הקרב על הבונדס בפאלם ביץ'

המשקיע הגדול בעולם באג"ח של ישראל. פאלם ביץ' (צילום: Michael Kagdis / ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

משיכת השקעות מישראל ומחברות ישראליות, שבעבר תפסה מקום שולי יחסית בקמפיין ה-BDS, הפכה בשנים האחרונות לאחד מיעדיו המרכזיים. בולטת במיוחד המחאה בקמפוסים בארה"ב, שבה דרשו סטודנטים מהנהלות האוניברסיטאות למשוך השקעות מחברות ישראליות ומגופים התומכים במדינה. לצד זאת, קרנות פנסיה וכנסיות הוציאו את כספן מבנקים ומחברות ישראליות, וחברות בינלאומיות צמצמו או הפסיקו את פעילותן בישראל בעקבות קמפיינים ציבוריים ממושכים.

הדרישה להסטת השקעות מופנית גם כלפי גופים המנהלים כספי ציבור ברחבי העולם, בניסיון לחסום את אחד ממקורות המימון הישיר העיקריים של מדינת ישראל: החוב הריבוני. זוהי "מחאת האג"ח", המפעילה לחץ על גופים ציבוריים וממשלתיים להפסיק להלוות כסף לממשלת ישראל באמצעות רכישת איגרות החוב שלה.

המאבק הזה קיבל ביטוי קונקרטי במיוחד במחוז פאלם ביץ' שבפלורידה. בינואר הגיעו אחזקות המחוז באג"ח ישראליות להיקף של מיליארד דולר, ומשרד מבקר הכספים שלו התגאה כי הוא המשקיע הגדול בעולם באג"ח של ישראל (מחוץ לישראל).

סכומי העתק האלה הובילו פעילי BDS למאבק ממוקד בפאלם ביץ', לקראת 1 בנובמבר, אז יגיעו לפדיון אג"ח בשווי של 67.5 מיליון דולר שבידי המחוז. מטרת המאבק היא למנוע מוועדת מדיניות ההשקעות של המחוז להשקיע מחדש את הכסף באג"ח ישראליות.

המאבק הפך לעימות מתוקשר בשימוע ציבורי של ועדת התקציב של פאלם ביץ', שהתקיים ב-15 בספטמבר. נורה עריקאת, משפטנית פלסטינית-אמריקאית ומרצה באוניברסיטת ראטגרס, נעצרה במהלך השימוע ומעצרה זכה לסיקור נרחב בארה"ב ומחוצה לה.

עריקאת הגיעה לשימוע עם פעילים נוספים, כדי למחות על מדיניות ההשקעה של המחוז לנוכח פשעי המלחמה שישראל מבצעת, ובראשם הג'נוסייד בעזה. לאחר שעשרות תושבים נרשמו לדבר, קבעה ראשת מועצת הנציבים שהאג"ח אינן חלק מסדר היום. כמה דוברים התעקשו בכל זאת להעלות את נושא ההשקעה בישראל, והיא הורתה להוריד מהדוכן כל תושב שהזכיר אותו. הישיבה הופסקה על רקע מחאות מהקהל. במהלך ההפסקה החלו שוטרים להוציא משתתפים מהאולם. עריקאת, שסירבה לעזוב, נעצרה והואשמה בהסגת גבול.

המאבק בפאלם ביץ' עורר עניין ציבורי וגייס שותפים עוד לפני מעצרה המתוקשר של עריקאת, בין השאר בשל ההיקף החריג של ההשקעה בחוב הישראלי. המחוז הוא כיום המשקיע הגדול בעולם במה שמכונה "בונדס" (מילוות חוץ המהוות כ-12% מהחוב החיצוני של ישראל). אחזקותיו גדולות כמעט פי שלושה מאלה של קרן הפנסיה של מדינת ניו יורק, המחזיקה בבונדס בהיקף של 368 מיליון דולר. עם הרוכשים האחרים נמנים עשרות רשויות וגופים מוסדיים, וכן קהילות נוצריות אוונגליסטיות, שארגון הבונדס עצמו מתאר כמקור הולך וגדל להשקעות באג"ח ישראליות מאז 7 באוקטובר.

מעמד חריג בחקיקה

הדרך של פאלם ביץ' לאחזקות אג"ח ישראליות בהיקף של מיליארד דולר החלה ב-2007, לאחר שמדינת פלורידה שינתה את החוק המסדיר את מדיניות ההשקעות של הרשויות המקומיות. התיקון לחוק הוסיף במפורש לרשימת ההשקעות המותרות אג"ח ומכשירי חוב המגובים בידי ישראל, והעניק לה מעמד חריג בחקיקה המסדירה השקעות של כספי ציבור בידי גופי ממשל.

החוק התקף כיום מפרט שורה של אפיקי השקעה לכספים של רשויות מקומיות, שכוללת אג"ח של ממשלת ארה"ב, ניירות ערך של גופים פדרליים, פיקדונות וקרנות כספיות, ומוזכר בה שם של מדינה זרה אחת בלבד: ישראל. האג"ח הישראליות הן החוב הריבוני הזר היחיד שקיבל היתר מפורש בחוק המדינתי.

לידיה גומן, מנכ"לית Internationalist Law Center, המקדם את המאבק בפאלם ביץ', הפכה את החריג הזה לאחד מטיעוני הקמפיין. בראיון למהדי חסן אחרי מעצרה של עריקאת, טענה גומן כי בארה"ב נקבעו כללים חריגים המאפשרים להשקיע כספי ציבור מקומיים באג"ח ישראליות, וסיכמה: "אף מדינה זרה אחרת לא יכולה לקבל השקעות מכספי משלמי מסים מקומיים, אבל ישראל כן".

עד 2021 השקיע מחוז פאלם ביץ' במצטבר 253 מיליון דולר באג"ח ישראליות. באותה שנה המליצה ועדת מדיניות ההשקעות להכפיל את תקרת ההשקעה באג"ח ישראליות, מ-5% ל-10% מתיק ההשקעות של המחוז. לאחר 7 באוקטובר 2023 הואץ הקצב. שלושה ימים לאחר המתקפה הורה מבקר הכספים של המחוז דאז, ג'וזף אברוצו, לרכוש אג"ח ישראליות נוספות ב-25 מיליון דולר. במסיבת עיתונאים בבית הכנסת "בני תורה" בבוקה רטון הוצגה הרכישה כ"הפגנת תמיכה איתנה בישראל". בהמשך אותו חודש רכש המחוז אג"ח ישראליות נוספות ב-135 מיליון דולר.

ההשקעה באג"ח ישראליות הפכה ליעד של מאבק מאורגן בשנים האחרונות. הפגנה נגד השקעות באג"ח ישראליות בשיקגו, אילינוי, ביוני 2025 (צילום: Paul Goyette / פליקר, CC BY 4.0)

ב-2024 המליצה ועדת מדיניות ההשקעות להעלות שוב את התקרה, מ-10% ל-15% מהתיק, ומועצת הנציבים אישרה את השינוי במרץ. בתחילת השנה רכש המחוז אג"ח נוספות ב-350.5 מיליון דולר, ואחזקותיו הגיעו למיליארד דולר. הפעם בחר מבקר הכספים החדש, מייק קארוזו, להצדיק את הרכישה במונחים כלכליים, ואף טען – בניגוד לדברי קודמו בתפקיד – כי "מדיניות השקעות אינה פוליטיקה".

במאבק על השקעותיו של מחוז פאלם ביץ' בישראל פועלות שתי רשתות מאורגנות משני צידי המתרס. את הקמפיין להסטת ההשקעות מוביל Internationalist Law Center, ארגון משפטי מפלורידה. תחת הכותרת "Our Taxes, Our Needs" ("המסים שלנו, הצרכים שלנו") מבקש הארגון להוציא את כספי המחוז מאג"ח ישראליות ולהפנותם לצרכים מקומיים.

בעמוד הגיוס של הקמפיין מפורטים מועדי ישיבות מועצת הנציבים, השימועים התקציביים וישיבות ועדת מדיניות ההשקעות שאליהם מתבקשים פעילים להגיע. מאז יולי מלווה הקמפיין את ישיבות המועצה ומעודד את התושבים לנצל את הזמן המוקצה לדוברים מהציבור כדי למחות על מדיניות ההשקעה בישראל, וכן להשמיע את עמדותיהם באמצעים מקוונים ייעודיים.

הקמפיין מתמקד כעת, כאמור, ב-1 בנובמבר, אז יגיעו לפדיון אג"ח בשווי 67.5 מיליון דולר שבידי המחוז. הוא מציע לנרשמים מידע והכנה לקראת הישיבות, ואף סיוע בהוצאות נסיעה ולינה. ל-ILC מסייע גם הסניף המקומי של הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה, הפועל בפאלם ביץ' ובטרז'ר קוסט. בלוח האירועים שלו מופיעים מבצעי גיוס טלפוניים של משתתפים למאבק.

מהצד השני ניצבת רשת ותיקה בהרבה: הבונדס (Israel Bonds), הפועלת מאז שנות ה-50. את איגרות החוב מנפיקה ממשלת ישראל, ובארה"ב משווקת אותן חברה אמריקאית בשם Development Corporation for Israel, המוכרת יותר בשם Israel Bonds. אף שמדובר בחברה פרטית, היא ממלאת תפקיד רשמי במערך גיוס החוב של ישראל בארה"ב. מבחינת הרגולטור האמריקאי, החברה מוגדרת כחתם וכברוקר הבלעדי למכירת אג"ח ישראליות, על פי חוזה שהוארך ב-2023 עד סוף 2028.

מדיניות ההשקעות של פאלם ביץ' בישראל זוכה לתמיכה רבת שנים מהקהילה היהודית המקומית. באוגוסט התקיים בפאלם ביץ' הסמינר השנתי ה-36 של הבונדס ומועצת הרבנים של המחוז, לקראת הימים הנוראים. לפי הדיווח על האירוע, זהו מפגש שבו "רבנים ומנהיגי קהילה מחליפים רעיונות לדרשות ולשיחות עם הקהילות שלהם על ישראל". בסמינר תיארה מרסי בלוך, מראשי מועצת הרבנים, את הבונדס כ"שותפים אמיתיים בחיזוק החיים היהודיים בקהילה שלנו", והוסיפה שהארגון מספק לרבנים בקביעות "משאבים והכוונה".

מארק רובן, מנהל הבונדס בפאלם ביץ', עדכן את משתתפי הסמינר בדבר הקמפיין המקומי וחלק עימם חומרים על ישראל ועל האג"ח. בין מובילי המפגש היה הרב סטיבן מוס, שב-6 באוקטובר היה הדובר הראשון בזמן שהוקצה לציבור בישיבת מועצת הנציבים. הוא קרא למחוז להמשיך להשקיע באג"ח והציג אותן כהשקעה טובה.

הקשר בין הבונדס למחוז מגיע גם לוועדת מדיניות ההשקעות, המייעצת למחוז כיצד להשקיע את כספו. בפברואר השנה מונה לוועדה נורמן טפלין, איש עסקים ועורך דין מקומי, לשעבר יו"ר הקמפיין של הבונדס בפאלם ביץ' וחבר ב"קבינט הלאומי" של הארגון – פורום ארצי של פעילים ותומכים בכירים המסייעים לקידומו ולגיוס כספים. במסמכים שהוצגו למועצת הנציבים צוין כי המינוי עלול ליצור ניגוד עניינים בשל השקעות המחוז באג"ח ישראליות. ואכן, זמן קצר לאחר מכן, כשהוועדה דנה באג"ח עצמן, טפלין פסל את עצמו מהדיון ומההצבעה בגלל קשריו עם הבונדס.

אולם לצד תמיכת הרבנים המקומיים בהשקעה בישראל והאירועים שמקיים הבונדס בבתי כנסת במחוז, נשמעים בקהילה היהודית המקומית גם קולות מתנגדים. Jewish Voice for Peace, אחד הארגונים היהודיים הבולטים בארה"ב המתנגדים למדיניות ישראל, מפעיל ברחבי המדינה את קמפיין Break the Bonds, הקורא לרשויות ציבוריות, לקרנות פנסיה ולאיגודים מקצועיים להפסיק לרכוש אג"ח ישראליות או לחדש את ההשקעה בהן. בדרום פלורידה פועל סניף אזורי של הארגון, שחבריו השתתפו במאבקים המקומיים סביב השקעות בישראל.

שפה רחוקה מדיון פיננסי יבש

שלושה שבועות לאחר הדיון שבו נעצרה עריקאת, קיימה מועצת פאלם ביץ' ישיבת תקציב. הפעם אישרה ראשת המועצה שרה בקסטר לדבר על ההשקעה באג"ח ישראליות. במשך קרוב לשעה הופיעו בפני הנציבים תומכים ומתנגדים להשקעה. חלק מהתומכים התעקשו שיש לבחון את האג"ח לפי שיקולים כלכליים של בטוחות, נזילות ותשואה, ושאין מקום לערב בדיון שיקולים פוליטיים; אחרים דיברו על הברית עם ישראל, על ציונות ועל חובה דתית לעמוד לצידה, והזכירו שוב ושוב את 7 באוקטובר.

המתנגדים ציינו את ההרג בעזה ואת העובדה שגורמי דין בינלאומי וארגוני זכויות אדם מאשימים את ישראל בפשעי מלחמה. הם טענו כי יש להפנות את הכסף לצרכים מקומיים שנותרים ללא מענה, במקום לתמיכה במדינה זרה הפועלת בניגוד לנורמות בינלאומיות. בתווך היו גם תושבים שניסו להחזיר את הדיון לנושאים המקומיים והפנו אל חברי המועצה שאילתות ודרישות בענייני דיור, תכנון ושירותים מחוזיים.

ברגעים מסוימים הפכה האווירה באולם – שבימי שגרה מארח דיונים בנושאים מוניציפליים אפרוריים – לטעונה במיוחד. כך למשל כשאחת התושבות סיפרה כי גדלה בגדה המערבית הכבושה והחלה להקריא שמות של תינוקות שנהרגו בעזה. "אלה שישה ילדים מתוך יותר מאלף שלא הגיעו ליום הולדתם הראשון", אמרה, לפני שאחרים קטעו את דבריה וראשת המועצה הורתה להוציאה. דוברת אחרת הציגה לנציבים תמונה של ילדה שנהרגה בעזה עם אביה לאחר יומה הראשון בבית הספר, ואמרה כי בהשקעה באג"ח ישראליות המחוז מסייע לממן את המשך ההרג.

גם תומכי ההשקעה דיברו בשפה רחוקה מדיון פיננסי יבש. אבי מילר, תושב פאלם ביץ', השווה בין הפסקת התמיכה בישראל להתנגדות למלחמת ארה"ב בנאצים. דוברת שהציגה את עצמה כיהודייה וכציונית גאה אמרה כי פאלם ביץ' צריכה להתגאות בתמיכתה בישראל וקראה למחוזות אחרים ללכת בעקבותיה; דוברת נוספת, שהציגה את עצמה כנכדה לשורדי אושוויץ, ביקשה מהנציבים להמשיך להשקיע באג"ח. לקראת סוף הדיון דיברו גם נוצרים-ציונים. אחד מהם השווה את הלחץ על תומכי ישראל להפחדה שחוו יהודים בגרמניה בשנות ה-30, ואישה אחרת הזהירה כי אם פלורידה תחדל לתמוך בישראל, "אלוהים עלול להביא דין על המדינה".

בשלב הזה קשה לדעת אם הלחץ הציבורי בפאלם ביץ' ישפיע על החלטת המחוז אם להשקיע מחדש באג"ח ישראליות. אבל מבחינת המתנגדים, עצם העמדת הסוגיה במרכזו של מאבק ציבורי היא כבר הישג. במשך שנים רכש המחוז אג"ח ישראליות במאות מיליוני דולרים והגדיל את החשיפה לחוב הישראלי כמעט בלי למשוך תשומת לב. עכשיו כל רכישה כזו מלווה בישיבות סוערות, בהפגנות, בסיקור תקשורתי, בהליכים משפטיים ובלחץ ישיר על מקבלי ההחלטות.

פאלם ביץ' אינו המקום היחיד שבו הפכה ההשקעה באג"ח ישראליות ליעד של מאבק מאורגן בשנים האחרונות. במרילנד הפעיל קמפיין Break the Bonds לחץ על קרן הפנסיה של המדינה, והיא צמצמה את אחזקותיה באג"ח ישראליות מכ-73.7 מיליון דולר לכ-11 מיליון דולר; הפעילים הציגו זאת כהישג של הקמפיין, אולם הנהלת הקרן טענה שהמכירות נעשו משיקולים פיננסיים ולא כחלק ממדיניות של משיכת השקעות. בדרום פלורידה מפעיל JVP קמפיין דומה נגד רכישות אג"ח ישראליות במחוז מיאמי-דייד. ביוני השנה ננקט צעד מפורש יותר: איגוד עובדי הרכב האמריקאי UAW הוסיף לחוקתו הוראה האוסרת להשקיע את כספי האיגוד באג"ח ישראליות.

המאבקים האלה נבדלים בהיקפם ובתוצאותיהם, אך מצביעים על שינוי משותף: השקעה באג"ח ישראליות, שבעבר התקבלה במוסדות רבים כמעט ללא תשומת לב ציבורית, הופכת בהדרגה להחלטה שפעילים, עובדים ותושבים דורשים לבחון מחדש.

המשמעות הרחבה של המאבקים האלה עבור ישראל טמונה פחות בסכומים שכבר נמשכו מהאג"ח ויותר בשיטת הפעולה שהם מפתחים. מדינה המגייסת כסף באמצעות חוב תלויה במשקיעים שיהיו מוכנים להלוות לה מחדש כאשר האג"ח מגיעות לפדיון. הקמפיינים החדשים מתמקדים בדיוק ברגע הזה: הם מאתרים גופים ציבוריים המחזיקים בחוב ישראלי, עוקבים אחר מועדי הפדיון – ומנסים להפוך את החידוש האוטומטי של ההשקעה להחלטה ציבורית שצריך להגן עליה.

אם השיטה הזאת תתרחב, היא עשויה לצמצם בהדרגה מקור ביקוש שהיה במשך שנים יציב ונוח לישראל. ככל שיותר גופים יבחרו שלא לחדש את השקעותיהם, תצטרך ישראל למצוא משקיעים אחרים במקומם, ובמקרה של ירידה בביקוש, גם להציע להם ריבית גבוהה יותר. המשמעות היא עומס נוסף על תקציב המדינה, שכבר כורע תחת העלויות האסטרונומיות של ניהול מלחמה מרובת חזיתות ללא תאריך סיום.

זו הסיבה שפאלם ביץ' מספק מבחן חשוב במיוחד. המחוז הפך למשקיע הגדול ביותר בעולם באג"ח ישראליות בסביבה שבה לארגון הבונדס קשרים ארוכי שנים עם מוסדות יהודיים מקומיים, רבנים ומקבלי החלטות, והתמיכה בהשקעה בישראל נחשבה כמעט מובנת מאליה. בתחילת נובמבר נדע אם המאבק הצליח גם לשנות את זרימת הכסף. מבחינת ישראל, המשמעות חורגת מ-67.5 מיליון הדולרים שעל הפרק ונוגעת לשאלה: מי יהיה מוכן להלוות לה את המיליארד הבא, ואת אלה שאחריו?