זאב שטרנהל התווה את הדרך של שוחרי הדמוקרטיה והשלום בישראל

קצת לאחר השעה 8 בבוקר ביום הארוך ביותר של השנה, בעיצומו של ליקוי המאורות, התבשרנו כי זאב שטרנהל – אחד המאורות החשובים ביותר של הציבוריות הישראלית בכלל והשמאל הישראלי בפרט – הלך לעולמו והשאיר את עולמנו חסר.

פרופ' שטרנהל, חתן פרס ישראל ומומחה עולמי לפאשיזם, היה אחד ממובילי שוחרי הדמוקרטיה והשלום בישראל במשך כמעט 50 שנה. מאמריו ב"הארץ", הרצאותיו באוניברסיטה ומחוץ לה, השתתפותו בהפגנות בכיכר רבין, שיח ג'ראח וחברון, תמיכתו בארגוני החברה האזרחית כמו "שלום עכשיו", "שוברים שתיקה" ואחרים, התוו דרך לדור שלם.

פרופ' זאב שטרנהל (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

כמומחה לפאשיזם וכמי שראה במו עיניו את הפאשיזם בשלטון, הזהיר שטרנהל שוב ושוב מפגיעה בדמוקרטיה. אנחנו, שרידי העם שכשליש ממנו הוכחד על ידי הברית הנאצית-פאשיסטית, חששנו כמוהו.

בימין טוענים שבמשך יותר מ-40 שנה הוא הזהיר לשווא מפאשיזם, אבל האמת היא שללא אזהורותיו – שהדהדו חזק בתקשורת, באקדמיה ובחברה האזרחית – היו האזרחים, המחוקקים, השלטון ובתי המשפט הרבה פחות זהירים מפני נגיף הפאשיזם.

ישראל, זו שבתוך הקו הירוק, אינה פאשיסטית, אבל הדמוקרטיה בה פגומה. בירושלים המזרחית, לא הרחק ממקום מגוריו של שטרנהל, אין פאשיזם, אך כ-350 אלף פלסטינים מוחזקים בשלטון כיבוש, ללא זכות הצבעה. פאשיזם אולי לא, אבל משטר דמוי אפרטהייד – כן.

פרופ' שטרנהל הבין את הנזק העצום של מפעל ההתנחלויות. ב-2013 אמר לוועידת מרצ: "אם אנחנו ראויים להיות עם חופשי, גם לפלסטינים מגיעה אותה זכות. ההתנחלויות הן אסונה הגדול של הציונות".

דברים אלה, המסכמים את עמדתו בעניין, נעמו מאוד כמובן לאנשי מרצ. בימין פחות אהבו את דבריו הקשים של שטרנהל, כמו למשל התבטאותו מ-1988 כי "רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים יוכל לבלום את הסחף הפאשיסטי, המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית".

שטרנהל לא התכוון לעלות על עפרה עם טנקים, אבל אולי היה מוכן. כמובן שבימין שהתרגז מדבריו שכחו שבעצם מי שעלה על עפרה עם טנקים, וגם על שאר השטחים הכבושים, היתה דווקא מדינת ישראל, שאיפשרה להם לגור בשטחים השייכים לפלסטינים.

עפרה תפונה או תישאר. אם תישאר, אולי זה יהיה בשליטה ישראלית, אולי פלסטינית ואולי משותפת. אין גורל אחד לקולוניאליזם: מצפון אפריקה הוא סולק; בדרום אפריקה הוא השתלב; בצפון אמריקה הוא העלים את האוכלוסייה המקומית. בשל כך, קשה לחזות את עתיד עפרה ושאר ההתנחלויות. אך מה שבטוח הוא ששטרנהל צדק שעצם הקמתן לא חוקית, לא מוסרית ומסכנת את הדמוקרטיה.

ההסתה מימין גברה, ודעותיו של שטרנהל היו ונשארו סכנה למחזיק בהן: ארבעה חודשים לאחר שזכה בפרס ישראל ב-2008 הוא נפצע ממטען צינור שהוטמן בפתח ביתו על ידי יעקב טייטל. אבל הדבר לא מנע ממנו להמשיך להביע באומץ את עמדותיו גם לאחר מכן.

הפגנת תמיכה מול ביתו של זאב שטרנהל בירושלים, אחרי שנפצע מפיצוץ מטען צינור, ב-2 באוקטובר 2008 (צילום: מיכל פתאל / פלאש90)

על אף גילו, שטרנהל היה כל כך נוכח עד שבשבוע שעבר עוד הזכיר אותו ד"ר מנחם כרמי במאמר ב"הארץ" כאחד המועמדים להנהגת מפלגה בראשות איימן עודה – מפלגה יהודית-ערבית או מפלגה שבה יהודים ניצבים לצד המיעוט הערבי פלסטיני, מפלגה שכולי תקווה שעוד תקום. שטרנהל כבר לא יהיה חבר במפלגה כזאת, אבל חלק מחבריה העתידיים לא היו יכולים להיות בה ללא השפעתו.