newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

העליון בסך הכל החרים את הטקס שחגג את תוצאות פסיקותיו

אולי ראוי להזכיר לשמאל החוגג את החלטת הנשיאה נאור שלא להשתתף בטקס חגיגות היובל לכיבוש: מדובר באותו בית משפט שבמשך שנים מכשיר את העמקת הכיבוש הישראלי תוך הפרת החוק הבינלאומי, עד לכדי סיכול הסיכוי להקמת מדינה פלסטינית ריבונית

מאת:

כותב אורח: פאדי ח'ורי

השיחה סביב הימנעות שופטי בית המשפט העליון מהשתתפות בטקס חגיגות היובל לכיבוש אמש נוטה להתמקד בחובותיו של העליון כגוף ממלכתי בפני עצמו להשתתף באירועים שהממשלה הכריזה עליהם כממלכתיים. ההימנעות היא החלטה פוליטית לכל דבר ועניין, והאמת היא שאני לא מופתע מתגובת התנועה לאיכות השלטון שיצאה נגד ההחלטה מתוך ראייה מוסדית, וכצפוי, תוך התעלמות מוחלטת ממהות העניין.

עם זאת, ההתרפקות משמאל על החלטת העליון היא לא פחות ממדהימה. באבחת יד נשכחה תרומתו של בית המשפט העליון לפרקטיקות הקולוניאליסטיות הציוניות בגדה. אותו מוסד שהכשיר את המפעל ההתנחלותי והעניק לו חותמת של חוקיות, תוך עיוות הוראות הדין הבינלאומי והתעלמות מוחלטת מאי חוקיותן על פיו; אותו מוסד שקבע שגזל של אוצרות הטבע של האזור לצורכי המתיישבים הוא חוקי מאחר שמדובר בכיבוש ארוך שנים, ויש הצדקה לתפישה דינמית של דיני הכיבוש; אותו מוסד פתאום יוצא גיבור השעה בגין סירובו להשתתף בטקס "שנוי במחלוקת", המבקש להאדיר ולחגוג את תוצאות פסיקותיו.

עדיף כבר היה אילו נציגיו של בית המשפט העליון היו משתתפים בטקס וחוסכים מעצמם את העליהום הבא. החלטתו אינה יותר מאשר סימבוליקה חסרת תוחלת שאינה תורמת דבר חשוב בעולם האמיתי, והיא בהחלט אינה פוטרת אותו מתרומתו לפשעים שישראל אחראית להם.

> לא יעקרו עוד ישובים? הצחקת את תושבי סוסיא, נתניהו

באבחת יד נשכחה תרומתו של בית המשפט העליון לפרקטיקות הקולוניאליסטיות הציוניות בגדה. חגיגות היובל לכיבוש בגוש עציון (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

אשליה ושמה פלסטין

התפישה הישראלית, המתבטאת גם בהצהרות השלטון וגם במעשיו, מלמדת יותר מכל שהקולוניאליזם הציוני מזמן ויתר על פרדיגמת שתי המדינות. "חגיגת שחרור" היא טרמינולוגיה שמעידה כאלף עדים על תפישת השטח שנמצא במעמד של שטח כבוש כשטח שנועד להישמר בידיים ציוניות. זה בפני עצמו מוביל למסקנה הבלתי נמנעת שסיכויי מימוש הזכות להגדרה עצמית עבור הפלסטינים יהיו, לכל היותר, חלקיים, ובכפוף למאווי שלטונות הכיבוש. המציאות שתיווצר בפועל, זו שנוצרה זה מכבר למען האמת, היא מציאות של שטח הנשלט בידי שליט אחד. בחלקים ממנו יש אוטונומיה מותנית עבור קבוצה מסוימת (הפלסטינים בשטחי A ו-B ובעזה).

מי שמאמין שמתוך זה תצמח לה מדינה פלסטינית ריבונית משלה את עצמו. המציאות היא מציאות של ישות אחת המצויה במצב של אפרטהייד. הכוח הצבאי הישראלי והתמיכה הבינלאומית בישראל, על ידי כוחות משפיעים כארה"ב, מאפשרים את המצב הזה. אבל זו אינה נקודת שיווי משקל שיכולה לשרוד את דינמיקות השטח. שלטונות חזקים מזה שישראל מנהיגה נפלו, והמאבק לבסוף יקבל צורה של מאבק עממי אנטי-קולוניאליסטי בכל השטח שבין הים לנהר. התוצאה, ואפשר רק לקוות לה, תהיה מדינה אחת שפשטה מעליה את המאפיינים הקולוניאליסטיים.

בינתיים, הציונות תמשיך ליהנות מהפריבגליות הזמניות, ואט אט היא תוביל את עצמה בכוחות עצמה ובאופן בלתי נמנע אל עבר המציאות שהכי מפחידה אותה, בה יהודים ופלסטינים יחלקו את המרחב באופן שווה.

פאדי ח'ורי, עורך דין המתמחה בזכויות אדם ודוקטורנט בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הארוורד.

> האם "הארץ" שכח שאין כיבוש בלי ענישה קולקטיבית?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf