עשור של יחסי יהודים-ערבים: הסתה לצד התחזקות חברתית

מצד אחד, בעשור האחרון נתניהו לא הפסיק להסית נגד הערבים. מצד שני, באותו זמן החברה הערבית דווקא התחזקה כלכלית, חברתית ופוליטית. רון גרליץ, המנכ"ל השותף היוצא של סיכוי, מבקש להדגיש את ההישגים בלי לזלזל בסכנות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בתחילת 2009 מוניתי למנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, ויצאתי למסע מרתק במרחב שבו יהודים וערבים פועלים ביחד כדי לקדם שוויון, שותפות ויחסים טובים. עם סיום תפקידי, חשוב לי לשתף בכמה תובנות על מערכת היחסים בין האזרחים היהודים לערבים, ועל האופן שבו צריכים לדעתי לנהוג מי שפועלים כדי להוביל לעתיד שוויוני ומשותף.

מיד אחרי כניסתי לתפקיד, במרץ 2009, הושבעה ממשלתו של בנימין נתניהו. ההתחלה היתה סבירה. אמנם את נתניהו לא פגשתי אישית, אבל למשרד ראש הממשלה הגעתי לא פעם לפגישות עבודה עם הדרגים הבכירים ביותר. נתניהו עצמו הגיע מדי שנה לוועידת ראש הממשלה לפיתוח כלכלי של החברה הערבית, והתחיל להניע השקעות שהיקפן גדל והלך.

ההמשך היה פחות אופטימי. מ-2013 כהונתו של נתניהו היתה סיוט מתמשך של התקפות פוליטית והסתה נגד ערבים, מצדו ומצד שרים בממשלתו. במרץ 2015, לפני הבחירות אז, הזהיר נתניהו מפני "הערבים שנוהרים לקלפיות". באוקטובר אותה שנה אמר שהיטלר לא התכוון לחסל את היהודים אלא לגרשם, ושהמופתי הפלסטיני חג' אמין אל-חוסייני הוא ששתל במוחו את רעיון ההשמדה.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים על סיפוח בקעת הירדן, 10 בספטמבר 2019 (צילום: הדס פארוש/פלאש90)

שיאים של הסתה נגד ערבים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים על סיפוח בקעת הירדן, 10 בספטמבר 2019 (צילום: הדס פארוש/פלאש90)

בספטמבר 2019, ימים ספורים לפני סיום המסע שלי בסיכוי, הגיעה ההסתה שלו נגד הערבים לשיא  חדש: בנוסף להאשמתם השקרית בניסיון לזייף את הבחירות, יצאה מלשכתו האמירה המרעילה שלפיה "הערבים רוצים להשמיד את כולנו – נשים, ילדים וגברים". אל ההסתה הצטרפו ניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע בייצוג הפוליטי של הערבים, וכן חקיקה אנטי-ערבית שהגיעה לשיא בקיץ 2018 עם חוק הלאום.

התובנה החשובה ביותר שיצאתי עמה מהעשור שלי בסיכוי היא שלמרות המתקפה הפוליטית, האפליה וההדרה של האזרחים הערבים, עדיין יש מקום לחולל שינויים חיוביים, משמעותיים ורחבי-היקף במציאות הישראלית. מי שמחפש הזדמנויות לקדם חברה שוויונית ומשותפת ימצא כאלה למכביר כמעט בכל תחום: בהקצאת תקציבים וקרקעות, ביצירת מרחבים משותפים, בחיזוק החברה הערבית, ואפילו בתחום המאבק למען זכויות קולקטיביות ולאומיות של האזרחים הערבים, כמו נוכחות השפה הערבית במרחב הציבורי המוסדי.

התובנה הזאת מבוססת על היכרות עמוקה עם מה שכבר קרה. בחמש השנים האחרונות הצליחו כוחות המקדמים שוויון ושותפות להוביל צעד מהפכני בתקצוב האזרחים והיישובים הערביים ולחזק אותם כלכלית וחברתית. שיעור האקדמאים הערבים זינק, וכך גם המרחבים המשותפים ליהודים וערבים באקדמיה ובשוק העבודה. ומוזר ככל שזה יישמע, לא היתה עוד שנה שבה נוכחות השפה הערבית במרחב הציבורי המוסדי בישראל גדלה כמו בשנה שחלפה מאז חקיקת חוק הלאום (בתחבורה הציבורית, בפארקים הלאומיים ועוד). כל הדברים האלה קרו גם בגלל פעולה של מנהיגים, פעילים ומקבלי החלטות ערבים ויהודים, שזיהו הזדמנויות לחולל שינויים מרחיקי לכת ורתמו אזרחים ומוסדות כדי לממש אותן.

סטודנטיות ערביות באוניברסיטה העברית (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

סטודנטיות ערביות באוניברסיטה העברית (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

מערכת היחסים בין הממשלה והאזרחים היהודים לאזרחים הערבים מאופיינת בכוחות רבי עוצמה הפועלים בכיוונים הפוכים. מצד אחד כוחות – כולל חלק משרי הממשלה והעומד בראשה – הפועלים להסית, לצמצם את הזכויות של האזרחים הערבים ולחזק את ההפרדה. בה בעת פועלים כוחות אחרים לצמצם את האפליה, לחזק את החברה הערבית ולקדם כבוד הדדי ויחסים טובים בין הקבוצות. גורמים חיוביים אלה נמצאים במוקדי הכוח של הכלכלה, התקשורת, התרבות, וגם בדרגים הבכירים ביותר במשרדי הממשלה ובמוסדות הציבור. מי שמתעלם מכך מפספס הזדמנויות אדירות לקידום שוויון ופוגע במאבק.

ההזדמנויות נובעות מכמה גורמים: הממשלה מעוניינת לחזק את הכלכלה, ולכן היא מעודדת השקעות תקציביות גדולות שיחזקו את המצב הכלכלי-חברתי של הערבים ואת שילובם בשוק התעסוקה. החברה הערבית, שמצבה החברתי-כלכלי משתפר, עומדת איתנה יותר, כפרטים וכקולקטיב, בדרישה לשוויון זכויות. לבסוף, העובדה שיהודים וערבים נפגשים יותר ויותר כשווים במרחב תעסוקתי וציבורי מייצרת הזדמנויות יומיומיות להיכרות, לעקירת סטראוטיפים ולהמרת תחושות הניכור, הפחד והשנאה בתחושות ועמדות חיוביות.

ראיית שחורות היא חרב פיפיות

לפעמים קשה לראות את ההתפתחויות החיוביות. יש הטוענים שבמאבק נגד האפליה לא צריך להתנדב לספר עליהן. "זה נכון, אבל תשאיר לממשלה לספר את זה", אמרו לי שוב ושוב. לא הסכמתי.

התעלמות והכחשה בנוגע לתהליכים חיוביים גורמות לנזק, ותמונה מעוותת של המציאות היא בסיס רע מאוד לשינוי. היא גורמת להחמצת הזדמנויות ללמוד מהצלחות, פוגעת במוטיבציה של הפעילים במקום לטעון אותם באנרגיה, משדרת מסר מייאש לחברה הערבית – ומקשה על זיהוי של הזדמנויות חדשות ושל מרחב פעולה למימושן. יתרה מזו, אם האפליה, ההפרדה, הגזענות והשנאה הופכות למראה היחידה המשקפת את פני החברה, תומכי החיים המשותפים והשוויון הופכים מגוש פוליטי בעל כוח לאוסף של אזרחים מיואשים.

ראיית שחורות עלולה גם לגרום לארגונים לעסוק בפעילות ברמת המיקרו, כמו סיוע לקבוצת תיכוניסטים ערבים להצליח במתמטיקה או לארגן מפגש של ילדים יהודים וערבים מיישובים שכנים, במקום לעסוק בפעילות מאקרו המבקשת לחולל שינוי רחב. הפיתוי לפעול נקודתית הוא גדול: הסיכוי להצליח גבוה יותר, ותמונות ממפגשי יהודים וערבים מעודדות ומזרימות עוד משאבים פילנתרופיים ליוזמות כאלה.

אף שאיני מזלזל בהשפעה החיובית של פעולות נקודתיות, ולפעמים הן בסיס הכרחי לשינוי רחב בעתיד, במקרים רבים מדי הן באות במקום פעולה לשינוי ברמת המאקרו. אפשר לגרום למשרד החינוך להגדיל את תקצוב לימודי המתמטיקה במערכת החינוך הערבית, ולמשרד הפנים להזרים עוד תקנים ותקציבים ליישובים הערביים, ואסור לוותר במאבק מול משרד החינוך עד שהוא בעצמו יפגיש עשרות אלפי תלמידים, וכן הלאה.

כביש ומדרכות חדשים בבנייה בשכונת שועפאט במזרח ירושלים (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

במהלכים לשינוי מדיניות ממשלתית יש סיכון ואכן לפעמים הם נכשלים, אבל הם עשויים להצליח בגדול.

הפעולה שלנו בעמותת סיכוי הצליחה פעמים רבות להוביל לשינויי מדיניות רחבי-היקף בתקצוב המופנים ליישובים הערביים, בנוכחות של דוברים ערבים בתקשורת, בנוכחות השפה הערבית במרחב הציבורי ועוד. צריך  להסיט עוד מאמצים ומשאבים משינויים נקודתיים לשינויי מדיניות, כמו תיקון האפליה התקציבית בתחומים שלא תוקנו בהחלטה 922, צמצום הריסות הבתים בנגב, ההזנחה הממשלתית של הפגיעה בזכויות נשים ערביות בשוק העבודה ועוד.

לכן, על כתפיהם של המובילים הערבים והיהודים במאבק לשוויון ושותפות מוטלת אחריות לתאר את המציאות באופן מורכב, כפי שהיא. מנהיגות בונה בתחום המאבק לשוויון יהודי וערבי פועלת לקדם ולמנף תהליכים חיוביים, נותנת להם תהודה, מזהה ובונה כוח למימוש הזדמנויות חדשות ומחוללת את השינוי. זה אפשרי, וכאשר זה מצליח – תחושת הסיפוק היא עצומה.

תגובת נגד שעלולה לצאת משליטה

כבר עשר שנים שהממשלה מנהלת נגד האזרחים הערבים מתקפה פוליטית ארסית ומשולחת רסן. הימין הקיצוני, בהובלת נתניהו והליכוד, מסית נגד הערבים כדי לבצר את שלטונו. אבל המתקפה הפוליטית הזאת והתמיכה הציבורית שהיא מקבלת הן להערכתי גם תגובת נגד להתחזקותם של האזרחים הערבים ולהשתלבותם במוקדי הכלכלה, החברה והכוח בישראל.

כל עוד האזרחים הערבים היו מוחלשים, מודרים ומופרדים, הם לא איימו על ההגמוניה היהודית. עכשיו, כשהמצב משתנה, תומכי העליונות היהודית וההפרדה מנהלים מאבק נגד שמטרתו לשמר את נחיתותם של הערבים מבחינה כלכלית, חברתית ופוליטית ולשמר את ההפרדה, שמתחילה להיסדק.

ההפרדה מתחילה להיסדק. ערבים ויהודים קונים חומרי לימוד לקראת פתיחת שנת הלימודים (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

גם בציבור ובפוליטיקה הערבית יש תגובות נגד להליכים האלה. אמנם כל הציבור הערבי מעוניין בצמצום האפליה, אבל יש כוחות שאינם מרוצים מצמצום ההפרדה במרחבי המגורים, התעסוקה והפנאי. יש גורמים בחברה הערבית שאינם שואפים ליחסים טובים יותר בין הקבוצות ויש גורמים החוששים שתהליכי ההשתלבות בכלכלה ובחברה יחלישו את המאבק הלאומי.

אפשר להבין את החשדנות הזו כלפי כל צעד ממשלתי ביחס לחברה הערבית, והחשש מהשתלבות יתר בחברה הישראלית ופגיעה בזהות הלאומית הוא לגיטימי. צריך להכיר התנגדויות אלה ולהביא אותן בחשבון. החשדנות ואף ההתנגדות של חלק מההנהגה הערבית למהלכים הממשלתיים שהובילו להחלטה 922 בדצמבר 2015 (החלטה להקצות לחברה הערבית 15 מיליארד שקל לצמצום פערים) כמעט הובילו  לבלימת המהלך החשוב הזה, והיתה אחד האתגרים המורכבים ביותר  שהתמודדתי אתם בעשור שלי בסיכוי.

תגובת הנגד בציבור היהודי והנהגתו מציבה אתגר גדול. ההצלחות שנרשמו עד כה – חיזוק החברה הערבית, תחילת השתלבותה במוקדי הכוח הפוליטיקה ויצירת מרחבים משותפים, תהליכים שעתידים להימשך – יגבירו את תגובת הנגד.

בקיץ 2014 הובילה ההסתה של הממשלה נגד האזרחים הערבים להתפרצות של אלימות בין אזרחים יהודים וערבים. המשך המדיניות האנטי-ערבית עלול להוציא את המערכת משליטה ולהוביל לאלימות ולהסלמה גרועה יותר. עד כה לא נעשה מאמץ מספק לגבש אסטרטגיות חדשות ויצירתיות להתמודד עם המתקפה הזאת, ובוודאי שלא נמצא מענה שמצליח לרסן ולמתן אותה. זהו האתגר הגדול ביותר העומד בפני המאבק לשווין ושותפות, ומוביליו חייבים להשקיע בו את מרב זמנם ומרצם.

עד אז, חייבים לקדם מהלכים רחבי-היקף לשינוי התודעה של האזרחים היהודים: להניע מהלכים לקידום חינוך לחיים משותפים ולימודי ערבית במערכת החינוך הציבורית, ליצור מרחבים ציבוריים שוויוניים ומשותפים יותר, להביא לנוכחות של האזרחים הערבים בתקשורת ובתרבות ולהנכחת השפה הערבית במרחב הציבורי ועוד.

ארגונים וגופים שמקיימים יחסי עבודה עם הממשלה, למשל כדי לקדם תעסוקה ותקציבים, חייבים גם להשמיע את קולם  ולהתנגד למתקפה הפוליטית נגד האזרחים הערבים. חיוני להעביר מסר של אי-הסכמה לעסקת החבילה, שהממשלה מציעה לאזרחים הערבים: עבודה, תקציבים ושילוב בתעסוקה תמורת דה־פוליטיזציה ודה־פלסטיניזציה.

יש גם הדורשים מהיהודים להיפטר מהזהות הציונית שלהם כדי להיות שותפים אמיתיים במאבק לשוויון ושותפות. אף שאין סימטריה בין זהות פלסטינית לזהות ציונית – שכן מימוש האידיאולוגיה הציונית הביא על הפלסטינים את הנכבה, את הפליטות ואת אובדן המולדת – הדרישה שהיהודים ייפרדו מהשקפתם הציונית היא טעות. הערבים לא ייפרדו מזהותם הפלסטינית, ורוב היהודים לא ייפרדו מזהותם הציונית. הדרך לחברה שוויונית ומשותפת עוברת דרך הכרה בזהות הפוליטית וההיסטורית של הפלסטינים, כמו גם בזו של היהודים בישראל, לא בביטולן. כל ניסיון לפרק את אחד הצדדים מהזהות המכוננת שלו הוא חסר תוחלת,, פוגע במאבק לשוויון ויוביל רק לחיזוק הניכור, הזרות והשנאה.

אזרחים ערבים בעלי זהות פלסטינית ואזרחים יהודים בעלי זהות ציונית הם אזרחי ההווה והעתיד של מדינת ישראל. לכן יש ערך עצום למאבק משותף של אזרחים יהודים וערבים שזהותם הלאומית שונה, שנמצאים משני צידי הקונפליקט היהודי-ערבי, שאין ביניהם הסכמה מלאה על תמונת העתיד הרצוי, ובכל זאת נאבקים יחד למען יעדים מוסכמים בדרך לחברה שוויונית ומשותפת. הניסיון מראה שמאבק המביא בחשבון את המורכבות הזו ואת האינטרסים והצרכים של שתי הקבוצות, מצליח לזכות בלגיטימציה ובאמון של שתיהן  ולמנף זאת לטובת שינוי המציאות.

אי אפשר להתעלם מהכיבוש

מערכת היחסים בין האזרחים היהודים והערבים-פלסטינים מתקיימת בצל הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומי שנאבק למען שוויון ושותפות לא יכול להתעלם מהכיבוש. אי אפשר להגיע לחברה שוויונית ומשותפת תוך כדי שלילת זכויותיו של העם הפלסטיני, וחברה שבה הרוב מפעיל משטר צבאי כלפי בני עמה של קבוצת המיעוט לא תוכל להיות חברה משותפת.

אסור שהנאבקים למען שוויון ושותפות בתוך ישראל יוציאו את עצמם מהנאבקים נגד הכיבוש, ואסור שהעבודה עם השלטון במסגרת המאבק לשוויון תשתיק את הביקורת על הכיבוש ואת הפעולה לסיומו. גם הטענה שאפשר יהיה להתקדם משמעותית במאבק לשוויון ושותפות רק אחרי סיום הכיבוש היא שגויה; צריך להניע את שני המאבקים במקביל.

צריך להניע את המאבק נגד הכיבוש במקביל. חיילים ליד חומת ההפרדה (צילום: עביר סולטן / פלאש 90)

המציאות הנוכחית, שיש בה יותר שותפות בין יהודים לערבים, יכולה להוות בסיס למהלכים שמטרתם הסכמות פוליטיות בין השמאל והמרכז היהודי לערבים. גם אם הסכמות כאלה יהיו מצומצמות ורופפות, הן יוכלו להוות בסיס להקמת ממשלה, שהערבים הם חלק מבסיס כוחה, בתוך הקואליציה או בתמיכה מבחוץ.

ההמלצה הדרמטית של הרשימה המשותפת על גנץ לראשות הממשלה, פגישת המו"מ הפומבית בין כחול לבן למשותפת, והתמיכה הציבורית לה זכה הרעיון בקרב הציבור היהודי והערבי אחרי בחירות ספטמבר 2019 מעידות על התחזקות התמיכה ועל ההיתכנות של מהלך זה. ממשלה שהערבים הם חלק מבסיס כוחה תעצור את המתקפה הפוליטית נגדם, תוכל להניע תהליך של ריפוי חברתי ותנסה לסיים את הכיבוש ולהביא את הסכסוך הישראלי-פלסטיני אל סופו.

החלום הזה הוא הסיוט של השלטון הנוכחי, ולכן הוא נאבק בו בכל הכוח – כפי שראינו בנאום ההסתה המחריד של נתניהו נגד ממשלה בתמיכת המשותפת בנובמבר 2019.  כדאי שפעילים ומובילים בתחום המאבק לשוויון יקדמו גם שיתוף פעולה פוליטי. שתיקתם בעניין היא כניעה להפחדה ומשחקת לידיים של מאמצי הימין להישאר בשלטון.

ראשי הרשימה המשותפת נפגשים עם הנשיא ראובן ריבלין בירושלים, לצורך המלצה על בני גנץ לראשות הממשלה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

שותפות ערבית בממשלה היא הסיוט של השלטון הנוכחי. ראשי הרשימה המשותפת נפגשים עם הנשיא ראובן ריבלין בירושלים, לצורך המלצה על בני גנץ לראשות הממשלה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אחרי עשר שנים של שלטון נתניהו, המגמות החיוביות והשליליות במדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים פעלו בעוצמה והביאו את מערכת היחסים לשלב לא-יציב ונפיץ. הציבור הערבי התחזק, עושה את דרכו למוקדי החברה, הכלכלה והפוליטיקה בישראל, ומולו ניצב ציבור יהודי שחלקו מקבל זאת בברכה, וחלקו נאבק בכך בכל הכוח.

ייתכן שרגע ההכרעה קרוב. מערכת היחסים בין יהודים לערבים עשויה להתקדם לעבר חברה שוויונית ומשותפת, אבל גם להידרדר להסלמה ולאלימות. כל מי שיש לו אמונה וכוח, כדאי שיצטרף למאבק לשוויון. הצלחתם של הנאבקים לשוויון ושותפות היא המפתח לעתיד טוב של כולנו, יהודים וערבים, בארץ הזאת.

המאמר הזה מוקדש לזכרה של חביבה בר ז"ל, שפעלה במשך עשרות שנים בשדה המאבק היהודי-ערבי. היא ליוותה אותי כמנהל בחשיבה וניתוח של מערכת היחסים בין יהודים לערבים, וטענה בעקביות שחיוני להציג את המציאות של יחסי יהודים וערבים באופן מורכב. חביבה הלכה לעולמה ב-2016. המציאות עדיין מורכבת, ואני אמשיך לעשות כעצתה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

הגברים בוכים בפייסבוק, וצוקרברג מתגייס להגנתם

בעוד נשים נלחמות על זכותן לחיים ולהגנה מאלימות מינית, גברים נאלצים להילחם על זכותם לא להיעלב. זהו מאבק עיקש, שכולל שעות של לחיצה על "דווח על תגובה זאת". מרגש לראות שבהנהלת הרשת החברתית השכילו לזהות את האוכלוסייה שהכי זקוקה להגנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf