ההסללה הסמויה של ההקבצות בחטיבות הביניים
סיכויי ההצלחה באקדמיה של מי שנשלח להקבצה נמוכה בחטיבות הביניים, או מי שנשלח למגמה עיונית חלשה, נופלים מאלה של מי שלא סיים תיכון. מחקרים חדשים מראים איך רפורמות שנועדו להבטיח שוויון הזדמנויות תורמות למעשה להסללה
לפני שבוע (26 במאי) קיימה עמותת קדמה כנס בנושא, "הסללה במלמלה: מחוז המסלולים הנפרדים 2022". בקישור תוכלו למצוא הפניות לכל הרצאות הכנס ולמידע נוסף. פרופ' יריב פניגר מאוניברסיטת בן גוריון הציג בכנס שני מחקרים, המעידים על כישלונה של "הרפורמה" משלהי המאה הקודמת לקדם שוויון הזדמנויות במערכת החינוך.
במחקר אחד נמצא שתלמידים שהוסללו בעבר בסוף כיתה ח' באופן גלוי ובוטה לחינוך המקצועי, מוסללים כעת באופן סמוי להקבצות נמוכות בחטיבות הביניים. הסיכוי של בוגר הקבצה נמוכה בחט"ב ללמוד בתיכון במגמה מתמטית מדעית הוא אפס.
מחקר שני מראה שהתלמידים שהוסללו בעקבות הרפורמה למגמות עיוניות נחותות בתיכון, סיכוייהם ללמוד באקדמיה נמוכים אפילו מאלה שסיימו תיכון ללא בגרות, ושכרם כבוגרים לא היה גבוה מחבריהם שלמדו במגמות המקצועיות.
מכלל הדברים עולה הקריאה לדיון ציבורי על אי השוויון ההשכלתי בישראל, על מנגנוני הבידול וההסללה הוותיקים והחדשים, ועל חיפוש דרכים אחרות לחיזוק שוויון הזדמנויות חינוכי, חברתי וכלכלי.
הסללה שקטה להקבצות בחטיבת הביניים
המחקר הראשון שאציג פורסם באנגלית (דצמבר 2021), על ידי יריב פניגר, אייל בר חיים וכרמל בלנק, והוא עתיד להתפרסם בעברית תחת השם: "הקבצות בחטיבת הביניים – המחיר החברתי של מיון על פי רמת יכולת".
המחקר בוחן מדגם מייצג של תלמידים בחינוך הממלכתי יהודי, מאז שלמדו בכיתה ה' ב-2005, ועד שסיימו תיכון בשנת 2012. במחקר השוו ציוני התלמידים בבחינות המיצב של משרד החינוך בכיתה ה', להקבצות במתמטיקה ובאנגלית שאליהן הם שובצו בכיתות ח', ולמגמות הבגרות שבהן למדו בסיום התיכון.
הַקבָּצות בחטיבות הביניים הן חלוקה של התלמידים, שלומדים בכיתות-אם הטרוגניות, לקבוצות לימוד בהתאם לרמה הלימודית בשיעורי מתמטיקה ואנגלית. הקבצות נהוגות ברוב רובן של חטיבות הביניים במגזר הממלכתי (75 עד 80 אחוזים מהן). בחינוך הערבי נהוג יותר למיין את התלמידים בכיתות-אם לפי רמה, ובמגזר הממלכתי דתי נהוג יותר למיין את התלמידים לבתי ספר נפרדים לפי רמה.
נכון להזכיר כי כיתות אם הטרוגניות בחטיבות הביניים נוצרו בעקבות "הרפורמה" שנועדה להגביר את שוויון ההזדמנויות בחינוך: הרחבת חינוך חובה חינם לכיתות ט' ומעלה (החל משנת 1969), ביטול מבחן הסקר הממיין בסוף כיתה ח' בשנת 1972, ויצירת חטיבות הביניים בין לימודי היסודי לתיכון.
במחקר נמצא כי ההתמיינות להקבצות בחטיבת הביניים תואמת את הרקע החברתי של התלמידות והתלמידים. למשל, ההשכלה הממוצעת של האבות של הלומדים בהקבצה הגבוהה במתמטיקה היא אקדמית (מעל 14 שנות לימוד) בעוד שההשכלה הממוצעת של האבות של הלומדים בהקבצה הנמוכה היא פחות מ-12 שנות לימוד, כלומר אבות שלא סיימו תיכון.
משמעות ההסללה היא שהקשר הזה נגרר אל התיכון. למשל, רוב אלה שלמדו מתמטיקה בחטיבת הביניים בהקבצה נמוכה (54 אחוזים) סיימו תיכון ללא בגרות במתמטיקה. האחרים (44 אחוזים) סיימו במגמת 3 יחידות בגרות במתמטיקה. רק שני אחוזים סיימו במגמת 4 יחידות, ואף אחד מהם לא סיים במגמת 5 יחידות מתמטיקה לבגרות.
כלומר, הסללתם להקבצה הנמוכה לא הועילה ולא שיפרה את שוויון ההזדמנויות שלהם בלימודים. אבל יש עוד גרוע מזה…
עצם השיבוץ להקבצות חורץ גורלות
התרשים הבא, מתוך מצגת ההרצאה של פרופ' פניגר בכנס, מעיד על עיקר הסיפור העצוב. עצם העובדה שתלמידים מאותו רקע חברתי, שהיה להם ציון דומה במתמטיקה בבית ספר יסודי, שובצו להקבצה נמוכה יותר, היא שהקטינה את הסיכוי שלהם להמשך לימודים בעתיד.
הגרפים מראים את הקשר בין ציון המיצב של התלמידים במתמטיקה בכיתה ה' (מ-10 ל 100 בציר הרוחב), לבין הסיכוי שלהם ללמוד במגמת חמש יחידות מתמטיקה לבגרות (באחוזים בציר הגובה). אפשר לראות ששני הגרפים מעידים על מגמת עלייה. כלומר, ככל שהציון בכיתה ה' במתמטיקה טוב יותר, כך גדל הסיכוי ללמוד מתמטיקה בהיקף מורחב בתיכון. זה ברור.
ההשפעה ההרסנית של ההקבצות בחטיבות הביניים מתגלה בפער בין שני הקווים. הקו הכתום מייצג את התלמידים שלמדו בהקבצה בינונית, ואילו הקו הכחול את אלה שלמדו בהקבצה גבוהה. אם ניקח שני תלמידים שקיבלו את אותו ציון בכיתה ה' (כלומר לכאורה היו באותה נקודת התחלה), הסיכוי של זה שלמד בהקבצה גבוהה (כחול) ללמוד מתמטיקה מורחבת בתיכון גבוה יותר מהסיכוי של השני, שלמד בהקבצה בינונית (כתום).
זאת הסללה: לא היכולת הפוטנציאלית שלהם קובעת, אלא עצם השיבוץ. נזכיר כי הלומדים בהקבצה נמוכה לא מופיעים בגרף משום שהסיכוי שלהם ללמוד מתמטיקה מורחבת בתיכון הוא אפסי.
ההסללה בתיכון למגמות עיוניות נחותות
המחקר השני הוא המשך לראשון, במובן זה שהוא בחן את הקשר בין מגמות הלימוד בתיכון, הסיכוי ללמוד באקדמיה והשכר הממוצע של הבוגרים. המחקר "הסללה והשפעה ארוכת הטווח על הישגי ההשכלה והשכר של תלמידות ותלמידי תיכון בשנות התשעים", מאת אייל בר חיים ויריב פניגר, פורסם במרכז טאוב.
גם כאן מדובר במחקר, שעקב אחר מי שלמדו בתיכון בשנות התשעים של המאה הקודמת עד להשתלבותם בשוק העבודה בשנת 2016, כשהיו בני 33. מבין הממצאים הרבים במחקר, אציג רק את אלה הנוגעים לתלמידים שלמדו בתיכון במגמות עיוניות נחותות. במחקר נקרא מסלול זה "עיוני מצומצם".
קודם לרפורמה, ובאמצעות מבחן הסקר, מוינו תלמידים אלה לבתי ספר מקצועיים. בעקבות הרפורמה הם נותרו בבתי ספר עיוניים, אך הוסללו למגמות לימוד נחותות יחסית בתיכון (כפי שהראה המחקר הראשון). במגמות אלה ניתן לקבל אמנם לקבל תעודת בגרות, אבל בהיקף של 3 יחידות במתמטיקה ו-3 יחידות באנגלית.
במחקר נמצא שבני קבוצה זו מגיעים מרקע חברתי חלש בהשוואה ללומדים במסלולי הלימוד האחרים האפשריים בתיכון. למשל, שיעור התלמידים עם הורים אקדמאים במסלול העיוני המצומצם הוא הנמוך מכולם: 15.4 אחוזים. זאת לעומת 21.5 אחוזים עם הורים אקדמאים במגמות המקצועיות, ועד 56.6 אחוזים הורים אקדמאיים במגמות מדעיות והנדסיות (5 יחידות מתמטיקה).
בתרשים (מתוך המחקר) מוצג הסיכוי (באחוזים) להמשיך ללימודים לתואר ראשון באקדמיה, בהתאם למסלולי הלימוד השונים האפשריים בתיכון. התרשים בוחן נשים וגברים, שהוריהם אקדמאיים או שאינם אקדמאיים. מכיוון שהתוצאות דומות מאוד, מוצג כאן רק התרשים עבור נשים שהוריהן בעלי השכלה אקדמית.
כפי שניתן לראות, בוגרות המגמות המדעיות העיוניות וההנדסיות (מימין) הן בעלות הסיכוי הגבוה ביותר להמשיך בלימודים אקדמאיים: קרוב ל-90 אחוזים. לעומת זאת, רק 10 אחוז מהבוגרות של המסלול העיוני המצומצם, אלה שהרפורמה היתה אמורה להעניק להן סיכוי והזדמנות שווה, המשיכו ללימודים אקדמאיים.
מדהים לראות: התלמידות שנותרו בבית ספר עיוני במגמות נחותות, לכאורה בשם שוויון ההזדמנויות, מגיעות ללימודים אקדמאיים בשיעור נמוך יותר אפילו מאלה שלמדו בחינוך המקצועי והתעסוקתי, ואפילו מאלה שסיימו תיכון בלי תעודת בגרות בכלל! כאמור, ממצאים אלה נכונים גם לגברים, בין שההורים אקדמאיים ובין שלא.
גם כאשר נבדק השכר הממוצע של אותם בוגרות ובוגרים, כאשר היו בגיל 33, נמצא כי שכרם של מי שלמדו בתיכון במסלול העיוני המצומצם דומה במידה רבה למי שלמדו במסלול המקצועי ולמי שלא השיגו תעודת בגרות בסיום התיכון. השכר הגבוה ניתן, כצפוי, לגברים (יותר מנשים) ולבוגרי המגמות המדעיות וההנדסיות (יותר מבוגרי המסלולים האחרים).
יש דרכים אחרות לקדם שוויון הזדמנויות
כללו של דבר, הרפורמה של שלהי המאה הקודמת להגברת שוויון ההזדמנויות לא צלחה. מי שמגיעים מרקע חברתי חלש, משיגים ציונים נמוכים בבית ספר יסודי, מוסללים להקבצות לימוד נמוכות בחטיבות הביניים, מוסללים למגמות לימוד נחותות בתיכון, מגיעים בשיעור נמוך ללימודים אקדמאיים ומשתכרים שכר נמוך יותר כבוגרים.
ההקבצות והמגמות שהיו אמורות לסייע לתלמידים מרקע מוחלש – הותירו אותם מאחור. מבחינה סטטיסטית, "עדיף" לסיים תיכון ללא בגרות מאשר ללמוד במסלולי "השוויון" שמציע משרד החינוך.
על כן מסכמים החוקרים: "הממצאים מצביעים על הצורך בדיון מחודש על המענה שמערכת החינוך הישראלית נותנת לתלמידות ותלמידי תיכון בעלי הישגים לימודיים קודמים נמוכים, שרבים מהם גם באים מרקע חברתי-כלכלי נמוך".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן