newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חינוך ממלכתי - האמ-אמא של הצדק החברתי

החינוך הממלכתי מעביר הון מבעלי האמצעים לשכבות המוחלשות, ובכך מגלם במהותו את הצדק החברתי. בישראל הוא נמצא תחת התקפה מתמשכת מצד בני המעמדות הגבוהים, ונשחק על ידי שרי הימין הכלכלי. לרגל יום הצדק החברתי שחל השבוע, ראוי שנהפוך את המגמה הזאת

מאת:

השבוע, ב-20 בפברואר, צוין יום הצדק החברתי הבינלאומי, אשר נקבע על ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-2007. היום נועד לקדם את המודעות לצדק חברתי, בהתאם להחלטות הפסגה העולמית לפיתוח חברתי שנערכה בקופנהגן ב-1995.

החינוך הממלכתי מגלם במהותו צדק חברתי, שכן הוא מעביר הון (כספי ותרבותי) מהעשירים לעניים. ארבעה מאפיינים לחינוך הממלכתי: הוא ניתן לכל הילדות והילדים ללא יוצא מהכלל, הוא מעניק השכלה רחבה בכל תחומי הדעת והיצירה האנושית, הוא מאורגן ומפוקח על ידי השלטון האזרחי (הממלכה), והוא ניתן בחינם.

ישנה ביקורת מוצדקת על כך שהחינוך הממלכתי אינו מצליח לנתק בין הישגי התלמידים לבין המעמד הכלכלי חברתי של הוריהם: ככל שההורים משכילים או עשירים יותר, כך גם יהיו ילדיהם. אולם צריך להבחין בין ביקורת המבקשת לשפר את החינוך הממלכתי, על מנת שיצליח במשימתו החברתית החשובה; לבין ביקורת המבקשת להחליש את החינוך הממלכתי, על מנת לשמור על הפריבילגיות של ההורים העשירים והמשכילים, כפי שאדגים בהמשך.

תלמידים חוזרים לבית הספר בתל אביב, ב-18 באפריל 2021 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

החינוך הממלכתי מעביר הון תרבותי וכספי מעשירים לעניים. תלמידים בבית הספר בתל אביב, ב-18 באפריל 2021 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש 90)

ארבעה מאפיינים לחינוך מטעם הממלכה

מאפייני החינוך הממלכתי נקבעו לראשונה בתוכנית החינוך של הרפורמציה הלותרניות במרחב הדובר גרמנית, בראשית המאה ה-16. גם קודם לכן היו בתי ספר ובוודאי שהיה "חינוך", אלא שהוא לא ניתן לכולם, בכל תחומי הדעת ובחינם.

למשל, המונח העברי "בית ספר" מוזכר לראשונה בתלמוד במסגרת "תקנת יהושע בן גמלא" מהמאה הראשונה לספירה. החינוך, על פי תקנה זאת, ניתן אמנם בחינם (מכספי הציבור – ומכאן חינוך ציבורי), אולם הוא נועד לבנים (זכרים) בלבד, ותכניו היו עיקרי הדת בלבד.

הגימנסיון ההלניסטי, כדוגמה נוספת, נועד עקרונית לבנים ולבנות ואף נלמדו בו תכנים רחבים שהעניקו השכלה כללית, הראויה לכל אדם. עם זאת הוא ניתן רק לאזרחי העיר, ולא לזרים ולעבדים, ובתשלום. מכאן שנוצר קשר בין איכות החינוך לבין המצב הכלכלי של ההורים, כפי שכתב אפלטון: "וכך נוהגים העשירים, שילדיהם מקדימים ללכת לבית ספר ומאחרים לעוזבו".

במסגרת הרפורמציה עלתה לראשונה הדרישה להעניק השכלה רחבה לכל הילדות והילדים. ב-1524 פרסם מרטין לותר את האיגרת: "לחברי מועצות הערים בגרמניה שייסדו ויתחזקו בתי ספר נוצריים".

במהלך זה הומצא אם כך החינוך הממלכתי (החינוך מטעם הממלכה), שכאמור העניק השכלה רחבה כללית, לכל הילדים והילדות, במימון האצילים. ועוד חשוב להדגיש שבתי הספר אורגנו ופוקחו על ידי השלטון האזרחי (אז האצילים בעלי הנחלות, ומאוחר יותר המוסדות של מדינות הלאום) ולא על ידי הכנסייה או מוסדות דת אחרים.

ב-1632 קבע המחנך הצ'כי יאן עמוס קומניוס את סיסמת החינוך הממלכתי:

Omnis, Omnia, Omnino
לכולם, הכל, בשלמות

החינוך הממלכתי מעביר הון מעשירים לעניים

החינוך הממלכתי הוא במהותו מהלך של צדק חברתי, שכן הוא מעביר הון מבעלי האמצעים לשכבות המוחלשות. זה לא רק שהאצילים מימנו את שכר המורים, הדפסת ספרי הלימוד ותחזוקת מבני בתי הספר; אלא שבכסף הזה הועבר לעניים גם הון תרבותי (השכלה), שלא היה ביכולתם לרכוש בעצמם.

הנה כמה נתונים כלכליים: הכנסות מדינת ישראל בתקציב 2022 הן 563 מיליארד שקל. 201 מיליארד שקל מתוכם מגיעים ממסים ישירים (על ההכנסות) ו-171 מיליארד ממסים עקיפים (על ההוצאות).

עיקר נטל המס מושת על העשירונים העליונים, שכן הם מרוויחים יותר ומוציאים יותר. למשל, מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא שב-2011 שני העשירונים העליונים מימנו 60.7% מכלל המסים והאגרות, בעוד שני העשירונים התחתונים מימנו 5.2% בלבד.

ב-2018 משק בית בעשירון התחתון שילם 370 שקל בחודש מסים ישירים, לעומת 14,770 שקל ששילם משק בית בעשירון העליון בחודש. באותה שנה, המדינה מימנה את חינוך כלל ילדי המדינה בהיקף של 2,083 שקל למשק בית מדי חודש (דו"ח למ"ס, עמוד 165).

שירותי המדינה הניתנים בחינם מגדילים למעשה את ההכנסה העומדת לרשות משקי הבית (המושג הוא "הכנסה מותאמת"). ב-2018 רק 37% מההכנסה המותאמת בעשירון התחתון היתה מעבודה, כאשר שירותי החינוך חינם היו כ-33% נוספים מהכנסה זאת (דו"ח למ"ס, עמוד 167). כלומר, באמצעות מערכת החינוך המדינה כמעט מכפילה את ההכנסות העומדות לרשות משקי הבית העניים. הכסף הזה מגיע מהעשירים.

העניים מקבלים יותר שירותי חינוך מהעשירים

2,000 השקלים שהמדינה מעניקה (בממוצע) בחודש לכל משק בית בשירותי החינוך, אינם ניתנים באחידות לכולם, אלא מחולקים גם הם תוך העדפה מתקנת לשכבות החלשות.

מימון בתי הספר בישראל נעשה בעיקר באמצעות "שעות הוראה". תוכנית הלימודים קובעת כמה שעות הוראה צריך לקבל כל תלמיד במהלך לימודיו, ובית הספר מקבל תקציב על מנת להפעיל את השעות הנדרשות.

אך מלבד שעות הבסיס בהתאם לתוכנית הלימודים, בתי הספר המשרתים אוכלוסיות מוחלשות מקבלים עוד שעות במסגרת העדפה המתקנת. בשעות אלה הם יכולים להוסיף לכל התלמידים עוד שיעורים ללמידה נוספת, או לחלק כל כיתה לשתי קבוצות שלומדות במקביל.

למשל, בתרגיל שביצעתי ב-2019 במחשב שעות התקן של משרד החינוך, מצאתי כי בית ספר יסודי (אקראי) בדרוג החברתי הכלכלי הגבוה ביותר, קיבל ממשרד החינוך תקציב של 35 שעות שבועיות לכיתה. לעומתו, עבור הפעלה של אותה תוכנית לימודים, בית ספר (אקראי) בדרוג החברתי הכלכלי הנמוך ביותר, קיבל תקציב של 50 שעות שבועיות לכיתה.

ישנה טענה שהרשויות המקומיות החזקות מוסיפות לתקציב בתי הספר שבאחריותן, ובכך מקטינות את העדפה המתקנת שמנהיגה המדינה. זה נכון, אולם מחקר שערכו במרכז טאוב ב-2016 הראה שהתוספת של הרשויות המקומיות היא מצומצמת ביחס לשעות התקן של משרד החינוך, והיא שוחקת את העדפה המתקנת בפחות מ-4% מכלל השעות.

על כן, העדפה מתקנת לא ניתנת רק בזה שמימון החינוך לעניים הוא מסובסד, ואף כמעט ומכפיל את הכנסת משקי הבית העניים, אלא שבנוסף הם מקבלים יותר שירותי חינוך – לפחות כפי שניתן למדוד כמותית בתקציב.

העשירים לוחצים להקטין את העדפה המתקנת

החינוך הממלכתי נמצא תחת התקפה מתמשכת, בעיקר מצד בני המעמדות הגבוהים. אפשר להבין מדוע: החינוך הממלכתי שוחק את היתרון הכלכלי והתרבותי שהעשירים יכולים היו להעביר לילדים שלהם.

כך קורה שבעוד המדינה מתאמצת להעניק העדפה מתקנת בחינוך לשכבות המוחלשות, דואגים נציגי השכבות החזקות בממשלה לצמצם את היקף התיקון החברתי. הנה שלוש דוגמאות אקטואליות לכך:

הדוגמה של תשלומי הורים: עד 2014 שוק תשלומי ההורים לבתי הספר היה פרוץ, כך שהורים בעלי אמצעים הוסיפו בכספם שעות הוראה לילדיהם, ובידלו אותם מהילדים בשכבות המוחלשות.

שי פירון, שר החינוך דאז, הסדיר את המצב, אולם במקום לבטל את תשלומי ההורים ולשמור על עיקרון החינוך חינם, הוא הכשיר את ההפרדה המעמדית בין בתי הספר. הוא העלה את מחיר שעת תל"ן (תוכנית לימודים נוספת) הממומנת על ידי ההורים, והוא התיר לבתי הספר המוגדרים כייחודיים לגבות תשלומים לשעות תל"ן בהיקף הגדול פי שלושה מההיקף המותר לכלל המערכת. בפועל, הוא יצר בתי ספר נפרדים לעשירים ולעניים.

הדוגמה של הרחבת חינוך חינם: החל מ-1999, אז כיהן יוסי שריד כשר חינוך, ניתן חינוך חינם לילדים מגיל 3 להורים באשכולות הנמוכים (1 עד 3). ב-2012 הרחיב גדעון סער, שר החינוך דאז, את יישום חינוך חינם לגיל 3 לכלל הילדים בישראל. בכך הוא ביטל את העדפה המתקנת שניתנה להורים העניים, ולמעשה החזיר לעשירים את הכסף ששילמו במסים, באמצעות סבסוד החינוך של ילדיהם.

הדוגמה של הצפיפות בכיתות: ב-2008, אז כיהנה יולי תמיר כשרת החינוך, הוחלט על צמצום מספר התלמידים בכיתות. בשלב הראשון נקבע מקסימום 32 ילדים בכיתה בשלושת העשירונים התחתונים מבחינה כלכלית, ומקסימום 38 עד 40 תלמידים בשלושת העשירונים העליונים. ב-2018 ביטל נפתלי בנט, שר החינוך דאז, את העדפה המתקנת לשכבות החלשות, וקבע מקסימום 32 עד 34 תלמידים בכל עשירוני ההכנסה.

על גישה זאת של שרי הימין הכלכלי אמר בלייז פסקאל, המתמטיקאי הצרפתי בן המאה ה-17: "כיוון שלא הצלחנו לעשות את מה שצודק חזק, עשינו את מה שחזק צודק".

התשובה שלנו – לרגל יום הצדק החברתי הבינלאומי – צריכה להיות: להמשיך ולדרוש את שיפור איכות החינוך הממלכתי, כך שאכן יצליח להעניק חינוך "לכולם, הכל, בשלמות".

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
לא שמעו את הצד שלי בסיפור. פראח מראגה, עיתונאית ירדנית-פלסטינית שפוטרה מתאגיד השידור הגרמני DW (צילום: באדיבות פראח מראגה)

לא שמעו את הצד שלי בסיפור. פראח מראגה, עיתונאית ירדנית-פלסטינית שפוטרה מתאגיד השידור הגרמני DW (צילום: באדיבות פראח מראגה)

"שאלו רק על ישראל". כך פוטרו עיתונאים ערבים מרשת שידור גרמנית

בעקבות דו"ח בנוגע לאנטישמיות, תאגיד השידור הגרמני DW פיטר שבעה עיתונאים ערבים. אבל תחקיר של מגזין 972+ מגלה שמחבר הדו"ח נחשד באסלאמופוביה, שהעיתונאים לא נשאלו על דעותיהם על יהודים, ושההליך כולו היה פגום

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf