסכסוך התורכי-ארמני?"
דוגמה חמורה נוספת היא במאמצים של משרד החוץ הישראלי, בתיאום עם תורכיה, להפעיל לחץ מסיבי על מוזיאון השואה בוושינגטון לא להציג בתערוכות שלו מידע על הג'נוסייד הארמני.
במברק מעורר תדהמה ששלח הסמנכ"ל לאור אל מנכ"ל משרד החוץ, ב-4 במארס 1988, הוא כתב: "בדיקה שערכנו בעקבות הפניה התורכית אלינו בנדון העלתה כי הארמנים בארה"ב אכן תפסו טרמפ על מוזיאון השואה. בדרך אידיאלית זו הם מחדירים את עניינם ישירות למרכז ה-MALL הלאומי של וושינגטון".
לאור תיאר את שיטת האיומים של משרד החוץ כלפי הנהלת המוזיאון: "מצדנו הפעלנו על בני-שיחנו לחץ כבד. טענו כי מוזיאון השואה יהיה האתר הקונטרוברסלי היחידי ב-MALL. הוא יהווה מוקד מחלוקת, במקום נכס כלל יהודי. התורכים לעולם לא ישלימו עם המעשה. יהדות תורכיה תקים קול מחאה על שאחיהם בארה"ב מציבים את הארץ שהטיבה עמהם בכפיפה אחת עם הנאצים.
"לא ברור איזה אינטרס יש לנו לפתוח קופסת פנדורה כזאת. מה לנו ולסכסוך התורכי-ארמני? מאין לנו הזכות למהול את השואה בפולמוסים היסטוריים אחרים? מה ההיגיון שאנו נשמש תחליף למוזיאון של הארמנים – אם הם חפצים בכך – להקים לעצמם?…. יצרנו אופוזיציה בתוך ה-BOARD אשר תיאבק מכאן ואילך למען 'מוזיאון נקי'. בראשה יו"ר ה-ADL אייב פוקסמן, אשר מתכוון להודיע להנהלה רשמית כי אם ייכלל הנושא הארמני הוא יתפטר תוך פרסום נימוקיו (יש לשמור מידע זה חסוי לחלוטין)".
משרד החוץ הישראלי סירב אפילו להצעת פשרה להציג את הג'נוסייד הארמני בפרופיל נמוך במוזיאון: "הובטח לנו כבר בשלב הנוכחי כי במוזיאון לא יהיה חדר, קיר או אפילו פינה המוקדשים לארמנים. ייעשה ניסיון להבליע זאת בפרופיל נמוך בתצוגות הכלליות. הגבנו כי להערכתנו הצעה זו לא תפתור את הבעיה".
בנסיבות אלה, קבע לאור שיש להמשיך את הלחץ והאיומים: "מכאן ועד לפתיחת המוזיאון בעוד כשנתיים חיוני להמשיך בלחץ על ההנהלה להתנער מהמחויבות השגויה. פעילות זו אמורה להיעשות על ידי התורכים עצמם, יהדות תורכיה, הלוביסטים התורכים בוושינגטון וחברי ההנהלה שגייסנו".
באופן לא פורמלי, לאור אף הציע להנהלת המוזיאון כי "הסוגיה הארמנית תוזכר באחת התערוכות הזמניות כך שלאחר סיומה יישאר המוזיאון עצמו נקי". לאור סיכם את מברקו בכך ש"מבחינה טקטית אנו, כמשרד החוץ, חייבים להמשיך ולפעול בדיסקרטיות מוחלטת, ולהימנע מלהפעיל לחצים ישירים. חברי הנהלת המוזיאון מגלים, כצפוי, רגישות רבה. הם מצאו לנכון להזכיר במהלך שיחותינו כמה פעמים כי מדובר במוסד ממלכתי אמריקאי, שהוקם בצו נשיאותי, ואשר מדינת ישראל אינה אמורה להתערב במעשיו או מחדליו".
אסור לשתוק
כאשר עם עומד להיטבח, מי שרואה עצמו בן אדם וחלק מהחברה האנושית, אינו רשאי לשתוק. אין די בהצהרה של נתניהו כי מדינת ישראל תיתן סיוע הומניטרי לכורדים.
באופן דומה, ביולי 1994, מדינת ישראל שלחה לגבול עם רואנדה משלחת לסיוע הומניטרי כדי לסייע לניצולי הג'נוסייד, אף שבמהלך הג'נוסייד ובמלחמת האזרחים שקדמה לו הוטס נשק מישראל למשטר ההוטו הרצחני.
הציבור הישראלי חייב לדרוש מנבחריו באופן מידי ארבע פעולות מינימליות שיכולות להעביר מסר חד-משמעי לארדואן:
1. לא יעלה על הדעת כי תורכיה תבצע פשעים בעם הכורדי באמצעות מערכות נשק, אימונים וידע ישראליים. על ממשלת ישראל להצהיר בפומבי כי מדינת ישראל אוסרת על כל שימוש במערכות נשק ישראליות נגד העם הכורדי.
2. על מדינת ישראל להורות על הקפאה מלאה או חלקית של סחר החוץ עם תורכיה (לפי מכון היצוא, בשנת 2017 מדובר היה ב-1.4 מיליארד דולר)
3. על מדינת ישראל להורות על גירוש הסגל הדיפלומטי התורכי מישראל, ועל החזרת הסגל הדיפלומטי הישראלי מתורכיה.
4. על מדינת ישראל להכיר לאלתר בג'נוסייד הארמני.
עו"ד איתי מק הוא פעיל ועורך-דין לזכויות אדם, הפועל להגברת השקיפות והפיקוח הציבורי על הייצוא הביטחוני הישראלי
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן