העיתונאי הפלסטיני שהמדינה ניסתה לגרש שוחרר ממעצר

העיתונאי הפלסטיני-ירושלמי מוסטפא אל חרוף שוחרר היום (חמישי) בארבע אחר הצהרים מכלא גבעון אחרי תשעה חודשי מעצר, ופגש את אשתו, בתו הקטנה, בני משפחה, חברים ועורכת דינו שחיכו לו מחוץ לכלא. "טוב להיות בחוץ", אמר אל חרוף כשהוא מחבק את בתו, שאותה זכה לראות בחודשי המעצר רק דרך חלון הזכוכית בזמן הביקורים.

אשתו תמאם, שחיכתה מחוץ לכלא מאז שעות הצהרים, אמרה כי "אנחנו שמחים שהמעצר סוף סוף הסתיים ומוסטפא חופשי וחוזר למשפחתו. כל התקופה היתה מאוד קשה. סבלנו מהמעצר, ובמיוחד הבת שלנו, שעכשיו בת שנתיים. אין לו שום אפשרות לצאת מירושלים, שהיא מרכז חייו. איך הוא ייצא למקום זר? אין לו שום מקום אחר לגור בו".

העיתונאי הירושלמי, מוסטפא אל חרוף, פוגש את משפתחו לאחר שחרורו מתשעה חודשי מאסר בכלא גיבעון, 24 באוקטובר 2019 (צילום: אורן זיו)

אל חרוף נעצר בינואר בביתו במזרח ירושלים בתור שוהה בלתי חוקי, אף שהוא חי בירושלים מגיל 12, אביו נולד בעיר והוא נשוי לתושבת העיר. במהלך מעצרו ניסתה ישראל לגרשו לירדן, אך נכשלה בכך.

בחודש שעבר החליט בית הדין לביקורת משמורת, שיושב בכלא גיבעון, שאל חרוף ישוחרר אם משרד הפנים לא יצליח לגרשו עד 24 באוקטובר. הדיין רג'א מרזוק כתב בהחלטתו: "לא מצאתי כי הליך הרחקתו מתקדם באופן ממשי. עיכוב הרחקת המוחזק (אל חרוף; א.ז) עד כה אינו נובע מהתנהלותו והתנהגותו". הדיין הוסיף שהעיכוב חל בגלל סירובה של ירדן לקבל אותו לשטחה. בהחלטת השחרור, ציין הדיין כי לאחר שיחרורו על אל חרוף להסדיר את מעמדו או לעזוב את המדינה תוך 21 יום. זאת, אף שכאמור אין לו אפשרות לצאת מישראל, כי אין לו מעמד או תושבות באף מדינה בעולם. מהסיבה הזאת בחר הדיין לשחררו, אך הסדרת מעמדו עוד רחוקה מפתרון.

אתמול בערב, כמה שעות לפני המועד שנקבע לשחרורו של אל חרוף, הגיש משרד הפנים בקשה לעיכוב השחרור בשבוע, בטענה שמתקיימים מגעים עם ירדן בנוגע לגירושו. "משרד החוץ מטפל באופן רציף בעניינו מול המשרדים הרלוונטיים בממשל הירדני, וממתין לתשובתם", נכתב בבקשת משרד הפנים. אך הדיין מרזוק קבע הבוקר כי אל חרוף ישוחרר כמתוכנן.

"זה יום מאושר שהוא יוצא מהכלא שבו לא היה צריך להיות עוד דקה אחת", אמרה עורכת דינו של אל חרוף, עדי לוסטיגמן, שמייצגת אותו מטעם המוקד להגנת הפרט. לדבריה, "מחכה לנו מאבק ארוך להסדרת מעמדו, אף שהיה צריך להעניק לו תעודה עוד כשהיה ילד, בתור בן לשני הורים תושבי קבע בירושלים. לאור התנאים של משרד הפנים צפוי מאבק ממושך, אבל לא נרפה עד שיקבל תעודה ויחיה לצד משפחתו במקום היחיד שהוא מכיר כבית ושייך אליו".

יחס שונה לעיתונאים פלסטינים

במהלך מאסרו של אל חרוף, סיקרנו ב"שיחה מקומית" את סיפורו הלא יאומן של העיתונאי, שאין לו מעמד או קשר לשום מקום אחר בעולם חוץ מירושלים, העיר שבה הוא מתגורר כבר 20 שנה – אך משרד הפנים מסרב במשך שנים להעניק לו מעמד של תושבות.

בחודשים האחרונים ניסו במשרד הפנים לגרשו פעמיים לירדן, ובחודש יולי הוא הושאר במשך שעות במעבר הגבול בין שתי המדינות, אך הירדנים סירבו לקבלו. גורמים הבקיאים במקרה אישרו בחודש שעבר ל"שיחה מקומית" כי ירדן לא תסכים לקבל את אל חרוף לשטחה.

במסגרת ההליכים בעניינו של אל חרוף הציגו במשרד הפנים מידע חסוי של השב"כ, שלפיו הוא נמצא בקשר ופעיל בעצמו בארגוני טרור לכאורה, אף שהוא מעולם לא הועמד לדין על ההאשמות החמורות. מכיוון שמדובר במידע חסוי, אל חרוף ועורכת דינו התקשו להתמודד עם הטענות.

פוסטר מהקמפיין לשחרורו של אבו חרוף

אל חרוף התעקש במהלך תקופת מעצרו כי לא עבר כל עבירה, ושהדברים המיוחסים לו נעשו במסגרת עבודתו כעיתונאי, שעוסק לא פעם בסיקור האירועים וההפגנות סביב מסגד אל אקצה. "שייתנו רשימה עם מי מותר ועם מי אסור לדבר", אמר באחד הדיונים בבית המשפט – והדגים את האירוניה שמאפשרת לעיתונאים ישראלים לדבר עם מקורות, גם עוינים, אבל כאשר עיתונאי פלסטיני מדבר עם מקורות או מקבל מידע לגבי אירועים, המדינה רואה זאת כ"קשר עם חברים בהתאחדות בלתי מותרת".

אף שמעצרו של אל חרוף עורר עניין בעולם וארגוני עיתונאים בולטים קראו לשחררו, בקרב העיתונאים בישראל סיפורו התקל באדישות, ארגוני העיתונאים לא נחלצו לעזרתו, ומלבד "שיחה מקומית" ועמירה הס ב"הארץ", המקרה גם לא סוקר בישראל.