"הפושע שירה בבן שלי עשה בדיוק מה שהמדינה ביקשה ממנו"
אלפים השתתפו בהלוויה של דיאר עומרי מהכפר סנדלה, שנורה למוות על ידי יהודי ממושב שכן. "בלי התיעוד בווידאו, היו אומרים שהוא היה מחבל", אמרו במשפחה
"אני רוצה צדק לבן שלי. אם הוא היה הורג יהודי, היו מאשימים אותו בטרור והורסים לנו את הבית ואת החיים. הרוצח ראה שהבן שלי ערבי, אז הוא חשב שלהרוג ערבי זה קל, והרג אותו".
כך אמרה זוהור עומרי, אימו של דיאר עומרי בן ה-19 מסנדלה, שנרצח בשבת ביריות, בכניסה לגן נר, מושב יהודי סמוך לכפרו. המשטרה עצרה את דניס מוקין, תושב גן נר, והביאה אותו להארכת מעצר כחשוד ברצח.
"רק לפני יומיים חגגנו לו יום ההולדת", סיפרה זוהור עומרי. "הוא היה צעיר אדיב ורגיש. הוא אמר לי שהוא רוצה להעלות תמונה שלו איתי בווטסאפ, אבל שהוא מעדיף לוותר, כי יש אנשים שאיבדו את האימהות שלהם והוא לא רוצה לפגוע בהם. הוא נישק אותי על המצח לפני שהלך, ויצא. החזירו לי אותו מת".
בהלוויה, שהתקיימה ביום ראשון אחר הצהריים בסנדלה, השתתפו אלפים מהכפר ומכל הצפון. מסע הלוויה יצא מבית משפחת עומרי אל בית העלמין של הכפר, הצמוד לבתים של גן נר. שוטרים רבים עמדו בכניסה למושב.
המקום שבו נורה עומרי למוות סמוך לשער הכניסה למושב, שבו עומד שומר. בסנדלה אומרים שאם מוקין חש בסכנה, כפי שנטען היום, לא ברור מדוע לא נכנס למושב. קרובי משפחתו של עומרי ציינו כי בסרטון המתעד את הירי רואים שמוקין מוציא את עומרי מהמכונית שלו, ויורה בו כאשר עומרי ניסה לברוח בחזרה למכוניתו.
לפני הלוויה, קיימה ועדת המעקב העליונה לאזרחים הערבים בישראל ישיבה מיוחדת בסנדלה, והלוויה הפכה להפגנת ענק, שבה הונפו דגלי פלסטין ודגלים ירוקים עם הסיסמה "אין אלוהים מלבדו". בניגוד לטענות שנשמעו בתקשורת בעברית, לא מדובר בדגלי חמאס, אלא בדגלים דתיים שמניפים במסגדים ובבתי קברות.
למרות ההערכה שלא מדובר בפיגוע פוליטי נגד ערבים, דומה שברחוב הערבי יש הסכמה גורפת שמוקין, שבדיוק סיים שירות מילואים, השתמש בנשק בקלות רבה בגלל "רוח המפקד" הגזענית והאנטי-ערבית, הנושבת מכיוון השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שממש לאחרונה קרא לאזרחים לשאת נשק והורה לאפשר לחיילי מילואים, כמו מוקין, לשאת אקדחים ללא רישיון מיוחד.
אחמד עומרי, אביו של דיאר, קיבל את פני האלפים שבאו לנחמו. הוא סיפר שבנו עבד איתו בחקלאות ורק לאחרונה הוא גמר לבנות לו בית. הוא סיפר שבנו רצה לצאת לטייל בהר גלבוע, ובגלל הפקקים במחסום ג'למה הסמוך, העדיף לנסוע דרך גן נר, שם נתקל במוקין.
"הרוצח הזה לחץ בקלות על ההדק והרג אותו למרות שדיאר ניסה להתרחק ממנו, כמו שכולם ראו", אמר האב. "דיאר ניסה לחזור לרכב, והרוצח הפחדן החליט להרוג אותו, והרג אותו".
האב התייחס גם לטענות שמוקין היה תחת השפעת אלכוהול. "מי שמושפע מאלכוהול לא מכוון בדיוק כזה וממרחק כזה", אמר האב.
"תארו לעצמכם מה היה קורה אם הפשע לא היה מתועד במקרה בווידאו?", הוא המשיך. "היו משנים את כל הסיפור, כמו שעשו עם הרופא מוחמד אל עסיבי בירושלים. הרגו אותו (את אל עסיבי) במקום עם הכי הרבה מצלמות, ואז אמרו שהאירוע לא תועד וחיברו סיפור המאשים את הערבי בטרור. אני בטוח שאם זה לא היה מתועד, היו מאשימים את דיאר בטרור. הפושע הזה עשה מה שהמדינה ביקשה ממנו לעשות. השר (בן גביר, ב"כ וא"ז) ממש ביקש מהיהודים לשאת נשק ולירות בקלות, וזה מה שהוא עשה. הוא חייל ונשמע לפקודה.
"מה מרגיש כל ילד מסנדלה, או מהחברה שלנו, כשהוא רואה את התיעוד הזה? ואז שואלים מאיפה השנאה ליהודים? אנחנו טובים בעבודה, רופאים, אחיות ונהגים. כל עוד אנחנו מספקים שירותים, אנחנו טובים, ואז, פתאום אנחנו הופכים לאויבים ומחבלים, וקל להרוג אותנו.
"אני לא יודע איך אמשיך את חיי. ומחבל יהודי הורג בדם קר את הבן שלי, שראיתי גדל מיום ליום עם אחיותיו".
המועצה האזורית הגלבוע היא אחת המועצות האזוריות הבודדות בישראל שמאגדת ישובים יהודים וערבים. מאז הרצח, המועצה מנסה להרגיע את הרוחות, שולחת צוותים פסיכולוגיים לישובים במועצה, וראש המועצה, עובד נור, הביע את תנחומיו למשפחת עומרי ואמר שהוא מוכן להגיש כל סיוע.
לדברי ראש המועצה, מדובר בריב "על רקע פלילי" שהסתיים ברצח. "זה מעשה מגונה, אבל הוא לא צריך להשפיע על הדו-קיום הקיים בגלבוע במשך עשרות שנים", אמר.
בישיבה בסנדלה קראה ועדת המעקב להפגנות גדולות בכל רחבי הארץ, לשיירת מכוניות שתתנהל בצירים מרכזיים, לאוהל מחאה בירושלים ולהפגנת בתל אביב. "יש פגיעה בדם הערבי גם בגלל ההצהרות הגזעניות של שרים בממשלה, שמעודדים אותה וגם בגלל הפשע המאורגן, שהפך בלתי נסבל", אמר מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב. "כולם יודעים שהמדינה יכולה לטפל, אבל לא מעוניינת".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן