newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ואם נשרוד את המלחמה, איך נאחה את שברי חיינו?

חברי יוסף הספיק לשלוח לי הודעה, "אנחנו עדיין בסדר", לפני שנהרג. שני קרובי משפחתי לכודים כבר חמישה ימים תחת הריסות. החיים של כולנו בעזה הצטמצמו למלחמת הישרדות. בתוך התופת, קשה להאמין שנחזור אי פעם לחיות, לא כל שכן לחלום

מאת:

כל מה שאני מקווה כרגע זה להישאר בחיים. תושבים בעזה מתאבלים על הרוגים בהפצצות האוויריות, 24 באוקטובר 2023 (צילום: מוחמד זענון)

"אנחנו עדיין בסדר".

זאת ההודעה האחרונה שקיבלתי מחברי הקרוב, יוסף דווס, שנהרג ביחד עם משפחתו ב-14 באוקטובר בהפצצה אווירית ישראלית חסרת הבחנה על בתי אזרחים בצפון רצועת עזה. עם תחילת המתקפה האווירית, שלחתי ליוסף הודעת ווטסאפ; תשובתו עוררה בי תחושה שהוא ידע כי יקפח את חייו בשעות הקרובות, שהיתה לו את התחושה הבלתי נסבלת, המשותפת לכולנו, שאנחנו ממתינים למותנו.

יוסף היה צעיר, בן 20 בלבד, עם כישרון נגינה על גיטרה וחיוך שיכל להאיר את היום האפל ביותר. הוא היה עבורי יותר מחבר; הוא היה אח. יפהפה לא רק במראה החיצוני שלו, אלא גם באצילות שבה נשא את חלומותיו. חלקנו את חלומותינו.

>> רוחות הרפאים של הנכבה בעיר האוהלים בח'אן יונס

יוסף תמיד נהג לומר לי, "אנחנו חייבים לראות את העולם שמחוץ לעזה". חלמנו לנסוע יחד, אבל על רקע המתקפות הישראליות החוזרות ונשנות על הרצועה, אתה לא יכול לחלום או לתכנן עתיד. אתה לא יכול לתכנן אפילו את מה תעשה בשעות הקרובות, כי החיים שלך מוחזקים בידי חייל ישראלי שיכול להפוך את חלומותיך לעיי חורבות.

אובדנו של יוסף היה מכה מפלחת לב, שהותירה אותי רדוף פחדים מפני אובדן של חברים נוספים. ההפצצות האוויריות הבלתי פוסקות של ישראל הן תזכורת לכך שאנחנו נמצאים במאבק הישרדות. השאלה שמרחפת מעל ראשינו כמו עננה כהה היא "אם נשרוד את המלחמה הזו, איך נמשיך בחיים רגילים?"

שניים מקרובי משפחתי, כמאל ומוחמד, לכודים כבר חמישה ימים מתחת להריסות, תוצאה של הפצצה ישראלית. היכולות של רשות ההגנה האזרחית הפלסטינית בלתי מספקות באופן קיצוני נוכח היקף ההרס שמחוללות ההפצצות. אנחנו לא יודעים אם מוחמד וכמאל, הקבורים מתחת למשקלם של הבניינים ההרוסים, עודם בחיים או לא. חוסר הידיעה המייסר על גורלם של אהובינו הוא חוויה המשותפת לכל תושבי עזה. על פי רשות ההגנה האזרחית הפלסטינית, בגלל הברוטליות של התוקפנות הישראלית וממדי ההרס, יותר מ-1,000 גופות עדיין לכודות מתחת להריסות.

אל מול האלימות הבלתי נלאית המקיפה אותנו מכל עבר, אני מוצא את עצמי בפני דילמה עמוקה. הפחד לאבד עוד מישהו עמוק מנשוא. אני מעדיף לקבל את פני המוות מאשר את היגון על אבדות נוספות. איך נוכל אנחנו, ניצולי הטראומה ביום ה-19 למתקפה הישראלית, למצוא דרך לאחות מחדש את שברי חיינו?

החיים שלנו בשכונת תל אל-הווא שבעיר עזה התנפצו ונקברו מתחת לחורבות המלחמה. המצב בכל העיר, ובמיוחד בשכונה שלי, קשה מאוד. מצרכי יסוד הפכו לנדירים וקשים להשגה. אין מים, אין חשמל, אין אוכל. חנויות המכולת ששקקו פעם חיים עומדות כעת נטושות, וריח הלחם הטרי נעלם עם סגירת המאפיות בגלל המחסור בדלק.

כל מה שאני מקווה כרגע זה להישאר בחיים. פלסטינים על הריסות בניינים בח'אן יונס בדרום רצועת עזה אחרי הפצצה ישראלית, 23 באוקטובר 2023 (צילום: עטייה מוחמד / פלאש 90)

גם התחבורה בתל אל-הווא שבקה. גם אם תרצה להתפנות למקום בטוח יותר, כביכול, הדבר בלתי אפשרי. בעלי מוניות רבים הפסיקו לעבוד בגלל הסכנה להיפגע על ידי הפצצה ישראלית אקראית, ובגלל שאזל הדלק. אנחנו נאלצים להתמודד עם מציאות של מחסור קיצוני, בעוד ישראל ממשיכה לכפות עלינו מצור. החיים שלנו הצטמצמו למאבק הישרדות ותו לא.

בימים האחרונים הייתי בלי אינטרנט ובלי חשמל, ואיבדתי קשר עם העולם. לא יכולתי לכתוב דבר. לא יכולתי לארגן את המחשבות שלי. מעולם לא דמיינתי שאחיה תחת תנאים כאלה; כל חיי חיפשתי תמיד דרכים לעבוד ולבנות לעצמי עתיד, להגשים את החלומות שלי.

כשהלכתי לבית החולים כדי לטעון את המחשב הנייד ואת הטלפון הנייד, והתיישבתי בחדר המואר בנורה קלושה כדי לכתוב את הדיווח הזה, לא יכולתי שלא לתהות אם זה יהיה הדבר האחרון שאכתוב אי פעם. אף אחד לא יכול לדעת אם יישאר בחיים בשעות הקרובות.

עכשיו, כשאני מעלעל ברשתות החברתיות, אני פוחד לגלות שנוספים מקרב אהוביי נהרגו. כל מה שאני מקווה כרגע זה להישאר בחיים, אני והמשפחה שלי, ולפגוש שוב את החברים שלי אחרי המלחמה ולחלום יחד.

מחמוד מושתהא הוא עיתונאי ופעיל זכויות אדם תושב עזה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מעטפות הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

מעטפות הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

האדישות לבחירות המוניציפליות עלולה לעלות לנו ביוקר

נראה שלציבור הכללי אין כוח להתעסק עכשיו בענייני חנייה או חינוך. אבל עד כמה שזה נשמע דמיוני, קיים חשש ממשי שבשבוע הבא נקום למציאות פוליטית חשוכה אפילו יותר מהנוכחית

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf