newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חטיפת ילדי תימן: לשבור את קשר השתיקה של הרופאים

הקהילה הרפואית צריכה להיות הראשונה לדרוש את חשיפת עדויות צוותי הרפואה והרווחה שהיו מעורבים בחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. עלינו להביט באופן כנה אל כישלונות ופשעי העבר וההווה

מאת:

כותבת אורחת: הדס זיו

לקהילה עם כוח, והקהילה הרפואית היא כזו, יש אחריות עצומה להכיר בפשעיה. בלי מודעות לכך שאנחנו לא רק מרפאים אלא גם פוצעים, אם בשגגה ואם בכוונה, אם מחוסר ידע או מיוהרה, לא נתקדם אל מעבר לחומות של מגבלות ראייתנו. המקצוע נותן לנו כלים ומיומנות עצומה על גופם ונפשם של בני אדם. לכך מתווסף הכוח שמעניקה המדינה לצוותי רפואה ורווחה להכריע ולקבוע גורלות בחוות דעת לבית משפט, בצווי אשפוז, הוצאה מהבית ועוד.

לפיכך חובה עלינו להגביל את הכוח לא רק בכלים של אתיקה מקצועית וחקיקה – שהרי אלו היו קיימים גם בעבר – אלא גם במודעות ובענווה. לשם כך עלינו להביט באופן כנה אל כישלונות ופשעי העבר וההווה. ביום ראשון יקיים "רופאים לזכויות אדם" אירוע בשיתוף עם "עמותת עמר"ם", שהוא צעד קטן שלנו בכיוון של מבט כנה אל אחת מהפרשיות הכאובות ביותר בהן היו מעורבים צוותי רפואה ורווחה.

"הם לא התכוונו לרע", "זו היתה התפיסה באותה הימים", "היה בלגן, מדינה צעירה קולטת עליה", "היו גם ילדים אשכנזים שנעלמו", "למה לפתוח ולחפור בפצעים". כל אלו הן תגובות שאכן נשמעו בעבר ונשמעות גם היום. אבל בעיני מזיקה אף יותר התגובה של חוסר עניין ועיסוק בנושא. היא זו שמאפשרת את שתיקתם של העדים והעדות שלקחו חלק, ואת שתיקתה והשתקתה של המדינה את חלקה בפשע – שהרי בידיה העדויות ובידיה ההחלטה להעלים אותן מפני הציבור עד שנת 2066.

> פרשת ילדי תימן: לא מוותרים על חקירה אמיתית

הורים מעולי תימן מחכים לבקר את ילדיהם שהועברו לבית החולים במחנה ראש העין, בתקופת הקור והשלג של פברואר 1950

הורים מעולי תימן מחכים לבקר את ילדיהם שהועברו לבית החולים במחנה ראש העין, בתקופת הקור והשלג של פברואר 1950

יש ויאמרו שהעיסוק בחטיפת ילדי תימן בעת הנוכחית כשמתרחשות עוולות יום יומיות הוא מותרות, ויש שיאמרו "זה מעט מידי, מאוחר מידי". האמירה הראשונה מאפיינת את אלו שהפצע אינו שלהם. פעמים רבות מידי מושתקים הנפגעים והנפגעות של פשעי העבר פשוט משום שהחברה הפוגעת רוצה להמשיך הלאה.

בעיני אחד הרגעים הקשים בסרטה של  ציפי טלמור "בדרך חד סטרית", שנקרין באירוע ביום ראשון, מתרחש כאשר הבמאית מתקשרת לאחות ושמה מאשה קפלן כדי לקבל תגובתה לאחת העדויות. קולה של מאשה נשמע והיא אומרת: "זו שעת מנוחה… אין לי שום עניין בנושא הזה… אני נורא מבקשת ממך שתרדי מהעניין", והטלפון נטרק. וזה מזכיר לי את תיאור פצע הכניסה שיוצר קליע בגוף (הדבר, אלבר קאמי): "על הפרטים האלה לא מדברים. לנגועים בדבר, שנתם של בני-האדם קדושה יותר מהחיים. אסור להפריע את שנתם של האנשים ההגונים. יש בזה טעם רע, והטעם הטוב קובע שלא צריך להיכנס לפרטים".

לכן חשוב לנו לתאר דווקא את הפצע הזה, דווקא משום הידע והכוח שאנו מחזיקים בו. מבלי לבוא חשבון עם מעשינו בעבר אנחנו מועדים לחזור עליהם בהמשך. אבל חמור באותה מידה, חוסר הרצון שלנו לפתוח ולתאר את הפצע מאפשר את ההשתקה והמשך "המנוחה".

הקהילה הרפואית הייתה צריכה להיות בין המובילות בדרישה לחשוף את עדויותיהם של הרופאים והאחיות שלקחו חלק בחטיפה, הייתה צריכה להיות הראשונה שתדרוש לבוא איתם חשבון שהרי את הכללים של האתיקה הרפואית הפרו, את חובת המטפלים למטופליהם. לא לנו לסלוח ולהפנות מבט מצוותי רפואה שאפשרו חטיפה, כמו שלא לנו לסלוח ולהתעלם מאלו המאפשרים כיום פרקטיקות דכאניות ומפלות. ובעיקר – לא לנו לאפשר את הסתרת האמת.

ובאשר לטענה השנייה כי כל דיבור עכשיו הוא מאוחר מידי ומעט מידי. אתן צודקות. על השנים שעברו על ההורים, האחים והאחיות, אין כפרה ועלינו להביט ביושר ולהכיר בעיוורון שלנו ובכישלוננו כקהילה רפואית להיאבק לצדכן ולצדכם. אבל הזעקה העולה בסרט מפיהם של ההורים כי חשוב להם שהילדים החטופים ידעו שהם לא זרקו אותם, ש"זו אשמת הממונים ולא כפי שאמרו שלא התעניינו בילדים" היא זעקה שמחייבת עשייה. אנו חייבות לקרוע את המסך בו טשטשנו את ראייתנו.

אחיו של אחד החטופים, המרואיין בסרט, אומר "ההורים מצפים שלא נשתוק". אני חושבת שהצפייה הזו חייבת לקבל מענה, ואם כקהילה של צוותי רפואה ורווחה אנו עצמנו נדרוש את גילוי האמת, ואם יש בכוחנו לתרום למאבק לחשוף את הארכיונים והעדויות ולחייב מתן עדויות חסרות, ואם יש ביכולתנו לתרום להכרת המדינה בפשעיה – אנו חייבות לעשות זאת.

הדס זיו היא מנהלת פעילות ציבורית בארגון רופאים לזכויות אדם. האירוע "מעורבות רופאים בחטיפת ילדי תימן" של "עמותת עמר"ם" ו"רופאים לזכויות אדם" יתקיים ביום ראשון בערב בסינמטק תל אביב. בשל הביקוש הרב לא נותרו מקומות באולם. 

> השיח המזרחי: המדריך המקוצר לאשכנזי המתחיל

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
משמאל: ניירה אשרף; מימין: אימאן רשיד (צילומים: צילום מסך מסרטון של MEE; הטוויטר של רשיד)

משמאל: ניירה אשרף; מימין: אימאן רשיד (צילומים: צילום מסך מסרטון של MEE; הטוויטר של רשיד)

נשים בעולם הערבי נאבקות על עצם זכותן לחיות

באחרונה שטף גל של מקרי רצח מחרידים של נשים במצרים, ירדן, איחוד האמירויות וישראל/פלסטין, שזכו לגיבוי ולתמיכה מפי שמרנים רבים. במקביל, החלו נשים רבות לפרסם איומים שקיבלו, המזהירים אותן מגורל דומה, ומתארגנת שביתת נשים כללית בעולם הערבי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf