הקמפיין נגד ההדתה דחק את החרדים עמוק יותר לימין

השמאל-מרכז אולי הרוויח מהקמפיין נגד הדתה בבחירות האחרונות, אבל החרדים תפסו אותו כאיום ממשי על אורח חייהם. דווקא משום שהם מרגישים "ישראלים" יותר, הם מתקרבים לציונות הדתית. זה מקשה עוד יותר על ממשלת שמאל-חרדים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בבחירות האחרונות בחרו הן המחנה הדמוקרטי והן כחול לבן ומעל לכולם ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן בקמפיינים עם קו של "אנטי הדתה" ברור. מפלגת העבודה בלטה בהיעדרה בשיח כזה, ועדיין ניתן לומר שהמרכז-שמאל הציוני היה מזוהה ברובו בבחירות האחרונות עם סנטימנט אנטי-חרדי ואנטי-דתי. לפחות לגבי ליברמן, ואולי גם לגבי כחול לבן, הקמפיין הזה גם רשם הישגים ברורים בקלפי.

פטור שניתן כלאחר יד לכמה אלפי תלמידי ישיבה לפני שבעים שנה, ממשיך לרחף מעל הפוליטיקה הישראלית עד היום. משה גפני ויעקב ליצמן, ראשי יהדות תורה, בקמפיין הבחירות (צילום: פלאש 90)

פטור שניתן כלאחר יד לכמה אלפי תלמידי ישיבה לפני שבעים שנה, ממשיך לרחף מעל הפוליטיקה הישראלית עד היום. משה גפני ויעקב ליצמן, ראשי יהדות תורה, בקמפיין הבחירות (צילום: פלאש 90)

אולם לקמפיין הזה, שמתנהל כבר כמה שנים, עוד לפני שני סבבי הבחירות ב-2019, יש גם צד שני. הצד החרדי. יצחק פינדרוס, חבר כנסת לשעבר מטעם יהדות התורה (שעדיין מקווה להיכנס לכנסת הנוכחית אם הערעור של מפלגתו על אבדן המנדט השמיני לטובת הליכוד יתקבל), טוען לדוגמה שהקמפיין הזה הוא שסתם את הגולל על ישיבת החרדים בממשלה בראשותו של בני גנץ. "פנתה אליי מורה מהזרם הממלכתי", אמר פינדרוס ל"שיחה מקומית". "היא סיפרה לי שנרשמה לה הערת נזיפה על כך שציטטה מספר ירמיהו פסוק בהקשר של שחרור עבדים בשיעור על נושא החירות. זה לא עניין אישי, זה עניין ציבורי".

גם בניכוי הציניות האופיינית לדבריהם של פוליטיקאים, באמירה של פינדרוס שהתרחשויות כאלה הן הסיבה לכך שהחרדים נמנעים מממשלת גנץ, יש גרעין של אמת. שיטוט קצר בטוויטר העלה תיעוד של העיתונאי החרדי ישראל פריי מראיין אדם מבוגר, כשלפתע ניגשת אליו בחורה חילונית וצועקת עליו "לא לעשות לו שטיפת מוח". אלי ביתאן, עיתונאי חרדי, מספר שקרה לו שאמרו לו שעצם הנוכחות שלו היא הדתה.

כותרת משבוע שעבר ב"דה מרקר" שקבעה כי "החרדים כבר לא לשון מאזניים וזאת הזדמנות להציל את עתיד המדינה" זכתה לגינויים בקרב הציבור החרדי. היא אוששה להם שוב את ההנחה: נלחמים בנו. אפקט דומה יש לביטול האירוע של "עזרה למרפא" בראשותו של הרב אלימלך פירר, ארגון קונסנזואלי שבדרך כלל יוצר חיבור ותחושה של שייכות חמימה, ולניסיון לביטול מופע קיץ בעפולה לפני הבחירות האחרונות – שניהם בגלל הדרת נשים. הם מחזקים את תחושות הניכור והחששות בקרב הציבור החרדי.

"החרדים נלחמים על ברית מילה", טוען בדרמטיות דב אייכלר, עיתונאי ב"כאן מורשת". "מבחינתם, ברגע שמותר להתערב בתכנים דתיים, אין גבולות. מה שנראה מבחוץ כמאבק על זוטות, מבטא פחד אמיתי מאבדן השליטה והיכולת לקיים חיי קהילה חרדיים", הוא מסביר.

הפחד מפני השמאל החילוני  אינו חדש, כמובן. הרב אלעזר שך, שמבחינה מדינית היה קרוב לעמדות השמאל ודגל בפשרה של שטחים תמורת שלום, ניסח את המחלוקת עם "הקיבוצים", כלומר עם השמאל החילוני, בדברים שנשא ב-1990. "אני לא ניתקתי את ירושת אבותי, אני לא ניתקתי את הקשר עם האבות שלי, אני קשור של אברהם, יצחק ויעקב", אמר אז הרב, "אני קשור עם התנאים הצדיקים מעלמא. אני חי! אתה מת! אתם מתים. אני חי! ואני אחיה… אני הולך בדרך האבא. בדרך הסבא. בדרך הסבתא שלי. ואני לא אחפש חכמות אחרות. אלמוד את חכמתי שלי, את הקולטור שלי, ואתה לא לומד את הקולטור שלך.

"…אם יש קיבוצים מה שלא יודעים מה זה יום כיפור, לא יודעים מה זה שבת, לא יודעים מה זה מקווה, לא יודעים מה זה… שפנים, חזירים. זה יש להם קשר לאבא שלהם? אבא שלהם גם כן אכל ביום כיפור?

"היה לי מקרה בבני ברק שבאו לי שני אנשים… מקיבוצים. הם התקרבו קצת. שאלתי להם, סיפרו לי, אחד הוא כבר איש מבוגר, הוא עד עכשיו לא ידע מה זה שבת, מה זה שמע ישראל. ואחד אמר לי לא ידענו מה זה בית כנסת… זה נקרא יהודי?"

הקמפיין נגד הדתה עזר לשני הצדדים בבחירות, לחרדים כמו למרכז-שמאל. "אוטובוס השבת" של מרצ בירושלים (צילום: אורן נחשון / פלאש 90)

הגרעינים התורניים הביאו את ההתנחלויות לתוך הקו הירוק

אין ספק, מדינת ישראל של היום שונה בתכלית מהחלום החילוני-סוציאליסטי שהגו יהודים אירופאים במאה הקודמת, חלום שהרב שך גינה בחריפות כה רבה בדברים האלה. הם חלמו על מדינה חילונית, שיהיו בה אולי מיעוט חרדי, ומיעוט דתי-לאומי. זה לא קרה, לא רק בגלל החרדים האשכנזים. בכנסת התקיים אתמול אירוע לזכרו של מרן הרב עובדיה זצ"ל, מקים תנועת ש"ס והסמל למהפכה המזרחית המסורתית. אותה מהפכה שהיא בעצמה עוררה את הקמפיין נגד ההדתה אצל מפלגות השמאל-מרכז הציוניות.

עד כמה המאבק הדתי-חילוני מרכזי לחברה הישראלית אפשר ללמוד מהמשבר הפוליטי שישראל נמצאת בו עכשיו. נתניהו נכשל בהקמת ממשלה באפריל השנה בגלל ויכוח על חוק גיוס לבחורי ישיבות, והלך לבחירות שניות בספטמבר. ייתכן שעכשיו נלך לבחירות שלישיות סביב אותו נושא. למרות איומים ביטחוניים מאיראן וחוסר התקדמות מדינית מול הפלסטינים. שאלת דת ומדינה ממשיכה להיות מכרעת. פטור שניתן כלאחר יד לבחורי ישיבות מועטים לפני שבעים שנה, אקט שנתפס כשולי בזמנו, משפיע על המציאות שלנו עד היום בצורה ישירה.

מול התהליך הזה בדיוק, נלחמים נציגי החילון האשכנזי, האליטות שגדלו על ברכי ערכים ליברליים. את המלחמה הם מנהלים כבר כמה עשורים. מפלגות כמו שינוי קמו ונפלו סביב מאבקי דת וכפייה דתית. גם גל העלייה הענק מברית המועצות לשעבר, החילוני ברובו המוחלט, לא הצליח לעמוד מול התחזקות הכוחות הדתיים. האיום על החילוניות הישראלית ממשי מתמיד.

אבל אם החרדים נתפסו בעבר כאיום הראשוני על החילוניות, היום הצטרפו אליהם המזרחיות, והציונות הדתית. דווקא הציונות הדתית נתפסת היום בידי השמאל החילוני כאויבת מרה במיוחד. זה מעניין כי עד לפני זמן לא רב, הציונות הדתית נתפסה כגשר, כפלג המתון והמשכיל יותר, שאפשר לכונן אתו ברית פוליטית וערכית מול החרדים המתבדלים ומול המזרחים בעלי התרבות "האחרת". אבל ההזדהות המוחלטת של הציונות הדתית של היום עם לאומנות וכיבוש יצרה קרע בינה ובין השמאל החילוני, שמכוון היום את חיציו היישר לליבו של הפרטנר לשעבר.

הוגי הקמפיין נגד ההדתה ראו מולם את הגרעינים התורניים, המתפרסים בתוך עירוניות חילונית. את מה שהכיבוש לא הצליח לעשות, הצליחו לעשות השכנים החדשים. כל זמן שהם חיו מעבר לקו הירוק והגו בה את משנתם הלאומנית, ההתנגדות לרעיונות שלהם במרכז-שמאל הציוני היתה מעורפלת. אך כשהגרעינים התורניים חצו את הקו הירוק לתחומי גדרה-חדרה, וכאשר השילוב בין הפרטה במערכת החינוך ובין עמותות המקבלות תקציב נדיב משר חינוך דתי-לאומי הטמיע את התכנים האלה בתוך מערכת החינוך, שבה הילדים שלהם עצמם מתחנכים – קמה זעקה.

הפערים בין החרדים לציונות הדתית קיימים, אבל הם הצטמצמו. נפתלי בנט ויעקב ליצמן בכנסת (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

לחרדים דווקא אין בעיות עם הערבים

החרדים, מעצם הווייתם, עוד מאז שהתנגדו לתנועת ההשכלה לפני יותר מ-200 שנה, הרבה לפני קום המדינה, רגילים להתבדל ולהתגונן. ואף שהקמפיין הזה מופנה יותר נגד הציונות הדתית, הם רואים בו חלק מהמתקפה נגדם. בעיניהם, המתקפה הזו מגיעה אך ורק מהשמאל, ומהשמאל היהודי בלבד. בהקשר הזה, הרשימה המשותפת אינה מהווה איום. חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר מיהדות התורה אמרו במפורש על כך שאין להם מריבה או בעיה עם הערבים כפרטנר פוליטי. לאמירות האלה יש גם סימוכין במציאות בצורת שיתופי פעולה במגוון נושאים, חלקם בעלי אופי דתי כמו חוק המואזין.

כשח"כ סתיו שפיר מהמחנה הדמוקרטי אמרה שהקמפיין נגד ההדתה כוון נגד סמוטריץ', בניסיון ברור להבדיל בין החרדים לציונות הדתית כדי לגייס את החרדים לקואליציה עתידית, האמירה הזו נתפסה כמלאכותית. החרדים, כמו הדתים הלאומים, מתעקשים על מרחב ציבורי בעל סממנים יהודיים ונחרדים מהרעיון של מדינה חילונית שבה הדת תופרד מהמדינה. חב"ד היא דוגמה מעניינת בהקשר הזה. היא תת-זרם חרדי, אבל מנסה להשפיע על הציבוריות הישראלית בדרכים דומות למה שעושה הציונות הדתית. לכן היא גם סופגת אש מהציבור החילוני כאשר נציגיה נתפסו כמתערבים בתכנים חינוכיים, גם מחוץ למוסדות הלימודים.

ככל שהחרדים יהפכו ישראלים יותר, המאבקים שלהם ישאו אופי ציבורי וכללי יותר. כתוצאה מכך, ההבדלים בין סוג המאבקים שהם מנהלים למאבקים של הציונות הדתית מיטשטשים. נכון שיש מקרים, כמו עניין נשות הכותל, שבו החרדים מציגים עמדה שמרנית והדתים-לאומים מציגים עמדה סובלנית ו"ממלכתית" יותר. אבל הבדלים מהסוג הזה לא רלוונטיים בפוליטיקה ומקומם בהרצאות אקדמיות. בסופו של דבר, נוצרו פה גושים על בסיס מאבקי דת ומדינה. והחרדים מזהים את השמאל הציוני עם החילון שמאיים עליהם לכלותם.

הקמפיין נגד ההדתה שירת גם את החרדים וגם את המרכז-שמאל בבחירות האחרונות. המסרים החדים קיצרו את הדרך לגיבוש זהות פוליטית ברורה. ההפחדה ותחושת החירום שימשו היטב את הדוברים משני הצדדים. אך לזהות בין שמאל לחילון, בין אם היא מוצדקת או לא, יש השלכות פוליטיות כבדות. כשהפוליטיקאים החרדים הכריזו בעבר שיחרימו את לפיד, הם דיברו בעיקר לבוחרים ולקהל שלהם כדי להשיג קולות. זו לא היתה אפשרות מעשית. עכשיו, שהאפשרות הזו נמצאת על השולחן, שיח ההדתה והאנטי הדתה מקשה מאוד על הרכבת ממשלה שתכלול בתוכה שמאל-מרכז וחרדים.

פנינה פויפר היא פעילה פוליטית חרדית, מנהלת מיזם הציבור החרדי ממלכתי ואחראית פרויקט חרדים בעמותת עיר-עמים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אישה בזנות בדרום תל אביב (צילום: פלאש90)

"מי שחושבת שזנות מעצימה לעולם לא תעצים את עצמה דרכה"

ברקע המחלוקת סביב החוק לאיסור צריכת שירותי זנות, מצביעות שורדות זנות על הבעייתיות המוסרית בנורמליזציה של התופעה ובהצגתה כפרקטיקה מעצימה של התנגדות. "שיקומו נא אשכנזיות עשירות וימכרו את גופן לסוטים מטורללים כמחאה"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf