newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ואם בכל יום היה נרצח אזרח יהודי לאור יום, בלב העיר?

כאשר הפשיעה היהודית השתוללה ברחובות, המשטרה התייחסה אליה כטרור פלילי וחיפשה בנרות כדי לשים יד על הפושעים. אבל מול הפשיעה שקורבנותיה הם אזרחים ערבים, מערכת האכיפה וזו הפוליטית מגלות אדישות פושעת. קוראים לזה גזענות  

מאת:

תארו לכם שבאופן שגרתי, בכל שבוע, היו מחוסלים לאור יום אזרחים ישראלים במרכזי הערים. כל שבוע ובאופן עקבי. יום אחד במרכז תל אביב לאור יום אל מול רחבת הבימה, יום אחד ברעננה בצד הפארק הפסטורלי, יום אחד ברחובות בשכונת מגורים. לאור יום, כל שבוע.

עכשיו תארו לכם ששלוש פעמים בשבוע היו מתחלפות לשלוש פעמים ביום. ביום אחד, שלושה בני אדם, כולם בשנות ה-20 לחייהם.

האדמה לא רועדת והזעקה בקושי ונשמעת. הפגנת מחאה בעקבות רצח הנער מוחמד עדס (פלאש 90)

אני יכול לתאר לעצמי שהאדמה היתה רועדת, שחברי הכנסת היו עוסקים בכך יום וליל, האופוזיציה הייה מנגחת בפאתוס גדול את הממשלה על המחדל, ואילו הממשלה היתה מגדירה את האירועים האלה בראש סדר העדיפויות הלאומי שלה.

הציבור היה יוצא לרחובות, הורים היו זועקים, שהרי הילדים שלהם מסתובבים בזירות ירי. הרחובות כבר לא בטוחים. כל פארק שעשועים הוא זירת פשע פוטנציאלית, בכל נסיעה תמימה בכביש את יכולה למצוא עצמך בתוך זירת קרב. "החיים במערב הפרוע לא מקובלים עלינו יותר", הם היו זועקים.

האמת היא, שלא צריך לתאר. כשמשפחות הפשע היהודיות החלו להשתולל ברחבי מדינת ישראל, המדינה רעדה והמשטרה נכנסה לפעולה. הם התייחסו לאלימות ברחובות כ"טרור פלילי" לכל דבר ועניין וכינו את כל המאבק בגל הפשיעה בזמנו בשם "פרשה 512".

במסגרת הפרשה המשטרה עצרה עשרות בני אדם, עשרות הואשמו בפשעים חמורים ביותר ועמדו לדין. עדי מדינה גויסו והמשטרה חיפשה בנרות כיצד לשים את ידיה על העבריינים. אל קפונה הגדול נעצר באשמת העלמת מס, כך פעלה גם המשטרה בפרשת 512: היא עצרה עבריינים כבדים גם על הלבנות הון. העבריינים חופשו עד הפרט האחרון, הכל על מנת להבטיח את השקט ברחובות.

donate

תוכנית לאומית – בלי ערבים

אם נחזור לסיפור הישראלי הנוכחי, הטרור עבר לרחובות בחברה הערבית ואף אחד מהתיאורים למעלה לא מתרחש, תופעות הלוואי הן אחרות הפעם. האדמה לא רועדת והזעקה בקושי ונשמעת. האדמה לא רועדת כי האירועים מתרחשים אמנם במרכזי ערים, אך הערים הן טייבה, קלנסוואה, ג'לג'וליה ואום אלפחם, או במילים אחרות – בערים ערביות. הנרצחים, הם אזרחים ערבים. זאת כנראה הסיבה שזה לא מספיק מעניין.

לעתים יש סיפור רצח יוצא דופן, חיסול של משפחה שלמה שמקבל כותרת ראשית בעיתון ליום אחד, או שאחד הנרצחים הוא דמות ציבורית מוכרת והאירוע זוכה לפולו אפ במשך יום שלם על ידי התקשורת, שכמובן מקיימת שיחות עומק עם מקורביו הציבוריים של הנרצח, לא חלילה עוסקת בתופעה עצמה.

והאופוזיציה, במקום שתזעק כפי שהיתה אמור לזעוק בתרחיש הנ"ל, היא מלגלגת על התוכניות, היא לועגת לממשלה, היא מכנה את העברת התקציבים לתוכנית לאומית "שוחד פוליטי", וכך הופכת גם את מעט התקציבים הייעודים שהממשלה הקציבה לנושא הזה לקרדום לחפור בו בפופוליזם זול, עוד נושא למאבק פוליטי שאפשר ללבות סביבו את הגזענות ולנגח בו את הקואליציה שמכילה נציגות ערבית.

יש פוליטיקאים ששוכחים שברגע שהם נבחרו לכנסת, הם מייצגים את כלל אזרחי ישראל, הם עובדים בשביל כולם. וכן, גם אנחנו אזרחים, אף שאנחנו מתגוררים בחצר האחורית של מדינת ישראל, במקום בו נוח לכבות את האור או לעצום את העיניים ולהתעלם מהמחדל.

למרות זאת, הממשלה בכל זאת הציגה תוכניות לאומית. אנחנו מקווים בכל לבנו שהיא תוכנית טובה, אנחנו מקווים בכל לבנו שהפעם גם התוכנית תצא לפועל.

אנחנו מקווים, כי אנחנו לא באמת יודעים. במסיבת העיתונאים החגיגית שבה הוצגו התוכניות וננאמו נאומים מרגשים של ראש הממשלה והשר לביטחון פנים נשכח פרט קטן ושולי – ערבי. אף נציג מהחברה הערבית בישראל לא הוזמן למסיבת העיתונאים ולא עודכן. אף אחד מאתנו, ראשי הרשויות, לא עודכן בפרטי התוכנית. הרי מה אנחנו יודעים על מה שקורה בערים שלנו. מסתבר שברעננה וצור יגאל יודעים טוב יותר כיצד לפתור את המחדל בערים הערביות מאשר ראשי הרשויות הערבים.

במרכז השלטון המקומי, שם זועקים ללא הרף על הצורך לערב את השלטון המקומי בפתרונות הלאומיים ולהתייעץ עם ראשי הרשויות, נאלמו דום. אלו לא הצרות של ילדי מודיעין ולא דרישה לתת לראשי הרשויות להכריע לגבי לימודי צהריים בזום.

ההתנהלות הזאת כולה, של האופוזיציה והקואליציה, של הממשלה ושל התקשורת, של הציבור ושל השלטון המקומי המרכזי – הם כולם הוכחה ברורה לכך שהמצב בערים הערביות הגיע לנקודת שיא שכזאת לא בגלל טיעון גזעני כמו "תרבות", אלא בגלל הגזענות עצמה, אוזלת יד נפשעת של חוסר אכפתיות.

את הבלגן בחצר האחורית אף אחד לא רואה ואף אחד לא מתעניין בו. גזענות ברורה הולידה משבר, המחלחל כעת לכל מקום במדינת ישראל. הגיע הזמן להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי, כי הרחובות שלנו הם חלק ממדינת ישראל והאלימות ששוטפת את הרחובות שלנו, שוטפת רחובות בישראל. אנחנו אזרחים שווים, והגיע הזמן להתייחס אלינו ככאלה.

מחמוד נסאר הוא רכז תחום המאבק בפשיעה של ועד ראשי הרשויות הערביות בישראל

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
תלמידי חטיבות ביניים ותיכון חוזרים ללימודים במתכונת מלאה, בית ספר בתל אביב, אפריל 2021. אילוסטרציה גיל גרטל (צילום: אורן זיו)

בית ספר בתל אביב, אפריל 2021 (צילום: אורן זיו)

הפגיעה בכישורים החברתיים של תלמידים במעבר לחטיבה אינה גזרת גורל

מחקר של OECD מצא כי חלה נסיגה בהערכת התלמידים את עצמם במעבר מילדות לבגרות. הנסיגה חמורה יותר אצל בנות ואצל תלמידים מרקע כלכלי נמוך, ובשלב קריטי זה בחיים היא עלולה לפגוע בעתידם. הפיתרון: מודעות, והפניית משאבים לטיפוח קשרים עם המבוגרים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf