newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הראפר ההומו יורד לגיהנום, והשמרנים לא אוהבים את זה

השמרנים באמריקה טענו שהקליפ שפרסם בשבוע שעבר הראפר ליל נאז אקס מסוכן ומקדם את "עבודת השטן", אבל כמה מסוכן יכול להיות ראפר הומו שחור שמצהיר שהוא חרמן? ואולי זו בדיוק הנקודה

מאת:

הראפר האמריקאי הצעיר ליל נאז אקס (Lil Nas X) עוד לא בן 22, וכבר זכה לכינוי מבשר הטובות, בדרך כלל, "שנוי במחלוקת". לא רק שמדובר בראפר שחור שמדבר בגלוי על כך שהוא הומו, השיר – והקליפ – שהוא פרסם בשבוע שעבר: Montero (Call me by your name) עוררו עוד סערה זוטא ברשתות החברתיות בשל הייצוגים הקוויריים פורצי הדרך שמוצגים בו, ושהעבירו כמה מנציגיו של האגף השמרני של אמריקה על דעתם.

מה שמעניין ביצירה של ליל נאז איננו רק המחלוקת, אלא העובדה שהקליפ שלו מספק חוויה אסתטית מורכבת, שמזמינה את הצופה להבחין ברבדים השונים שמובעים בו. מהבחינה הזאת, ליל נאז הולך בעקבותיהן של כוכבות פופ איקוניות כמו מדונה, ליידי גאגא, ביונסה ואחרות, שביקשו לעשות יותר מלתבוע לעצמן את המיניות והכוח שלהן, והשתמשו בתרבות הפופולארית ככלי כדי לבטא באמצעותו מסרים חברתיים מורכבים, וכאמור, "שנויים במחלוקת".

הציר שסביבו מתארגנת יצירת הווידאו של ליל נאז הוא זה שבין גן עדן לגיהנום, כאשר הזמר עצמו תופס, לחילופין, את עמדתם של אדם, חווה, הנחש והשטן בכבודו ובעצמו. בתחילת הקליפ, ליל נאז-אדם מופיע בסביבה פסטורלית ופורט על גיטרה ורודה בצלו של עץ. עד מהרה מופיע נחש חייזרי, ומפתה אותו לחטא שכרוך בפרי אסור מסוג אחר – נשיקה. בנקודה הזאת, סיפור גן העדן המקראי מצטלב עם מקור קלאסי אחר – מיתוס מוצא המינים שמופיע ב״משתה״ של אפלטון.

אצל אפלטון, אחד המשתתפים במשתה מעלה את הסברה שבני האדם החלו את חייהם כיצורים עגולים חד-מיניים או דו-מיניים, שהתגלגלו להם בעולם. לאחר שעשו הרע בעיני האלים, חילק אותם זאוס לשניים, "ומשנתחלקו הגופים לשניים, היה כל חלק וחלק מתגעגע אל המחצית השניה שלו" (בתרגומו של שאול טשרניחובסקי), כפי שנכתב בכתובת היוונית שחרותה על העץ מבשר הרעות בקליפ של נאז.

אלא שהמיתוס האפלטוני לא מוליד נרטיב הטרוסקסואלי בהכרח, כמו בסיפור היודו-נוצרי, אלא נותן פתח גם לקיומה של משיכה הומוסקסואלית. אמנם חלק מהיצורים הקדמונים מהמיתוס היו אנדרוגינים, כלומר דו-מיניים, ועל כן חצייתם יצרה גברים ונשים הנמשכים זה אל זה, אבל חלק מהיצורים הקדמוניים הללו היו זכריים לחלוטין, למשל, ועל כן חלוקתם יצרה גברים המחפשים להתאחד עם החלק הזכרי האבוד שנלקח מהם. הפתח לבלבול המגדרי שמתפתח פה עולה בקנה אחד עם הבלבול בין אדם וחווה שעולה בקליפ – הזמר הגבר מתפתה על ידי הנחש, כאילו היה חוה.

עוד לא בן 22 וכבר זכה לתואר "שנוי במחלוקת". לי נאז אקס בקליפ Call me by your name (צילום מסך מתוך הקליפ)

עוד לא בן 22 וכבר זכה לתואר "שנוי במחלוקת". לי נאז אקס בקליפ Call me by your name (צילום מסך מתוך הקליפ)

ואכן, דמותה של חוה עולה גם במישור הטקסטואלי: "אני פה רק בשביל לחטוא" אומר נאז למאהב שאליו פונה השיר, כך ש"אם חוה לא בגן שלך, אתה יודע שאתה יכול לקרוא לי מתי שאתה רק רוצה". כאן, נאז תופס את עמדתו של הנחש, שמזמן את החטא ההומוסקסואלי עם המאהב-אדם בהיעדרה של חוה, חטא שמתואר כמפגש סוער שכולל מין, סמים, ושאר תאוות אסורות על טהרת שבעת החטאים הנוצריים.

החטאים הללו מזכים את דמותו של נאז בקליפ בגזר דין מוות בסקילה, לה הוא זוכה מידיו של בית דין קאמפי למדי של מלכות דראג בג'ינס ובפאות בנוסח מארי-אנטואנט (או מדונה מהקליפ המפורסם של הלהיט מראשית הניינטיז, Vogue). הם בכחול, והוא בוורוד. ואמנם כאשר גזר הדין יוצא לפועל, וגופו של נאז נישא השמיימה, לעברה של דמות מלאך מכונפת, הוא כמו נשמע לקריאתו של המאהב מזמן החטאים, ומחליק על עמוד חשפנות כסוף, במורד הפורגטוריום ושבעת מדורי הגיהנום, אל חיקו של השטן שזוכה לקבל ממנו ריקוד חושני בעקבי סטילטו. בסופו של הריקוד הפתייני, דמותו של נאז, אותו מלאך-שנפל, הורגת את השטן, ויורשת את מקומו.

הטוויטר של ליל נאז היה פעיל מאוד בסוף השבוע האחרון, ועסק בין היתר בתגובות למקהלת מנאציו. הוא הואשם בכך שהוא מקדם לכאורה את "עבודת השטן" (או משהו כזה), ומעביר מסרים מיניים בלתי ראויים שעלולים להשחית, כביכול, את הנוער האמריקאי. באחת מתגובותיו (הרבות), כתב נאז: "בכל שבוע יש פה מקרה של ירי המוני שהממשלה שלנו לא עושה שום דבר כדי להפסיק. סרטון שלי מחליק על עמוד ב-CGI [מניפולציה גרפית ממוחשבת – א"ר], זה לא מה שהורס את החברה [שלנו – א"ר]".

ההערה הזאת לוכדת משהו חשוב שקורה היום ב"מלחמת התרבות" האמריקאית בין שמאל לימין, או לפחות כמו שהשמאל תופס זאת. בעוד שבצד אחד נלחמים על זכות קיומם של סמלים וייצוגים, בצד האחר נלחמים על זכות קיומם של נוהגים ממשיים. ייצוגים של מיניות קווירית על המסך נשקלים מול הזכות לשאת נשק חם. מה יותר קטלני? מה יותר מסוכן? תלוי את מי שואלים.

אם מתבוננים בקליפ של נאז, התשובה ברורה למדי. לעומת הייצוגים המיניים המפורשים (אם כי בהחלט לא פורנוגרפיים) שמציג נאז, ייצוגי האלימות שמופיעים בו רחוקים מלהיות גרפיים: סצנת הסקילה באבנים, כמו גם שבירת המפרקת של דמות השטן בסוף הקליפ, מוצגות כמעין קריקטורות שלא שואפות להצניע את העובדה שמדובר במשחק, בייצוג של הדבר עצמו. אלימות של ממש איננה מופיעה על המסך. רמת האלימות שמופיעה בייצוגים הללו משתווה לזו של סרטון אנימציה שבו פסנתר, או משקולת כבדה, נופלים על ראשה של דמות מרושעת, וזו אמנם יוצאת נרגזת, אבל ללא פגע.

ביצירתו ליל נאז אקס אומר את מה שאמרו רבים לפניו, אם כי לא בהכרח באותו סגנון, או באותה ישירות: הוא חרמן. הוא ראפר הומו שחור וחרמן, והוא לא מתנצל על כך. גברים לבנים אמרו את זה, נשים אמרו את זה, אפילו נשים שחורות. עכשיו הגיע תורו של ההומו. עד כמה זה מסוכן? מה פוטנציאל הנזק החברתי של אמירה כזאת? שוב, תלוי את מי שואלים.

עליית קרנו של השיח האמריקאי השמרני-רפובליקאי במערכת הפוליטית בישראל, וכניסתו של נציגים המפלרטטים איתו לכנסת, הופכת את השאלות הללו למקומיות ורלוונטיות במיוחד. מכל מקום, מעניין לראות שהקודקוד שחסר במערכת הייצוגים שמופיעה בקליפ, אדם-חווה-נחש-שטן, הוא דמותו של האל. ואמנם דומה שבַּסך-הכל היצירתי של השיר והקליפ שמלווה אותו, כמו במקרה של הדיוות האיקוניות שקדמו לו, ליל נאז הצליח לתפוס גם את העמדה הזאת.

אסף רוט הוא תלמיד מוסמך לספרות השוואתית בבית ספר מנדל למצטיינים במדעי הרוח

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ארונו של מייקל לוין, שנהרג במלחמת לבנון השנייה, מובא לקבורה בהר הרצל בירושלים, ב-3 באוגוסט 2006 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

ארונו של מייקל לוין, שנהרג במלחמת לבנון השנייה, מובא לקבורה בהר הרצל בירושלים, ב-3 באוגוסט 2006 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

יום של תחושת כישלון שלא הצלחנו לעצור מלחמות מיותרות

בילדותי יום הזיכרון היה בעיני יום של עצב טהור. התחושה הזאת התחלפה בזעם על כל כך הרבה מוות מיותר במלחמות על כלום ושום דבר. המסגרת הפוליטית הבאה שתקום בשמאל חייבת להיות כזאת שתתייצב מיד נגד עוד מלחמה מיותרת, בלי תהיות ובלי ספקות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf