newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"ילדים לומדים מטיקטוק מי הנרצח הבא, רק המשטרה לא יודעת"

האלימות בחברה הערבית נעשתה כה גלויה עד שכמעט כל אחד יכול לנקוב בשם ראשי הכנופיות ומי נמצא על הכוונה. ובכל זאת, הרצח ממשיך. 17 נרצחים מתחילת השנה, שניים אתמול בלוד. ד"ר וליד חדאד: "צריך להקים ועדת חקירה"

מאת:
בממשלת השינוי או בממשלת בן גביר, הרצח ברחוב הערבי לא עוצר לרגע. משטרה בזירת הרצח של עלי ג'רושי ברמלה בינואר 2023 (צילום: יוסי אלוני / פלאש 90)

בממשלת השינוי או בממשלת בן גביר, הרצח ברחוב הערבי לא עוצר לרגע. משטרה בזירת הרצח של עלי ג'רושי ברמלה בינואר 2023 (צילום: יוסי אלוני / פלאש 90)

אם תסתובבו בנצרת או באום אל פחם, ואולי בכל ישוב ערבי אחר, ותשאלו כל נער או אפילו ילד מי הם ראשי הכנופיות הפשע, שבמלחמה ביניהם נרצחו לפחות 15 בני אדם בתקופה האחרונה, מי  החיילים שלהם, מהם כלי נשק שיש לכל כנופיה והיכן נמצאים תחומי הפעילות שלהן, תקבלו תשובה מפורטת, שעשויה לכלול גם את שמות הבאים בתור ברשימת המיועדים לרצח.

את המידע תשמעו בכל שיחה בין אנשים רגילים ברחוב, בבית קפה או במספרה, ותמצאו אותו גם בסרטונים בטיקטוק. אבל למרות הזמינות של המידע, מקרי הרצח מתמשכים, כאילו המשטרה לא יודעת דבר, כאילו אין משטרה, או מדינה. רק אתמול נרצחו בלוד שני אזרחים ערבים בפער של כמה שעות ביניהם – עומר שעבאן נרצח בפיצוץ במכוניתו בצהריים, ואחמד אבו אחמד נרצח בערב מירי. הערבים בלוד הכריזו הבוקר (יום ה') על שביתה במחאה על הרצח, ובמרכז העיר התקיימה הפגנה קטנה.

"המשטרה יודעת הכל, אבל היא פשוט לא רוצה. אם תוקם ועדת חקירה, היא תגלה הכל",  אומר ד"ר וליד חדאד, מרצה וחוקר בתחום הקרימינולוגיה. "אם האנשים ברחוב יודעים מי המאוים הבא, איך ייתכן שהמשטרה לא יודעת? היא יודעת, אבל היא לא מזהירה אותם, למרות שעל פי הנחיות המשטרה, היא חייבת להזהיר אזרח המאוים ברצח אם יש לה מידע".

חדאד מספר על מקרה שעקב אחריו, שבו המשטרה ביקשה לעכב את שחרורו של אדם ממעצר משום שיש עליו איומים, ובית המשפט אכן החליט לא לשחרר אותו מסיבה זו. "המשטרה יודעת ויכולה, אבל המשך המלחמה בין הכנופיות הוא לטובתה", טוען חדאד. בעיני המשטרה, הוא ממשיך, כל עוד הכנופיות עוסקות במלחמות בינן לבין עצמן, יש פחות סיכוי שהן יפגעו בחפים מפשע, כמו במקרים של גביית דמי חסות. המלחמה ההדדית, הוא אומר, גם מבטיחה שמנהיגי הכנופיות יישארו במחבוא, וזה יתרון בעיני המשטרה.

עשרה נרצחים בחודש

לפי הנתונים של עמותת קרן אברהם, בשנת 2022 נרצחו 116 בני אדם בחברה הערבית, מספר כמעט זהה למספר הנרצחים בשנתיים שקדמו לה. 101 מבין הנרצחים ב-2022 נרצחו בנשק חם, מה שמעיד על התפוצה הרחבה של כלי נשק. מאז תחילת 2023, נרצחו 17 בני אדם בחברה הערבית, כלומר קצב של כעשרה נרצחים בחודש, 120 בשנה. הקצב הרצחני נשמר, תחת "ממשלת השינוי" או תחת ממשלת איתמר בן גביר.

שני מקרי רצח בהפרש של שעות ספורות. מחאה היום בלוד נגד האלימות (צילום: מוחמד ח'לאילה)

שני מקרי רצח בהפרש של שעות ספורות. מחאה היום בלוד נגד האלימות (צילום: מוחמד ח'לאילה)

"לא רק למשטרה, אפילו לתקשורת ולאנשים ברחוב, פחות אכפת כשהנרצח הוא חלק ממלחמת כנופיות", מוסיף חדאד. "מתעניינים רק כשרוצחים 'חף מפשע', למשל כפי שקרה כשנרצח ילד בנצרת. על המשטרה לא קיים לחץ תקשורתי וחברתי".

חדאד מציין שיש מקרים ששוטרים מעורבים בפשיעה, כפי שקרה במקרה של העבריין מיכאל מור, שהתברר ששוטרים ניסו להתנקש בחייו. יש גם שוטרים שעומדים בקשר עם כנופיות הפשע, הוא אומר, "אבל גם אם יש שוטרים מושחתים, זה לא לב הבעיה. הבעיה היא המדיניות. האם הביצועים גרועים, ומי שיושבים למעלה לא שואלים ולא אכפת להם, זה אומר שהעניין מכוון ושיטתי".

לפי חדאד, אחת הדרכים להילחם בפשיעה המאורגנת היא הקמת גוף עצמאי שיעקוב מקרוב אחרי הנושא. "גם הטענה שהבעיה נעוצה בבתי המשפט ובחוקים שגויה", אומר חדאד. "המשטרה והפרקליטות יכולות לערער על כל פסק דין, כפי שקרה בתיקים של עצורי אירועי מאי (2021, ב"ז). כשהשופטים יראו שהפרקליטות מתעקשת לערער על החלטות מקלות, הם יטפלו בחומרה רבה יותר, כי אין שופט שאוהב שמערערים על החלטתו".

"כך הוטל עונש מאסר של 30 חודשים על אדם שגנב שתי כבשים, ואילו מי שנתפס עם נשק יידון למעשי שירות ציבורי"

כניסתו של בן גביר למשרד לביטחון לאומי, אומר חדאד, לא חוללה שינוי. גם מעצר של חשודים שעמדו בראש ארגון פשע בצפון הוא תוצאה של חקירה שהתחילה הרבה לפני שבן גביר נכנס לתפקידו. "מדובר בהלבנת הון בסכומים גדולים, וגם בהתנכלות לעסקים שבבעלות יהודים או במוסדות כמו בנקים", מסביר חדאד את העניין המשטרתי בכנופייה. "כל עוד העניין הוא בין ערבים לערבים, הוא לא זוכה לתשומת לב".

המשטרה, טוען חדאד, מתמקדת בפשעים שקורבנותיהם יהודים והחשודים הם ערבים, כמו פשעים חקלאיים. "כך, לדוגמה, הוטל עונש מאסר של 30 חודשים על אדם שגנב שתי כבשים, ואילו מי שנתפס עם נשק יידון למעשי שירות ציבורי", אומר חדאד.

לפי נתוני יוזמות אברהם, רק 30 מבין 116 מקרי רצח ב-2022 פוענחו, כלומר ייתכן שכ-90 רוצחים עדיין מסתובבים חופשי. הם מצטרפים למאות המקרים מהשנים האחרונות שעדיין לא פוענחו. מאות הרוצחים האלה מסתובבים בחברה הערבית, באים לחתונות ולאירועים, הולכים לקניונים.

הכניסה שלו לתפקיד לא שינתה דבר. השר איתמר בן גביר בסיור בנצרת אחרי אחד ממקרי הרצח האחרונים (צילום: אוני עופר / פלאש 90)

הכניסה שלו לתפקיד לא שינתה דבר. השר איתמר בן גביר בסיור בנצרת אחרי אחד ממקרי הרצח האחרונים (צילום: רוני עופר / פלאש 90)

"מחקו את טביעות האצבעות"

"באחד הדו"חות של מבקר המדינה נאמר כי אחת הבעיות של המשטרה היא המחסור בחוקרים מיומנים", אומרת עו"ד מייסא ארשיד מ"קואליציית נשים נגד נשק". "אני זוכרת מקרה של רצח לאור יום בלוד. היו טביעות אצבעות של הרוצח על המכונית, אבל טביעות האצבעות הלכו לאיבוד במהלך החקירה, והתיק הפך מרצח בכוונה תחילה לעסקת טיעון ועונש מופחת".

לדברי ארשיד, לא רק שהמשטרה לא מנסה לחפש עדים וראיות כמו שצריך, "גם כשאנשים אומרים לה שקיבלו איומים, היא לא ממלאת את חובתה, כפי שקרה לפני שנתיים עם אישה מעראבה (ופאא עבהארה, ב"ז) שבעלה לשעבר איים עליה, ובהקלטות שומעים שחוקר המשטרה לועג לה וצועק עליה". עבהארה נרצחה בסופו של דבר.

"הערבים הם חצר אחורית, המדינה לא רוצה להשקיע בהם, ורוח המפקד מחלחלת למשטרה ולחוקרים", אומרת ארשיד. "הטענה שהערבים לא משתפים פעולה בחקירות ריקה מתוכן. כשהמשטרה רוצה שאדם יעיד, היא יכולה לזמן אותו או אפילו להוציא צו הבאה. כשהמשטרה רוצה ראיות או הקלטות ממצלמות, היא יכולה לגשת אליהן. זה רק עניין של רצון".

ארשיד מספרת כי "קואליציית נשים נגד נשק" הוקמה כדי להתמודד עם תופעת הנשק המסתובב בחברה הערבית. "מדובר בקואליציה הפועלת במקביל לקמפיין 'האקדח על שולחן המטבח'," אומרת ארשיד. "המטרה היא לשפוך אור על נושאים חברתיים הקשורים לתפוצה של הנשק". אחד הנושאים, היא מספרת, נוגע לאזרחים שנפצעו מירי. "אין התמודדות איתם כקבוצה, מה קורה להם, לסביבה שלהם ולבני משפחותיהם ומה ההשפעות על חייהם", אומרת ארשיד. "פנינו למשרד הבריאות לספק לנו נתונים על מספר הפצועים, ועדיין לא קיבלנו".

מוחמד אבו מועמר, בעלה של המורה שריפה אבו מועמר. שנרצחה מירי לעבר ביתה ברמלה באוגוסט 2020, בזמן שהתכוננה לפתיחת שנת הלימודים, מספר שגם אחרי שהרוצח נתפס, קורה שמשפחת חשופה לאיומים, אבל המשטרה לא עושה דבר, אף שהיא יודעת לכאורה מי עומד מאחוריהם.

"אנו דוחים את האמירה שאשתי נהרגה מכדור תועה", אומר אבו מועמר. "אין כדור תועה, יש כדור רוצח. אשתי נהרגה כשמישהו ירה לעבר הבית שלנו בזמן שרדף אחרי צעיר שהסתתר ליד הבית". בניגוד למקרים אחרים, המשטרה הצליחה לפענח את הרצח של שריפה אבו מועמר, ונעצר חשוד ברצח, שעומד היום לדין. "אני חושב שהחשוד נעצר מהר יחסית כי אשתי היתה מחנכת, ודעת הקהל התעניינה במקרה הרצח. במקרי רצח אחרים, המשטרה לא זזה כמו שצריך", אומר אבו מועמר.

עם זאת, אבו מועמר הביע דאגה מכך שגם שנתיים אחרי המקרה, הרוצח עדיין לא הורשע והוא חושש שהפרקליטות רוצה להגיע איתו להסדר טיעון. הוא מרגיש מאוים. "לאחר  הרצח של אשתי ירו על הבית שלי פעמיים, וירו לעבר אחד העדים", הוא מספר. "הגשנו תלונה, כמובן, האם נעצר מישהו? האם משטרה עשתה משהו? כמובן שלא. ואז שואלים איך אנשים נכנסים לעולם הפשע. הם מגלים שאף אחד לא מגן עליהם, ושנוכחות המשטרה היא כמו היעדרותה. הם לוקחים את החוק לידיים".

המשטרה מעדיפה לדבר על "מלחמת באלימות" מאשר על מלחמה בארגוני הפשע. מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי עם ראש הממשלה נפתלי בנט (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש 90)

המשטרה מעדיפה לדבר על "מלחמת באלימות" מאשר על מלחמה בארגוני הפשע. מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי עם נפתלי בנט (צילום: נועם ריבקין פנטון / פלאש 90)

מי שהפכה לקול של משפחות הקורבנות היא ואטפה ג'באלי מטייבה, אימו של סעד, שנרצח ב-2019 בחנות המשפחתית מול עיני אביו, בהיותו בן 26. הרוצח נתפס והתברר שהיה קטין, שכן של משפחת ג'באלי. אחרי הרצח הקימה ואטפה את "פורום אימהות לחיים", הפועל נגד רצח בחברה הערבית.

"גם אחרי שראיתי בסרטון את השכן שלנו הורג את הבן שלי, לא האמנתי שזה קרה", אומרת ואטפה. "שילד או נער הזה נושא נשק ורוצח. לאחר הרצח, כל ההסתכלות שלי השתנתה. הגישה הקלה של צעירים לנשק הפכה את החברה לג'ונגל. המשטרה אומרת בצורה ברורה שהיא לא רוצה לעשות כלום, לא רוצה לפתור את הבעיה. המספרים מוכיחים זאת, אז הפתרון יהיה רק בידיים שלנו. אנחנו חברה עם אנרגיות עצומות, אבל כל אחד עובד לחוד. קולקטיבית, מצבנו גרוע מאוד, אני צריכה להמשיך כדי להגן על שאר הילדים שלי ולנסות למנוע שיהיו עוד אימהות שכולות".

לאחרונה שואלים מדוע החברה הערבית אינה משתתפת בהפגנות נגד המהפכה המשפטית, אף שברור שהיא תשפיע באופן יש על החברה הערבית, אולי יותר מאשר על קבוצות אחרות. אבל מסתכלים על מצבה של החברה הערבית, ועל התפשטות הפשיעה, אפשר להבין למה לרבים בחברה הערבית יש נושאים חשובים יותר מאשר מה שמתרחש בוועדת החוקה בכנסת.

"לא רק נחלת המשטרה"

ממשטרת ישראל נמסר: "האלימות בחברה הערבית היא נגע חברתי פסול ואנו פועלים למגרה, ולהיאבק בה בכל האמצעים הקיימים  ברשותנו למען שלום הציבור ובטחונו.

"מפכ"ל המשטרה הכריז כבר לפני כשנתיים על הטיפול כנגד האלימות בחברה הערבית בראש סדר העדיפויות בארגון. משטרת ישראל משקיעה מאמצים רבים באכיפה נגד האלימות והפשיעה החמורה בחברה הערבית,  באמצעות מגוון רחב של אמצעים ויחידות, במטרה לצמצם את השימוש באמל"ח ולהביא את העבריינים לדין. כל תלונה או דיווח המתקבלים במשטרה ומעלים חשד לביצוע עבירה פלילית, מטופלים ביסודיות ובמקצועיות, על מנת לסכל ולחקור מקרי פשיעה ביחד עם כלל גורמי האכיפה. חקירת מקרי הרצח מתנהלת ביחידות העלית של משטרת ישראל,

"עם זאת, המאבק באלימות אינו נחלת המשטרה לבדה, ורק שינוי שורשי עמוק שיבוא מתוך החברה הערבית בישראל בחינוך, בתרבות, בשיתוף הפעולה עם המשטרה, בהוקעת נורמות פסולות ובפעולות אקטיביות של ההנהגה יובילו לשינוי".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פלסטינים במחנה נוסייראת אחרי ההתקפה הישראלית, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

פלסטינים במחנה נוסייראת אחרי ההתקפה הישראלית, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

"איך זה הגיוני להרוג 200 איש כדי לחלץ ארבעה אנשים?"

חיילים יוצאים ממשאיות סיוע, טנקים ומטוסים מפציצים, גופות בכל מקום, בתי חולים עמוסים בפצועים, ותחושה של אחרית הימים: כך תיארו במחנה נוסייראת את הפעולה הישראלית לחילוץ ארבעה חטופים. "אנחנו דם זול בעולם צבוע", אומרים שם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf