קואליציה של תקווה: הרשימה המשותפת צריכה להתרחב לציבור היהודי

השורות האלה נכתבו לפני האירועים בדרום, כשעוד היו מי שהימרו על כך שיו"ר כחול לבן, בני גנץ, עשוי להקים ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. אך גם אז חששנו שמדובר בחלומות באספמיה. הוא וחבריו לא היו מסוגלים בכל מקרה לחצות את הרוביקון. בוודאי שלא עכשיו.

הסיבה המרכזית להיעדרה של אופציה כזאת היא שהסכסוך הישראלי-פלסטיני, היהודי-ערבי, הוא האמא של כל הסכסוכים האחרים המתקיימים בתוך החברה הישראלית. היקפו, בולטותו וייחודיותו – ומה שמצטייר כהיעדר פתרונו – מלבה את הרוחות בחברה היהודית כנגד כל שותפות אפשרית עם נציגיו של המיעוט הערבי.

נשמע כדובר של מחנה דמוקרטי כלל ישראלי. יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה באירוע בחירות בדרום תל אביב, ב-8 בספטמבר 2019 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

מה שנראה לגיטימי בהתבדלות הפוליטית של מיעוטים אחרים –חרדים אשכנזים, חרדים מזרחיים, אנשי הציונות הדתית, יוצאי חבר העמים – אינו מתקבל כהתבדלות לגיטימית ,שלא לדבר התארגנות בת שיח, כאשר מדובר בקואליציה של רשימות האזרחים הפלסטינים של ישראל.

הפחד הקמאי מהעוינות של בני העם הפלסטיני בישראל כלפי הזהות הציונית של המדינה – יש לו על מה להסתמך. מי שנושלו מבעלותם על המדינה, ובהמשך גם מזהותם ומרכושם, אינם יכולים לחוש אהדה לציונות. מה גם שהם אינם מוזמנים להיות שותפים שווים של הישגיה.

הפלסטינים בישראל יכולים לכל היותר ליהנות מפרמטרים שונים של הדמוקרטיה הישראלית, כולל היכולת לבחור את נציגיהם לכנסת. זהו אמנם הישג של ממש שצריך לברך עליו, אלא שאליה וקוץ בה – נציגותם לעולם אינה נלקחת בחישוב קואליציוני כלשהו, ואם היא כבר נלקחת בחשבון כזה, היא מוזמנת אליו לכל היותר ובמקרים נדירים רק כתומכת מן החוץ.

לעומת זאת, הקואליציה של הרשימות הערביות משכילה בשנים האחרונות להעביר לציבור הרחב מסרים כלל ישראליים. המאבק של אותם נציגים נגד חקיקת חוק הלאום, נגד התעלמות השלטונות מגלי האלימות בתוך החברה הערבית, ומאבקם למען זכויות הבדואים המנושלים – זוכים לאהדה חסרת תקדים בתוך הציבור היהודי.

איימן עודה ואחמד טיבי נשמעים יותר ויותר כדוברים של מחנה דמוקרטי כלל ישראלי, ורבים בשמאל היהודי רואים בהם את דובריהם שלהם.

אופוזיציה סוציאל-דמוקרטית

בהיעדר הנהגה חזקה ומובילה לשמאל הציוני, גובר הצורך והעניין של רבים המזהים עצמם כשמאל בהנהגתה של הרשימה המשותפת. זו מצדה תחמיץ את הפוטנציאל של הישגיה האלקטורליים אם תישאר בגדר קואליציה חד-לאומית. הניסיון להפריד בקרב תומכי הדמוקרטיה הישראלית בין ציונים לאנטי ציוניים הוא מיותר, ומאיים על האפשרות להגיע להישגים משותפים ומשמעותיים.

מערכת הבחירות הבאה בפתח. גם אם לא תתרחש בקרוב, היא תתקיים בעתיד הלא רחוק. שום ממשלה לא תוכל לשרוד זמן רב את המשבר הפוליטי, הכלכלי והביטחוני שבתוכו אנחנו כבר שרויים. גם לא "ממשלת אחדות" כלשהי.

שום ממשלה לא תשרוד את המשבר. יו"ר כחול לבן בני גנץ וראש הממשלה בנימין נתניהו בפגישה אצל נשיא המדינה ראובן ריבלין, 23 בספטמבר 2019 (צילום: חיים צח / לע"מ)

כאשר נערכים למערכת הבחירות הבאה, חיוני להרחיב ולהעמיק את הקואליציה הקרויה היום "הרשימה המשותפת". שורה של ארגוני שלום וזכויות אדם, ולצדם תנועות כמו עומדים ביחד וכוח לעובדים, עשויים למצוא עצמם תחת מטרייה של קואליציה רחבה יותר בהנהגת איימן עודה ואחרים, ערבים ויהודים. מרצ ומרכיבים אחרים של המחנה הדמוקרטי עשויים להיות שותפים חשובים בכל היערכות עתידית שכזאת ובהנהגתה.

מול האתגר של ממשלת אחדות שתשתרע, ולו באופן זמני, ממפלגת העבודה ועד לבית היהודי – תתייצב לבחירות קואליציה של כוחות דמוקרטיים שבמרכזה הרשימה המשותפת המורחבת. קואליציה רחבה כזאת יכולה להגיע 16-20 מנדטים וליצור בכנסת כוח משמעותי. חשיבות הכוח הזה תהיה לא רק בעבודת הכנסת עצמה, אלא בהפחת תקווה לקיומה בישראל של אופוזיציה סוציאל-דמוקרטית ושוחרת שוויון ושלום.

רשימה משותפת רחבה לערבים וליהודים היא קואליציה של תקווה.

ד"ר בשיר כרכבי הוא קרדיולוג בביה"ח כרמל בחיפה. סיני פתר הוא במאי ומרצה לתיאטרון