newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חיבור של מרצ לעבודה הוא יריקה בפרצוף הערבים שהצביעו לה

בשנים האחרונות מפלגת העבודה התרחקה מהמושגים "התנגדות לכיבוש" ואפילו "שמאל". מרצ שמרה עליהם. לכן התחברות של מרצ לעבודה פירושה זניחה רעיון השותפות היהודית-ערבית ועלול להביא לפרישה

מאת:

קו פרשת המים שמולו עומדת מרצ מעולם לא היה ברור כמו היום.

מצד אחד של הקו ניצבת מפלגת העבודה, שחבירה אליה תסמן "התמרכזות" של מרצ וזניחה או עמעום של ערכים שמרצ מניפה בגאון כבר שנים רבות. המאבק בכיבוש והחיים המשותפים בין יהודים לערבים – הנושאים המרכזיים של מרצ – יירדו לחצי התורן. איחוד שכזה בין מרצ לעבודה ילמד כי תהליך ה"הליכה ימינה" בחברה הישראלית לא פסח על מרצ, גם אם אצלנו הוא מופיע בצורה עדינה יותר.

כבר שנים ארוכות שאנשי מפלגת העבודה אינם מעיזים לומר את המילה הגסה "כיבוש", אינם מופיעים בהפגנות נגד הכיבוש ואינם נותנים את תמיכתם לארגוני השלום וזכויות האדם. דוגמה לכך ניתן לראות בהתבטאות של איציק שמולי, מבכירי המפלגה, ומי שמועמד להנהיג אותה בשנים הקרובות, נגד ארגון "שוברים שתיקה", שאמר כי מדובר ב"ארגון נאלח שמקדם אג'נדה בדרכים של שקר ועלילה בזדון". שלי יחימוביץ אמרה בזמנו כי "לכנות את העבודה כשמאל זה עוול היסטורי", ותמכה בהתנחלות אריאל. ניתן להוסיף גם את דבריו של יו"ר המפלגה הנוכחי, אבי גבאי, נגד פינוי התנחלויות ולפיהם אין חובה לפנות התנחלויות כחלק מהסכם השלום עם הפלסטינים. חשוב להזכיר את יחסו הגזעני והדוחה כנגד זוהיר בהלול, שנזרק מהמפלגה בבושת פנים.

אם שותפות יהודית-ערבית היא המטרה, הליכה עם העבודה היא לא הפתרון. יו"ר מרצ תמר זנדברג עם ח"כ עיסאווי פריג' (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אם שותפות יהודית-ערבית היא המטרה, הליכה עם העבודה היא לא הפתרון. יו"ר מרצ תמר זנדברג עם ח"כ עיסאווי פריג' (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

מן העבר השני של קו פרשת המים ניצבת לה השותפות הפוליטית היהודית-ערבית. לשותפות זו שתי צורות מרכזיות, הראשונה היא הפיכתה של מרצ למפלגה יהודית-ערבית, כזו המקיימת שוויון מלא בין אזרחיה היהודים והערבים. שוויון כזה צריך להתבטא, בין השאר, בייצוג שווה ברשימה לכנסת ובמוסדות המפלגה, כמו גם ייצוג שווה לשפה הערבית מול השפה העברית בפרסומים ובהתנהלות המפלגה. האפשרות הנוספת היא ריצה משותפת עם המפלגות הערביות, או עם חלק מהן, כחלק מגוש שמאל יהודי-ערבי. שותפות זו קיבלה ביטוי בתמיכה הרחבה, שקיבל הפורום היהודי-ערבי במרצ, כפי שפורסם כאן.

התחושה היתה כי תוצאות הבחירות האחרונות גרמו להבנה במרצ באופן כללי, ואצל היו"ר תמר זנדברג בפרט, כי הכיוון הנכון ללכת אליו הוא השותפות היהודית-ערבית. זנדברג התבטאה בצורה חד משמעית בעד שותפות זו, אם בהתעקשותה על נוכחותו של יו"ר חד"ש-תע"ל, איימן עודה, בהפגנת האופוזיציה האחרונה, ואם בהצהרות חוזרות ונשנות על המחויבות שלה לקידום השותפות היהודית-ערבית.

אולם אי אפשר שלא להבחין בפליקלק לאחור שביצעה זנדברג בימים האחרונים. מאז החליטה הכנסת על פיזורה, מצהירה זנדברג, תחת כל עץ רענן, כי פניה לריצה משותפת עם מפלגת העבודה, כלומר עם אותה מפלגה שכבר מזמן אינה שייכת לשמאל הישראלי. בהצהרות האלה זונחת זנדברג את השותפות היהודית-ערבית ובעצם יורקת על רבע ממצביעי מרצ, אזרחים ערבים שהצביעו למפלגה בבחירות באפריל. בבחינת הערבי עשה את שלו, הערבי יכול ללכת. זנדברג בוחרת ללכת אל הקל והפשוט, חיבור בין שתי מפלגות יהודיות, חיבור שעסקני שתי המפלגות יידעו לתפור היטב לצורכיהם. בזחילה אל מפלגת העבודה מראה זנדברג כי לא היה ממש בהצהרותיה על שותפות יהודית-ערבית.

ייתכן שאין מנוס. ייתכן שהעמידה על קו פרשת המים הנוכחי מסמנת גם את פירוקה של מרצ. הקבוצה, שכה רוצה בחיבור עם מפלגת העבודה, תלך לה לחיבור זה (בעיקר אנשי מפ"ם ההיסטורית), ואילו הקבוצה הרוצה בשותפות היהודית-ערבית תלך לה לכיוון השני. דבר אחד ברור לי: אם אכן מרצ תתחבר עם מפלגת העבודה, תהיה פרישה המונית ממרצ של אזרחים יהודים וערבים שלא יסכימו ערכית לעם החיבור זה.

הצעד המנהיגותי המתבקש כעת הוא לנסות ולמצות עד תום את החיבור הפוליטי היהודי-ערבי, תהיה הקונסטלציה אשר תהיה. על מנהיגים פוליטיים להקשיב לרחשי ציבור בוחריהם, אבל לא פחות מכך, גם להתוות דרך, לסמן כיוון, גם אם הדבר כרוך בנטילת סיכון פוליטי. מנהיג או מנהיגה הם מי שהולכים לפני המחנה, ואומרים לו "אחריי". בעת הזו המחנה היהודי-ערבי זקוק למנהיגים מהסוג הזה, מנהיגים המעודדים את שילוב הכוחות הערבי-יהודי, ובעיקר מנהיגים המסוגלים לעשות זאת.

ניר אבישי כהן, חבר הנהלת מרצ, ויו"ר פורום מרצ לקידום שותפות פוליטית יהודית-ערבית.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מימין: מחמוד דרוויש. משמאל: סמיח אלקאסם (צילומים: האתר הרשמי של מחמוד דרוויש; Anarbati)

מימין: מחמוד דרוויש. משמאל: סמיח אלקאסם (צילומים: האתר הרשמי של מחמוד דרוויש; Anarbati)

בין גלות לגלות

מחמוד דרוויש חי בגלות והשתוקק אל המולדת. סמיח אלקאסם נשאר במולדת אבל הרגיש כלוא. חילופי המכתבים בין שני המשוררים הגדולים יוצאים עכשיו בתרגום לעברית. ראיף זריק על ההתכתבות והרלוונטיות שלה לקורא העברי היום

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf