"ויתור רע"מ על הזהות הפלסטינית סלל את הדרך לחוק הדגל"

ההחלטה של הכנסת לאשר בקריאה טרומית את החוק, האוסר את הנפת דגל פלסטין במוסדות הנתמכים על ידי הממשלה, בעיקר באוניברסיטאות, תהפוך את הנפת הדגל לעבירה פלילית ומי שיניף אותו במוסדות ציבור ייחשב כמשתתף ב"התקהלות בלתי חוקית".

אישי ציבור פלסטינים בתוך ישראל מסכימים שההפללה של הנפת דגל פלסטין היא שיא חדש בהסתה נגד הציבור הפלסטיני ונגד הזהות הלאומית שלו. מה עוד שלמהלך שהביא לאישור החוק, שהציע ח"כ אלי כהן מהליכוד והתקבל ברוב גדול בתמיכת מפלגות בקואליציה, קדמו אמירות של שרים לשעבר בממשלות הליכוד כמו ישראל כץ או יואב גלנט, שאיימו שהנפת דגלי פלסטין עלולה להמיט על הפלסטינים "נכבה שנייה".

האירוניה היא שהאירועים שהביאו לחקיקת החוק – הנפת דגלי פלסטין בקמפוסים בבאר שבע ובתל אביב – נועדו לציין את זכר הנכבה. לפיכך אין באמת צורך שכץ, גלנט ואחרים בימין יזכירו לפלסטינים את הנכבה. החברה הערבית זוכרת היטב את הנכבה, ומי שבדרך כלל מכחישים אותה הם היהודים. התזכורת של כץ, גלנט וחבריהם היא בעצם הודאה בנכבה, דבר שהחברה הישראלית נמנעה ממנו שנים ארוכות.

אולם השאלה היא מה קרה דווקא עכשיו שהפך את דגלי פלסטין לסמל של תמיכה בטרור בעיני רבים בחברה היהודית-ישראלית? לא רק בקמפוסים בתוך ישראל, אלא גם בכפרים ובעיירות בגדה המערבית, כמו מה שמתרחש בחווארה ובמקומות אחרים בתקופה האחרונה. עד כדי כך שאפילו דגל פלסטיני, שתלתה עמותת שמאל ברמת גן, לצד דגל ישראל, הורד כעבור שעות ספורות.

האם נוכחותה של מפלגה ערבית כמו רע"מ בקואליציה הקלה בעצם את המתקפה על דגלי פלסטין, שכן היא אותתה לציבור הישראלי שיש מפלגות ערביות שלא אכפת להן מעניינים לאומיים פלסטיניים, או שאין לכך קשר? והאם המתקפה הזו היא בעצם מסמר אחרון בארון המתים של הסכם אוסלו, כפי שטענו רבים ברשתות החברתיות, שכן דגלי פלסטין מייצגים את אש"ף ואת הרשות הפלסטינית, שעמם ישראל חתמה את ההסכם, הסכם שאפשר את הנפת דגלי פלסטין באופן חוקי במשך שנים ארוכות.

נטשו את השיח הלאומי

"זה לא קרה בין לילה", אומר פרופ' מחמוד יזבק, מרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. "מאז אירועי מאי 2021 והבחירות האחרונות, חל שינוי גדול בשיח של הימין".

לדברי יזבק, השינוי לא קשור לעובדה שהימין נמצא באופוזיציה, אלא דווקא לכך שרע"מ הצטרפה לקואליציה, תוך ויתור על השיח הלאומי הפלסטיני. "הסכמתה של מפלגה לאומית ערבית להשתתף באופן מלא במשחק הפוליטי הישראלי ולנטוש לחלוטין את השיח הלאומי הפלסטיני החלישה את מעמדם של הערבים בעיני התנועה הציונית בכלל והימין בפרט", טוען יזבק.

לפי יזבק, העובדה שיש מפלגה ערבית שנותנת לרוב היהודי להבין, שהשאיפה של הערבים אינה חורגת מדרישות לתקציבים, הקלה את המתקפה על הזהות הלאומית של הפלסטינים בישראל. "בעבר, למרות הגזענות שלהם, הם (הימין) אמרו לעצמם שהחברה הערבית היא חלק מהעם הפלסטיני, ולכן אי אפשר למנוע מהם להזדהות עם הנרטיב שלהם", אומר יזבק. "עכשיו המצב השתנה בעיניהם".

יזבק חושש שעל פי ההיגיון הזה, האומר שיש ערבים המוותרים על השיח הלאומי ויש כאלה שמעקשים עליו, ייתכן שהשלב הבא יהיה ניסיון להוציא מחוץ לחוק את המפלגות הערביות האחרות כמו חד"ש, בל"ד ותע"ל, כפי שעשו עם התנועה האסלאמית הצפונית ותנועות אחרות.

את המגמה הזו יזבק מזהה בהתנהגות של ישראל לא רק כלפי המיעוט הפלסטיני. הוא מזכיר שישראל הודתה למעשה לפני כמה ימים ברצח איש משמרות המהפכה באיראן. "לפני כמה שנים היא לא היתה מודה בכך", טוען יזבק. "הסיבה היא הסכמי הנורמליזציה עם מדינות ערב. ההסכמים האלה נותנים לה לגיטימציה להרגיש מקובלת במזרח התיכון וכך היא מרשה לעצמה להודות בהתנקשויות ואף להתפאר בהן".

זה ההסבר שנותן יזבק גם לשימוש באיום בנכבה מצד מנהיגים ישראלים. "כבר אין להם בעיה להודות בנכבה ועוד לאיים עלינו בנכבה שניה", אומר יזבק. "שימו לב להחלטה לפרסם את תיקי הטבח בכפר קאסם. למה עכשיו? כי יש תחושה שמה שישראל התביישה בו הפך עבורה למקור לגאווה או לפחות לדבר נורמלי".

העובדה שהסכמי אברהם נחתמו כמעט במקביל לעלייתה של רע"מ אינה מקרית בעיניו של יזבק. "ההיסטוריה לימדה אותנו ששום דבר לא קורה במקרה", הוא טוען. "מאז שנת 2000 הדברים מתגלגלים עד שהגענו לנורמליזציה החיצונית והפנימית הזו. טראמפ אולי תרם לזרז את הדברים, אבל התהליך מתרחש מולנו, אנו רואים אותו ולא מופתעים. הדברים לא הולכים לכיוון טוב, ההפך".

ישראל עוזבת הכל ורצה אחרי דגל

פרופ' ת'אבת אבו ראס, מרצה, וחוקר ומנהל שותף של "יוזמות אברהם", רואה במתקפה על דגלי פלסטין דווקא ביטוי של חולשה. "ההתנהגות הזו משקפת פחד, חולשה וחוסר אמון מצד פוליטיקאים ישראלים", אומר אבו ראס. "הרי לא הגיוני שישראל, החזקה כל כך מבחינה צבאית, תעזוב את כל הנושאים האחרים ותרדוף אחרי דגל".

בעיניו של אבו ראס, רבים בישראל קושרים בין קיומה של ישראל ובין מחיקתה המוחלטת של הזהות הפלסטינית. "כמובן שההמונים הפלסטינים הם הקורבן, הם החולייה החלשה, במיוחד מאז הקמת הממשלה הזו", אומר אבו ראס. "כל ממשלה שנשענת על קולות ערבים מתמודדת עם ההסתה הזו ועם הניסיון להציג אותה כלא לגיטימית. אפילו ממשלת רבין סבלה מכך".

אבו ראס מסכים שהמהלך של רע"מ, פיצול הקול הערבי ופירוק הרשימה המשותפת תרמו להחרפת הגזענות נגד הערבים. "הגידול במספר הפלישות למסגד אל-אקצא, ההרג בגדה המערבית, רצח שירין אבו עאקלה והרחבת ההתנחלויות, הם חלק מהבריונות נגד החברה הערבית", אומר אבו ראס. "מאיימים עלינו כל הזמן בסכנה מהפלת הממשלה הזו ומחזרתה של ממשלת ביבי, סמוטריץ' ובן גביר. אבל הממשלה של ביבי לא עשתה מה שהממשלה הנוכחית, שמתבססת על קולות הערבים ושמאלנים, עושה. אני לא אומר שאנחנו רוצים את חזרתו של נתניהו, אבל אני אומר שהממשלה הנוכחית גרועה".

פגיעה בחופש הדיבור

עו"ד עביר בכר, המתמחה בזכויות אדם, אומרת שהאיום בנכבה שנייה או תזכורת לנכבה הם הסתה לאלימות לפי החוק. "דמיינו אדם שיוצא ומאיים בשואה שנייה או מזכיר ליהודים את השואה, מה היו התגובות?", היא אומרת. "אבל לכץ ולחבריו לא יקרה כלום".

בכר משווה את חוק הדגל לחוק הנכבה, שאסר את הנצחת האסון הפלסטיני במוסדות ציבור. אף שחוק הנכבה אינו אוסר להזכיר את הנכבה בעת שיח היסטורי, הוא עורר חששות, ורבים נזהרים מלדבר על הנכבה בבתי הספר.

בכר מזכירה שחוק הנכבה לא הפך את עצם אזכור הנכבה לעבירה פלילית, אלא רק אפשר לרשויות למנוע תקציבים ממוסדות שמציינים את הנכבה. היא מאמינה שאם יאושר סופית, חוק הדגל יילך באותו מסלול. "הפללת אדם רק בשל הרמת הדגל סותרת את חופש הביטוי", אומרת בכר, ולכן החוק הזה עשוי להיפסל בבית המשפט העליון. "למרות שבית המשפט השתנה, ויש פחות שופטים ליברלים, מערכת המשפט הישראלית מושפעת מארצות הברית ומהמערב, ויש דברים שאי אפשר להפליל בהם".

אולם בכר חולקת על הטענה שהצטרפותה של רע"מ לממשלה היא שאפשרה את המתקפה הגזענית נגד הציבור הערבי, שבאה לידי ביטוי בחוק הדגל. "התקרה מראש היתה נמוכה", אומרת בכר. "הסיבה לעלייה במדרגה בהסתה עשויה להיות התחושה של הליכוד שהוא חוזר בקרוב לשלטון ואולי יהיו בחירות, והשאיפות של אנשים כמו כץ לשפר את הפופולריות שלהם".

המבחן של רע"מ, אומרת בכר, לא יהיה דווקא בחוק הדגל, שהיא הצביעה נגדו, אלא בחוק שיובא בשבוע הבא לכנסת לאישור התקנות המאפשרות להחיל את החוק הישראלי על המתנחלים בגדה המערבית, בעוד על הפלסטינים ממשיך לחול החוק הצבאי. "אם רע"מ תצביע בעד החוק המסוכן הזה, היא תצביע בעד המשך האפרטהייד. זה מאוד מביש ורע".