מה אתם יודעים על הפחד שמשתק את מזרח ירושלים?

כותב אורח: פואד אבו חאמד

חברים, אני מבקש לספר לכם על המצב שלנו במזרח ירושלים.

גם הבוקר מאות אלפי פלסטינים בירושלים ממשיכים לחיות בקושי ובפחד. זאת היא סיטואציה חדשה שאיני זוכר אותה מהעבר:

פחד משלילת המעמד שלהם, פחד מניתוקם מהעיר שלהם, ממסגד אל-אקצא, מהעיר העתיקה, מהמשפחות, מבתי הספר. כבר הבוקר עשרות פונים לכל מיני אתרים המתעסקים בנדל"ן כדי לנסות לשכור או לקנות דירה בתוך הגדר; פלסטינים בשכונות אחרות שסביבן אין גדר אבל מתוכננת להן גדר אף הם חיים באותו פחד, הם מרגישים שזה תהליך ושגם תורם יגיע יום אחד.

יש פחד עצום מהסגר האכזרי שממשיך לשבש את חיי התושבים בצורה חמורה ביותר: תלמידים, רופאים, מורים ובעלי עסקים מגיעים למקומות עבודתם באיחור רב. ג'בל אל-מוכבר ואל-עיסאוויה נצורות באופן כללי, משטרת התנועה עומדת כל הזמן ומחלקת דו"חות במחסומים. עשרות צעירים, נשים, זקנים, ממשיכים להיות מושפלים במחסומים אלה תחת האמתלה של חיפושים (שלשום בחדשות ערוץ עשר נחשפו עדויות החקירה של הצעירים שזרקו אבנים בצור באהר. עבד דוויאת, החשוד, העיקרי אומר ששעה לפני שהחליט לזרוק אבנים הושפל על ידי מגבניקים בכניסה לשכונה).

> "הצעירים במזרח ירושלים איבדו אמון במבוגרים, בחיים ובשלום"

הפחד משתק. בטונדות בכניסה לשכונת עיסאוויה בירושלים המזרחית. 15 באוקטובר 2015 (אורן זיו/אקטיבסטילס)

מה יעשו ההורים?

לפני כמה ימים, כאשר עצרתי במחסום של צור באהר, הגיעו שתי נשים יהודיות מארמון הנציב כדי לכבד את החיילים בעוגות ולתמוך בהם. איש מבוגר שהגיע איתם הניף דגל ישראל ענקי, והיה איתם גם ילד כבן שנתיים עם רכב צעצוע חשמלי וכלב לבן קטן חמוד לידו. החיילים במחסום מאוד שמחו. הם עצרו את התנועה כליל עד שהטקס שנמשך דקות ארוכות הסתיים, וכל זה לנגד עיניהם של מאות תושבים שביקשו לצאת או לכנס לשכונה, ונמנע מהם.

המצב בתוך השכונות נורא. גם המעט שהעירייה ביצעה לפני כן כבר לא מבוצע היום. שיבוש חמור באיסוף האשפה, והתשתיות הרעועות בתוך השכונות לא יכולות לשאת את חסימת הכבישים הנוראית שגורמות לבלגן שלם ולתסיסה רבה.

פחד מלצאת לעבודה או להמשיך טיפולים בבתי חולים. ניתוחים אלקטיביים ובדיקות נדחו, חלק מהסטודנטים שלומדים במוסדות ישראליים להשכלה גבוהה טרם השתלבו בלימודים; פחד מפני הריסות בתים, ופחד מפני עיקולי ארנונה.

עיריית ירושלים מענישה את התושבים בצורה אכזרית: חלוקת צווי הריסה, עיקולי ארנונה ביתר שאת, כנסות לעסקים ועוד. לאף אחד לא ברור מה היו מניעיו של הבחור ממשפחת ג'מל שעבד בבזק, אבל מה שבטוח שהוא ומשפחתו עברו השפלות נוראיות בשנה שעברה, הכוללות כניסה מסיבית לבתים שלהם באמצע הלילה תוך חיפוש משפיל, לאחר שילדים ונשים הוצאו החוצה.

פיצוץ הבית של משפחת ג'מל, אלה שביצעו את הפעולה בהר נוף בשנה שעברה, גרם לנזק אדיר לבתים מסביב, כולל ביתו של קרוב משפחתו, כמה ימים לפני שהחליט לעשות את מה שהוא עשה החודש. איני יודע אם זה מה שגרם לו לבצע את מה שהוא עשה, אבל כנראה שלזה יש השפעה. אני יכול להעיד רק על הכעס והתסכול שאוחז בי היום.

קשה מאוד להיות הורה של צעירים בגילאים של הילדים שלי בימים אלה במזרח ירושלים. הפחד עליהם משתק את ההורים, לראות אותם מושפלים מול עיניך גורם לך תעוקה קשה.

אני יכול להמשיך ולמנות עשרות בעיות וקשיים. אני מאמין שזה גורם להרס נוראי אצל רוב התושבים אשר אינם מעורבים באלימות, ומעוניינים להמשיך באורח חייהם הרגיל. החיילים במחסומים האלה לא יודעים מה זה כבוד, מה זה תרבות. תפקידם הוא אך ורק להשפיל אותנו, וכנראה שלשם כך הם נשלחו. הענישה הקולקטיבית חייבת להיפסק, ואנשים המבינים עניין בצד השני של העיר חייבים להתערב.

פואד אבו חאמד הוא איש עסקים ופעיל חברתי, תושב צור באהר.

> הפצע שפערו הבטונדות בירושלים ימשיך לדמם עוד ימים רבים