newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יוזמה מזרחית אזרחית אלטרנטיבית: הרפורמות הדרושות באמת

נייר עמדה שפורסם לראשונה בסוף השבוע מטעם התארגנות חדשה, הקולקטיב המזרחי-אזרחי, מציע חזון דמוקרטי שמתנגד גם הוא לתוכניות הממשלה הנוכחית אך מציע אלטרנטיבה לקריאה לשמור על הקיים. אורלי נוי, מיוזמות ההתארגנות, מציעה מבוא לחשיבה חדשה

מאת:
גרפיטי של הפנתרים השחורים בשכונת מוסררה בירושלים, ב-9 בנובמבר 2015 (צילום: ליאור מזרחי / פלאש90)

סדר יום אחר, דמוקרטי וחברתי. גרפיטי של הפנתרים השחורים בשכונת מוסררה בירושלים, ב-9 בנובמבר 2015 (צילום: ליאור מזרחי / פלאש90)

"אנחנו, קולקטיב של אזרחיות ואזרחים מזרחים, מציגים בזאת חזון המבוסס על עקרונות של דמוקרטיה ואזרחות מהותיות בתחומי המשפט, החינוך, התרבות, התקשורת, הדיור ועוד, החותר למחוק פערים במקום להעמיקם, ברוח המאבק המזרחי לדורותיו.

"אנו מאמינים כי רפורמה יסודית ועמוקה במערכת המשפט ובמדיניות הציבורית אכן הכרחית, אך לא ברוח הגזענית והאנטי-חברתית של פורום קהלת, וגם לא ברוח 'דמוקרטיית הווילה בג'ונגל', שנועדה ליהודים בדרגות משתנות, ומדירה את האזרחים הפלסטינים כליל.

"אנו מביעים דאגה עמוקה מתוכניות הממשלה החדשה לבצע הפיכה חוקתית וכהניסטית, שתעמיק את הפגיעה המתמשכת באוכלוסיות מודרות ואת אי-השוויון החברתי. עם זאת, איננו שואפים להחזיר על כנו את 'הסדר הישן' של דמוקרטיה למראית-עין, המבוססת על תפיסות אנטי-חברתיות אלימות, ועל יחס מתבדל ועוין כלפי המרחב המזרח-תיכוני וכלפי אזרחי המדינה יוצאי מרחב זה. ברוח זו, אנו גם מתקוממים מהניכוס הציני של השיח המזרחי לטובת אינטרסים פוליטיים הזרים לרוח המאבק המזרחי מכל וכל".

בדברים אלה נפתח נייר העמדה שפרסם בסוף השבוע האחרון הקולקטיב המזרחי-אזרחי, קבוצת פעילות ופעילים, חוקרות ואנשי אקדמיה מזרחים, המבקשים להציג סדר יום אחר, דמוקרטי וחברתי, לציבור הישראלי כולו.

היוזמה, שיש לי הזכות לקחת בה חלק, היא במובנים רבים מהלך המשך לעתירה המזרחית נגד חוק הלאום. שני המקרים – ההפיכה המשטרית המתבצעת בימים אלה וחקיקת חוק הלאום – היוו הזדמנות לנהל דיון ציבורי לא רק על המהלכים הנקודתיים, אלא על עצם אופיו של המשטר במדינת ישראל. אנחנו מאמינים שלנו – שהזהות המזרחית היא אבן פינה בעיצוב הזהות הפוליטית שלנו, הן מתוך החיבור למרחב המזרח-תיכוני והן מתוך חוויית החיים היומיומית בישראל – יש מניות בדיון הזה כעמדה ריבונית, ואנחנו מתעקשים להביא אותה אל השולחן שסביבו דיון זה מתקיים.

השיח הציבורי בישראל עורך לא פעם רדוקציה מעוותת של העמדה המזרחית לשיח על עוני ועל פריפריה בלבד. בלי ספק, הסוגיות החברתיות מהותיות לעמדה המזרחית, מכיוון שהקהילות שלנו, לצד קהילות מוחלשות אחרות, משלמות מחיר כבד ביותר על המדיניות הניאו-ליברלית האלימה, שמיטיבה עם החזקים ומתאכזרת לחלשים. אבל הזהות המזרחית שלנו, והעמדה הפוליטית שהיא מכתיבה, רחבות בהרבה – ונוגעות גם בשאלות של היסטוריה, תרבות, שפה, ולעצם ההבנה של ישראל כמתקיימת בלב מרחב ערבי ולמקומם של יוצאי המרחב הזה בה.

אנחנו שותפים לדאגה הציבורית העמוקה והנרחבת לנוכח השינויים המשטריים מרחיקי הלכת שהממשלה הזו מבקשת לקדם. אבל בניגוד למה שמאפיין בהכללה את המחאות נגדה, אנחנו לא מאמינים שהפתרון הוא להסתפק בעצירת הרפורמות המשפטיות או להחזיר את הגלגל לאחור, לימי טרום נתניהו-רוטמן-בן גביר.

כפי שנכתב בנייר העמדה, "אין אנחנו אומרים היום 'הלכה הדמוקרטיה' – כי דמוקרטיה מלאה עבור מזרחיות, פלסטיניות, אתיופיות ויוצאות בריה"מ מעולם לא התקיימה כאן, וממילא אין לה גם לאן ללכת. ברגע המשברי הנוכחי יש לראות גם הזדמנות לעיצוב אופק דמוקרטי של ממש, לא כזה המתרפק בערגה על ימים עברו, אלא כזה המעוניין בשינוי מבני הכוח הדכאניים מיסודם, לטובת כלל היושבות והיושבים במרחב".

במילים אחרות, אנחנו בהחלט מאמינים שדרושה רפורמה עמוקה ויסודית בכל אחד ואחד מתחומי החיים האזרחיים במדינה, אבל לא ברוח האלימה של פורום קהלת, אלא כזו שמבוססת על תפיסות מהותיות של דמוקרטיה, אזרחות ושוויון.

לצורך כך גיבשנו קבוצות עבודה במגוון תחומים, בהם חוק ומשפט, חינוך, תקשורת, תרבות, קרקעות, דיור ועוד. כל אחת מהקבוצות האלה מורכבת מחוקרות וחוקרים, מפעילות ופעילים עם רקורד משמעותי של עשייה והיכרות מעמיקה עם התחומים. כל אחת מהקבוצות תפיק מסמך קצר ונגיש, שבו תנתח את הכשלים בתחום ותציע רפורמות קונקרטיות. המסמכים האלה כבר בשלבי עבודה מתקדמים, ויפורסמו, אנחנו מקווים, כבר בימים הקרובים.

מאז שפרסמנו את נייר העמדה כעצומה שניתן להצטרף אליה בחתימה, מאות חתמו עליו בתוך שעות. עד כה נאספו כבר יותר מאלף חתימות, ורבים ממשיכים להצטרף. קיבלנו בימים האחרונים עשרות רבות של פניות אישיות נלהבות ומחממות לב. שתי שאלות חזרו:  מדוע להתעקש על הצגת נייר העמדה כנייר מזרחי דווקא, והאם גם לא-מזרחים מוזמנים לחתום עליו.

לגבי השאלה הראשונה, אנחנו מתעקשים להנכיח את הזהות המזרחית שלנו מכיוון שאף שערכי היסוד שלנו אוניברסליים, אנחנו לא עיוורים לעובדה שהמציאות הישראלית ויחסי הכוח בה מתקיימים במבנים המעוצבים על פי פרמטרים שונים, ובתוכם לאום ואתניות. המזרחיות שלנו, על כן, היא זהות פוליטית, שיונקת מהמקום הספציפי שלנו במבני הכוח האלה. אבל הזהות הפרטיקולרית לא מכוונת לייצר מסר פרטיקולרי; החזון שלנו מעוצב מתוך מבט על כלל החברה הישראלית.

מתוך כך נובעת גם התשובה לשאלה השנייה: העמדה שלנו היא פוליטית, ולכן גם החבירה אליה היא על בסיס של הסכמה פוליטית ואידיאולוגית, לא גנטית. בדיוק כשם שאני, כיהודייה, יכולה להצטרף למאבק הפלסטיני הלאומי הדמוקרטי על בסיס ערכים משותפים, כך אשכנזים ולא מזרחים אחרים מוזמנים להצטרף אלינו, על בסיס שאיפה משותפת לחלוקה מחודשת צודקת, שוויונית ודמוקרטית, של המשאבים הציבוריים, הקונקרטיים והסמליים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מלחמת ההשמדה בעזה והרדיפות הקשות כאן בתוך החברה שלנו חיזקו את הרעיון לעזוב את הארץ. אמאני טאטור בבית הקפה שלה בנצרת (באדיבות המצולמת)

מלחמת ההשמדה בעזה והרדיפות הקשות כאן בתוך החברה שלנו חיזקו את הרעיון לעזוב את הארץ. אמאני טאטור בבית הקפה שלה בנצרת (באדיבות המצולמת)

אזרחים ערבים חושבים על הגירה: "מוכיחים לנו שאין לנו כאן עתיד"

כמו בחברה היהודית, גם בחברה הערבית שומעים יותר ויותר על אזרחים שעזבו לחו"ל. הפשיעה, הקושי הכלכלי, הגזענות וסתימת הפיות דוחפים אותם החוצה. "אנחנו אוהבים את המולדת, אבל זה נעשה קשה", אומרים המהגרים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf