יותר מהזדהות עם אל אקצא: בלוד ראינו מחאה מסוג חדש

האירועים האחרונים בלוד ובערים פלסטיניות נוספות בתוך ישראל הם מחאה במתכונת חדשה, שהציבור, התקשורת וגם המשטרה התקשו לעכל אותה.

"כשאני זורק אבנים, אני טרוריסט, אבל גם המתנחלים זורקים אבנים". מוחים פלסטינים מול שוטר בלוד (צילום: אורן זיו)

ברור שלאירועים האלה – ההתקוממות הכי רחבה שנראתה אצל הפלסטינים בתוך ישראל מאז אוקטובר 2000 – יש קשר הדוק למה שקרה בירושלים סביב המחסומים בשער שכם, פינוי המשפחות הפלסטיניות בשייח' ג'ראח והפריצה של המשטרה למסגד אל אקצא בלב הרמדאן. אבל זה לא הסבר מספיק. גם העובדה שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מרוויח מהאירועים האלה אינה מספיקה להסביר אותם.

האפליה הממוסדת, האלימות משטרתית והגזענות של החברה הישראלית, במיוחד בערים שבהן חיים יהודים וערבים אלה לצד אלה, שיחקו תפקיד מכריע בהתפרצות הנוכחית. הנוכחות המוגברת של מתנחלים, שעברו להתגורר בערים האלה בשנים האחרונות, במיוחד מאז ההתנתקות, ונהנים מאיכות חיים טובה בהרבה מזו של התושבים המקורים, היא סיבה מרכזית נוספת.

מה שראיתי בשבוע שעבר במיוחד לוד, אך גם ביפו וברמלה, הוא אולי עדיין לא מלחמת אזרחים, אבל הוא הצצה לאפשרות כזו. אלימות חסרת תקדים בין יהודים לערבים ובין התושבים למשטרה. שני אזרחים נהרגו באירועים האלה: מוסא חסונה, שיהודים ירו בו בלילה הראשון למהומות בלוד ביום שני שעבר, ויגאל יהושע, שמכוניתו נרגמה באבנים לאחר הירי בחסונה, ואתמול (שני) מת מפצעיו.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

מאז סוף השבוע חלה רגיעה מסוימת בלוד. אפשר לזקוף אותה לכך שגם במשטרה נפל האסימון, וחוץ מלהזרים כוחות ללוד היא החלה גם בהידברות עם התושבים וגם החלה לרסן במידת מה את פעילי הימין והמתנחלים, שבשבוע שעבר פעלו באין מפריע בעיר כמיליציות חמושות לכל דבר, הרבה פעמים בליווי המשטרה או לכל הפחות ללא התערבותה.

בלון שמתנפח עד שהוא מתפוצץ

דיברתי במהלך השבוע האחרון עם עשרות תושבים פלסטינים בלוד, מבוגרים וצעירים. לפי הגרסה שלהם, ביום שני שעבר הם יצאו למחאה בסולידריות עם אל אקצא, המשטרה תקפה את ההפגנה והתפתחו עימותים, כולל שריפת פחים. בעיניהם מה ששינה את התמונה הוא הירי של אנשים מהגרעין התורני במוסא חסונה.

חסונה, הם סיפרו, הוא החלל הראשון שנפל בעיר מאלימות ישראלית מאז 1948. ההרג שלו הציף את הזעם נגד אנשי הגרעין התורני, שהפלסטינים בלוד מכנים "מתנחלים" – קבוצות שבשנים האחרונות פועלות ל"ייהוד" לוד, במיוחד בשכונת רמת אשכול הצמודה לעיר העתיקה. כמה מאותם מתנחלים חדשים יחסית, כאמור, הם אלה שירו למוות בחסונה.

בהלוויה של חסונה שהתקיימה למחרת, יום שלישי שעבר, השתתפו אלפים רבים. כשהיא עברה ליד המכינה הקדם הצבאית, המשטרה התקיפה את משתתפי ההלוויה בגז מדמיע, מה שהגביר עוד יותר את הזעם. באותו לילה, וגם לאחר מכן, התקיפו צעירים ערבים מכוניות, בתים ואף בתי כנסת של יהודים בעיר.

בימי רביעי וחמישי, מאות מתנחלים ופעילי ימין פעלו במרחב הציבורי בלוד כמעט באין מפריע, צעדו בעיר העתיקה וחיפשו את מי לתקוף. בחלק מהמקרים, הם השליכו אבנים לעבר פלסטינים כשהם עומדים לצד השוטרים, שלא פעלו לעצור אותם.

באחד המקרים, הם הסתערו על מסגד אל עומרי בעיר העתיקה. המשטרה רצה בעקבותיהם וירתה לעבר התושבים המקומים, במקום להרחיק את אנשי הימין. בהמשך קבוצה אחרת של אנשי ימין ניפצה את החלונות של מסגד דהמש הסמוך. במקביל, עשרות מכוניות הוצתו, גם של יהודים וגם של ערבים, וכמה בתי כנסת הוצתו חלקית.

במשטרה חילקו את אנשי הימין לשני סוגים: אלה שבאו "להגן פסיבית" על תושבים יהודים מפני ההתקפות, ואלה – אנשי ימין קיצוני, נוער גבעות ולה פמיליה – שבאו להתקיף ערבים. אך בפועל גם הקבוצה הראשונה הקימה מחסומים ברחוב, פיטרלה עם נשק ותקפה ערבים.

"כשאני זורק אבנים, הם אומרים שאני מחבל", אמר בשבוע שעבר צעיר בשנות העשרים לחייו, בעודו שומר על הכניסה למסגד אל עומרי עם אלת עץ בידו. "אבל גם המתנחלים זורקים (אבנים), אז או ששנינו מחבלים או ששנינו שומרים על עצמנו".

הדבר המשמעותי בעיניו, ובעיני רבים אחרים, היא העובדה שפעילי הימין הגיעו עם נשק. "גם לנו יש נשק, אם צריך", הוא אמר. במהלך יום רביעי, נשמעו כל הערב קולות ירי אוטומטי לאוויר ולכיוון הכללי של השוטרים. "זה בלון, מתנפח עד שהתפוצץ", הוסיף הצעיר. "הורסים בתים, לא נותנים אישורים, אנחנו רוצים לחיות. ביחד עם אל אקצא הכל התפוצץ".

על אנשי הגרעין התורני הוא אמר: "זה כמו בפתגם, 'הרביץ לי ובכה, ומיהר להתלונן עלי׳". למרות המיליטנטיות שלו, אותו צעיר גם הראה לי הודעות טקסט שקיבל לרגל החג מחבריו היהודים והשיב להם באימוג'י של לבבות.

היהודים נעצרו בעדינות, הפלסטינים – באלימות. מעצר של צעיר פלסטיני בלוד (צילום: אורן זיו)

זה אולי הסיפור של הצעירים שיצאו למחות בלוד: נכונות לפעול, גם באלימות, כדי למחות על מצבם, אך גם הכרה במציאות החיים לצד יהודים. "נכון, עכשיו זה ישראל פה, אבל תנו גם לנו מקום לחיות", סיכם היטב צעיר אחר ששוחחתי אתו שבוע שעבר.

רבים מהתושבים שדיברתי אתם התנערו מהצתת בתי כנסת ומהאלימות כלפי אזרחים. חלקם אפילו יצאו בעצמם לכבות את האש שפרצה בבית הכנסת דוסה ברביעי בלילה. "ברור שגם אנחנו לא בסדר", הודה צעיר, שביתו הותקף על ידי פעילי ימין בלילה שבין שלישי לרביעי.

"גדלנו עם דוסה שהקים אותו", (את בית הכנסת; א"ז), סיפר ג'מאל אבו כשף, "חיינו בלוד, יהודים וערבים ביחד. הבעיה התחילה כשהגיעו המתנחלים, עמותות שרוצות לייהד את לוד. הם מסתובבים עם נשק ומתגרים בנו, אבל אנחנו לא נעזוב".

החמושים היהודים "ממלאים את הוואקום"

אנשי הגרעין התורני, שרבים מהם הגיעו ללוד מההתנחלויות, נראו מופתעים מהאירועים. מבחינתם המציאות ששררה בעיר לפני האירועים האחרונים היתה מציאות של "דו קיום". הם התעלמו מתהליכי העומק שעוברים על התושבים הפלסטינים.

"זאת עיר באמצע המדינה, ליד שדה התעופה, זה מטורף אם יש בה שכונה שיהודים לא יכולים פשוט לגור בה", אמרה תהל, שהגיעה לגור בלוד לפני שנתיים מהתנחלות באזור ירושלים. "אני יודעת שהשכנים הערבים שמחים שאנחנו פה. הגענו וחיברנו את חדר המדרגות לחשמל, והם אמרו תודה. קשה לי להאמין שזה בא מהם".

אבי רוקח, יו"ר הגרעין התורני, נקט קו יותר מיליטנטי. "אני אזרח, אני עובד וחוזר הביתה לישון, אבל אם אני נתקל במאבק על הבית – אני אאבק", הוא אמר. את הופעתם של מאות חמושים יהודים ברחובות לוד הוא מסביר כתגובה להיעדרות של המשטרה שלא הגנה – לדבריו – על התושבים היהודים.

"נוצר ואקום, אנחנו מילאנו אותו. אנחנו ציבור שמסתובב הרבה באיו"ש, אנחנו יודעים מה זה ואקום ומה זה למלא אותו", אמר רוקח. עם זאת הוא הסתייג מהאלימות שהפגינו חלק מאנשי הימין. "כל יהודי שזורק אבן או עושה פרובוקציה, צריך לשים מאחורי סורג ובריח", הוא מוסיף.

למשטרה לקח זמן להבין מה קורה, ובכל מקרה היא לא ממש התעמתה עם אנשי הימין. ביום רביעי שעבר פיטרלו מאות פעילי לה פמיליה, התעמתו וגם הקימו מחסומים שבהם בדקו מי יהודי ומי ערבי.

המשטרה הקימה גם היא מחסומים, והביאה מאות שוטרים, כולל כוחות מיוחדים. השוטרים גם השתמשו בירי של רובה טוטו. אבל בעוד המתנחלים שעוכבו נלקחו בעדינות לניידות משטרה, ובמקרים רבים כלל לא נעצרו, תושבים פלסטינים נעצרו בכוח, נאזקו באזיקים, עיניהם כוסו בפלנלית והם הושבו בתנוחות משפילות.

מקור במשטרה טען שהם פעלו באופן שווה נגד יהודים וערבים, אך המצב בשטח נראה שונה. ברמה הארצית התמונה ברורה: 116 כתבי האישום שהוגשו עד עתה הם כולם רק נגד ערבים.

פעילי ימין שהגיעו לעיר לא לקחו בחשבון שלוד היא לא הגדה המערבית, ותושביה מוכנים להחזיר מלחמה. "פלסטיני בשטחים לא יכול להגיב להם, כי מיד יעצרו אותו או ירו בו, אבל כאן המצב שונה", אמר אחד התושבים. "הם לא הבינו למה הם נכנסים". ואכן ביום רביעי בערב, קבוצה של פעילי ימין הסתערה לעבר בית פלסטיני, ותושב מקומי פתח לעברם באש ופגע באחד מהם ברגל.

"אנחנו לא יכולים להשלים עם העובדה שמגיעים מתנחלים מחוץ לעיר ועושים טרור יהודי. המשטרה נותנת להם גיבוי מלא ומעלימה עין", טען השבוע אמיר שריקי, לאחר שסייע בכיבוי בית הכנסת דוסה. "הם רוצים להפוך את המציאות בלוד כמו בשטחים, שם כולם מסתובבים חמושים ובודקים מי ערבי ומי יהודי. מנסים להבעיר את העיר, להפוך את השקט לאי שקט. חבל שהגענו לזה. לפני המשטרה, אני מאשים את ראש העיר שהרשה לגרעין התורני להיכנס לעיר, תמך בהם ונתן להם הכל, ולערבים שגרים פה הוא לא דואג לכלום".

שריקי אומר שהדברים הרבה יותר עמוקים, "השנאה לא נבנית תוך יום יומיים", הוא אומר, "זה לא אל אקצא או מוסא (חסונה, א"ז), זו תוכנית שמוצאת לפועל במשך שנים עד שהגענו למצב של היום. נתניהו הולך על כל הקופה. אין לו מה להפסיד".

ביום שישי התושבים גילו כי בערב לפני כן, כעשרה קברים בבית קברות מוסלמי שליד בניין העירייה הישן הושחתו. הבניין הסמוך לבית הקברות, שהעיריה הקצתה אותו לפני עשור לעמותות פרטיות, הפך למטה של פעילי הימין.

מהא אלנקיב, לשעבר חברת מועצת העיר לוד, סיירה בבית הקברות ואמרה: "הם לא מגיעים כדי לחיות כשכנים אלא כדי לדחוף את התושבים הערבים מהשכונות. עד עתה זה היה בשקט, אבל בשבוע האחרון זה התפרץ. אנחנו חשים פחד מהמתנחלים שהגיעו לעיר, בתמיכת העירייה. לנו אין שום הגנה, התקשורת הישראלית מראה רק צד אחד של האירועים, כל מה שקורה לנו, לאף אחד אכפת, על חסונה אומרים שזו הגנה עצמית, אף שרואים שהם (היורים; א"ז) לא היו בסכנה".