newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

העלאת שכר המינימום איננה רק "חברתית", אלא נכונה גם כלכלית

כלכלנים מהימין מתנגדים לקמפיין הציבורי הקורא להעלות את שכר המינימום ל-40 שקלים לשעה, אבל עמדתם משוללת הגיון כלכלי ומנוגדת לאינטרס הציבורי

מאת:

בוויכוחים המתנהלים בנוגע לשכר המינימום, נהוג לראות במי שתומכים בשכר מינימום גבוה אנשים בעלי "רגישות חברתית". לעומתם, אלה המתנגדים לשכר המינימום, או מבקשים להשאירו נמוך ככל האפשר, נתפסים כבעלי "היגיון כלכלי". האמת היא שקביעת שכר מינימום גבוה (ולא אותה תוספת עלובה שעליה סיכמו ההסתדרות והאוצר) היא צעד חיובי גם מבחינה כלכלית, לא רק חברתית.

האם כלקוחות אנחנו שמחים לקבל שירות מעובדים בשכר זעום, חסרי מוטיבציה ועייפים משום שהם נאלצים להשלים הכנסה בעבודה אחרת? קמפיין "מינימום 40" (באדיבות תנועת עומדים ביחד)

כדאי להזכיר לכלכלנים מהימין את הטענות שהם משמיעים בעצמם. פעמים רבות, הם מצהירים שחשיפת המשק לאתגרים תביא לייעול בחברות הישראליות. לכן הם מתנגדים, למשל, למכסי מגן. מיכאל שראל ואורי כץ מ"פורום קהלת" אפילו הציעו לראות במגיפת הקורונה אתגר כזה: במקום לעזור לעסקים הקורסים כתוצאה מהמשבר, אפשר לראות במגיפה שעת מבחן שבה ישרדו החזקים בלבד.

אם יש הגיון בטענתם של כץ ושראל, הרי שהוא תקף באותה מידה גם לגבי העלאת שכר המינימום: עסקים שמצליחים לשרוד רק בזכות העובדה שהם משלמים שכר זעום לעובדיהם הם ממילא עסקים חלשים, "עסקי-קומבינה", שלכלכלת ישראל יש אינטרס ברור בהיעלמותם. עובדים בשכר מינימום אינם מתקדמים או מתמקצעים, ובדרך כלל לא רואים את טובת החברה כטובתם. קשה להאשים אותם; תלוש המשכורת הוא יריקה חודשית בפרצופם.

אלה עובדים חלשים עם פריון עבודה נמוך ועם מוטיבציה נמוכה. אם העסק מצליח לשרוד עם עובדים כאלה, זהו מן הסתם עסק גרוע המציע מוצר או שירות גרועים. האם כלקוחות אנחנו שמחים לקבל שירות מעובדים בשכר זעום, חסרי מוטיבציה ולא מקצועיים, או עייפים משום שהם נאלצים להשלים הכנסה בעבודה אחרת? הרי הלקוחות פוגשים בסופרמרקט את הקצב ואת הקופאית, לא את מנהל הרשת.

במקום להעלות את המחיר, להקטין את שורת הרווח

"שכר מינימום גבוה הקבוע בחוק ימנע מחיילים משוחררים לעבוד זמן קצר במשכורת נמוכה בראשית הקריירה שלהם!", מזהירים הכלכלנים. אולם, האמת היא ששכר מינימום אינו נחלתם של חיילים משוחררים המחפשים עבודה זמנית: כמעט שליש מהשכירים בישראל משתכרים שכר מינימום. הדרישה של קמפיין "מינימום 40" שאותו מובילה בימים אלה תנועת "עומדים ביחד", מבוססת על ההכרה המצערת בכך שעבור עובדים רבים מאוד במשק הישראלי – שכר המינימום קובע בפועל את שכר המקסימום שהם יזכו לקבל.

"הגדלת שכר המינימום תגרום להתייקרויות!", מזהירים הכלכלנים. כדי להדוף טענה זו, די אם נִזָּכֵר בשיעורי המבוא לכלכלה על אודות מבנה המחיר. מחירו של מוצר או שירות מגלם בתוכו את עלויות הייצור (כגון חומרי גלם, מכונות, מכשור וכדומה), את השכר לעובדים, ואת הרווח של המעסיק. נניח שהוצאות הייצור קבועות פחות או יותר. הטענה שכל שקל שיתווסף לשכר העובדים יעלה בשקל את מחיר המוצר מניחה שאת הרווח של המעסיק פשוט אי אפשר לצמצם. להנחה זו אין כמובן על מה לסמוך. אכן, אין לצפות שהמעסיק יפשוט את הרגל לאחר תשלום המשכורות לעובדיו, אבל כשחברות המעסיקות אלפי עובדים בשכר מינימום רושמות רווחים של 40 או 50 מיליון ש"ח ברבעון, בהחלט אפשר לשאול האם אין מקום להקטין קצת את שורת הרווח ולהגדיל את שורת ההוצאות על השכר, מבלי לשנות כלל את מחיר המוצרים.

יתר על כן, כשהמעסיק משלם לעובדיו שכר שאינו מאפשר להם מחיה בכבוד, הוא בעצם מגלגל את הוצאות מחייתם על המדינה. משפחה שבה שני בני הזוג מרוויחים שכר מינימום היא משפחה במצוקה. זו משפחה שבה ההורים לא נמצאים בבית כי הם עובדים בשתי משרות, ושבה הילדים בוהים במסכים או משוטטים ברחובות כי אין כסף לחוגים. זו משפחה על סף תהום, שכל מחלה בלתי צפויה, תאונה או ביש מזל עלולים לדרדרה אל מעבר לסף. לעתים, זו משפחה שבה הלחץ הכלכלי התסכול והמתח עלולים למצוא פורקן באלימות או בהתמכרות. במילים פשוטות – זוהי משפחה הנתמכת על ידי רשויות הרווחה. במקום שיהיו אזרחים התורמים לקהילתם ויקיימו משפחות נורמטיביות, עובדי שכר המינימום הזעום הופכים ל"מקרים סוציאליים". את עלויות השכר שחסך לעצמו המעסיק משלמות המדינה (דרך רשויות הרווחה) והחברה כולה.

ועוד דבר: שכר המינימום קובע את רצפת השכר. וסולם השכר הוא ככל סולם אחר: גובהו נקבע, בין השאר, על פי גובה הרצפה שעליה הוא עומד. שכר מינימום גבוה יוצר סטנדרט של שכר גבוה במשק, ודוחף כלפי מעלה את שכרם של העובדים כולם. שכר מינימום נמוך מושך כלפי מטה את כל רמות השכר. גם את השכר שלך. לכן, שכר מינימום גבוה הוא לא רק אינטרס כלכלי וחברתי של מדינת ישראל. הוא גם האינטרס שלך.

ד"ר יפתח גולדמן הוא ראש לימודי החינוך במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים. הוא מומחה לפילוסופיה של החברה והכלכלה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
המדינה מתקצבת תלמיד ערבי ב-31 אלף שקלים, תלמיד בממלכתי דתי מקבל 44 אלף. תלמידות באורט עכו. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: משה שי / פלאש 90)

המדינה מתקצבת תלמיד ערבי ב-31 אלף שקלים, תלמיד בממלכתי דתי מקבל 44 אלף. תלמידות באורט עכו. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: משה שי / פלאש 90)

הנוסחאות שמאחורי האפליה הממוסדת של החינוך הערבי

מחקר חדש בוחן איך קורה שתלמיד בזרם הממלכתי-דתי מתוקצב ב-18% יותר מתלמיד חילוני וב-42% יותר מתלמיד ערבי. האפליה, מגלה המחקר, היא לא רשמית, אבל סעיפי התקצוב מובילים אליה בהכרח

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf