newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"יאנסו לך את הילדה, קחי אותה ולכי!" סיפור הנכבה של סבתא שלי

את סיפור הנכבה של סבתי שמעתי בחלקים, כי כל פעם שהתחילה לספר תקפו אותה כאבים בחזה והפסיקה. אחרי מסע באוניה למצרים, מפגש עם עבד אלנאצר ושהות קצרה בעזה, היא ואמה חזרו לבית הרוס ולעיר אחרת לגמרי

מאת:

את הסיפור הנכבה האישי של סבתא שלי, אללה ירחמהא, שמעתי בחלקים רבים, כי סבתא היתה חולה, וכל פעם שסיפרה לי על הכאב הגדול הזה תקפו אותה כאבים בחזה והפסיקה. כל פעם היא הפסיקה במקום אחר, ואני היתי צריכה לחבר – לפעמים לבד ולפעמים עם אמא או דודות ודודים. בשבילי זה היה כמו פאזל שאני מרכיבה. אני מודה להיסטוריון היפואי יוסף עספור, לבני משפחתי ובמיוחד לאמי, על שאיפשרו לכתוב את הטקסט הזה.

נמל יפו ב-2006 (צילום: דורון הורוביץ / פלאש90)

נמל יפו ב-2006 (צילום: דורון הורוביץ / פלאש90)

"אמרו לנו לכבות את האור, שלא ידעו שיש אנשים"; "היו הרבה אוהלים"; "לא ידעתי מה יקרה, האוניה לא היתה יציבה כל כך, היה בלבול, אנשים נראו מבוהלים"; "אני חושבת שהתינוק מת, אמו חלתה היא היתה ממש חלשה אנשים חלו אולי גם מתו, כן היו מתים, לא היה הרבה אוכל"; "אמרו שבוע ונחזור, לכן גם לא כל כך לקחנו אתנו דברים"; " שלא יאנסו אותה – אנסו נשים"; "יקרה לכם כמו בדיר יאסין"; "הקצין היה חביב ומנומס, דאג לנו, השם של אמא שלי כולתום הזכיר לו את הכוכבת המצרית אום כולסום".

ביום שיאפא הותקפה, אנשים פחדו. סבתא שלי אללה ירחמהא היתה כבת 12. בתחילת ההתקפה היא היתה בבית. סבתא חיה בבית קטן עם אמא שלה, ללא אב או אחים. הן התחבאו בבית בחושך כי היתה פקודה לכבות את האורות.

יום למחרת הן התעוררו לכאוס גדול, הרוגים, הפצצות, חיילים מזויינים פרושים בכל מקום, דם ופחד. אמרו להם לעזוב מיד, עד שהמצב יירגע, שיעזבו לפני שימותו ויופצצו. לאמא של סבתא אמרו "יאנסו לך את הילדה, אין לכם גבר שיגן עליכם, החיילים היהודים אונסים נשים ורוצחים גברים, קחי אותה ותעלו על הספינה לכו!" רץ דיבור באזור על אונס נשים ואמא של סבתא שלי פחדה מאוד, לכן לקחה את הבת שלה ומיד רצה לנמל.

בנמל היה בלגן שלם. אנשים מבוהלים, זקנים מבוגרים צעירים ילדים ותינוקות, כל אחד עולה על ספינה ומנסה לנוס על נפשו. הרי אנשים נרצחים כאן. מעבר לספינות הקטנות שהיו לרוב שייכות לפלסטינים, היו גם אוניות גדולות של זרים של כל מיני מדינות, כנראה אירופיות. בני משפחה של סבתא שלי הנחו אותן לעלות לאוניה הגדולה. בודדים מהמשפחה לא הצליחו לעלות על האוניה בגלל העומס והכאוס. קבוצה קטנה נשארה ביאפא והשאר עזבו – זה מסביר גם איך מ-60-70 אלף פלסטינים נותרו ביאפא אלפים בודדים.

האוניה הגיעה למצרים. גרסה אחת אומרת שבטעות, שהם בכלל רצו לנסוע לעזה אבל טעו בדרך והגיעו למצרים. גרסה אחרת טוענת שהאוניה מלכתחילה רצתה להגיע אל מצרים.

בכל מקרה האוניה נעצרה במצרים. שום דבר לא היה מוכן שם, אבל קיבלו אותם יפה, ומיד החלו לעבוד ולארגן להם מחנה, אוהלים, שירותים ועוד. המצרים היו רגישים, חביבים וקשובים, סיפקו להם כל מה שהצטרכו. היו מחלקים להם מן תווי מזון, בגדים ומצרכים נוספים.

לאחר כמה חודשים הגיע אל המחנה קצין בכיר בשם עבד אלנאצר – שהפך למנהיג מצרים מאוחר יותר. לפי מה שסופר לי, זה היה מעט לפני שסבתא עזבה את מצרים ואחרי שהוא היה בלחימה בפלסטין באזור פלוג'ה (קרוב לקרית גת), וחזר. סבתא תיארה את המפגש אתו ועם חיילים וקצינים אחרים כבעל חשיבות גדולה. לאורך כל התקופה הצבא המצרי הקיף את המחנה ושמר עליהם.

סבתא של איאת אבו שמיס (צילום: באדיבות המשפחה)

סבתא של איאת אבו שמיס (צילום: באדיבות המשפחה)

לאחר חודשים ארוכים במצרים, כנראה כ-9 חודשים, סבתא ואמא שלה עזבו לעזה. בעזה שהו בערך שבוע, ושם פגשה את השכן שלה שגר לידה ביאפא יחד עם אביו. הוא היה שייך לפלסטינים שעזבו לעזה, ויחד הם חזרו ליאפא אחרי שקיבלו הודעה שמותר להם לחזור,

מי שהעביר את הבקשה שיחזרו היה בן משפחה מצד אמא של סבתא שלי, שנשאר ביאפא כי לא הצליח לעלות על האוניה, אז הוא התחבא מההתקפות וההפגזות האלימות של האצ"ל וההגנה.

סבתא היתה מהמעטים שהצליחו לחזור ליאפא. חלק מהם נשאר במצרים והתמקם שם, וחלק גדול יותר עבר לעזה ואחרי זה לעוד מקומות. כיום חלקם פליטים בכל העולם, אבל גם כאן ממש לידנו ובלי אפשרות לחזור אל ביתם.

כשסבתא חזרה עם אמא שלה והשכנים, יאפא כבר לא היתה אותו הדבר, "כמה הרס יא איאת", היא ספרה לי בכאב רב. כמעט שום דבר לא נראה כמו שהיה. חלק מהבתים פשוט הושטחו, כאילו שרצו למחוק כל זכר ליאפא.

גם הבית שלה נפגע קשות מההפגזות. הצד האחורי נותר כמעט בלי גג, ונשאר רק חצי מהבית. סבתא שלי ואמה נכנסו אל הבית, ולאחר מכן השכן שלנו, והם בנו ושיפצו את הבתים. מאוחר יותר הם התחתנו והביאו ילדים לעולם.

כמה שנים מאוחר יותר המדינה ביקשה לפנות אותם בטענה שהבית לא בטיחותי, והם קיבלו בית אחר בכמעט אותו גודל אבל בשכונה הרבה יותר רחוקה, לא בלב יאפא אלא ממש לקראת הגבול, זרוקים קצת הצדה. עם השנים סבתא חזרה אל תוך לב יאפא.

רק שלא תחשבו שהתהליך הזה, שנועד להשליך אותנו בצד ולהרחיק אותנו, קרה רק ב-1948 או רק בשנות ה-60. זה מתקיים עד היום, אך כמובן בצורה שהולמת את התקופה – ג'נטריפיקציה.

ודבר אחרון, אם אומרים לכם שהפלסטינים ברחו ואנחנו אשמים, ובכן תזכרו מי אשם בכל הכאוס הזה ומי אשם בזה שאיננו יכולים לחזור – המדינה הציונית. זה לא משנה אם ברחנו או גורשנו ונטבחנו, המטרה היתה להעיף אותנו ללא שוב.

איאת אבו שמיס היא משוררת יפואית ובלוגרית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf