המשטרה עומדת לפנות משפחה מביתה ברובע המוסלמי לטובת מתנחלים
משפחת סוב לבן גרה בלב העיר העתיקה כבר יותר משישים שנה. השבוע היא עומדת בפני פינוי שנובע מחוק גזעני. פעילים יגיעו להתבצר בבית ולתמוך בבני המשפחה
כותב אורח: אביב טטרסקי
כבר 35 שנה שמדינת ישראל מנסה לסלק את משפחת סוב-לבן מביתה שברובע המוסלמי של העיר העתיקה בירושלים. במשך 30 השנים הראשונות היה זה האפוטרופוס הכללי שעמל על המשימה, ומאז 2010 זו עמותת המתנחלים "עטרה ליושנה". המשפחה צלחה הליכים משפטיים מתישים ואינספור הצקות עד שבשנה שעברה, בהליך משפטי נוסף, פסק בית משפט השלום שהמשפחה איבדה את מעמד השכירות המוגנת שלה ושיש לפנותה.
על אף שבני המשפחה ערערו לבית המשפט המחוזי נגד ההחלטה, לא הוצא צו עיכוב ביצוע נגד הפינוי, ובחודש האחרון ניסו המתנחלים – תחילה בעצמם, לאחר מכן בגיבוי משטרה – לגרש את המשפחה. שני הניסיונות נכשלו, אולם ניסיון שלישי יכול להתרחש בכל יום. ביום ראשון הקרוב בבוקר יקיימו פעילים ישראלים ופלסטינים הפגנת תמיכה ליד בית המשפחה.
חוק ליהודים, חוק לערבים
שלושה דורות של משפחת סוב-לבן גרים בבית (שעד לשנת 1948 היה בבעלות של יהודים) מאז שהיא שכרה אותו מהאפוטרופוס הירדני בראשית שנות ה-50. אחרי 1967 הנכס עבר לידי האפוטרופוס הכללי הישראלי, שכאמור פעל ללא לאות לסלק את המשפחה מהבית, עד שלפני מספר שנים העביר את הנכס לידי עמותת המתנחלים שחידשה את ההליכים נגד המשפחה. כיום מתגוררות כ-80 משפחות יהודיות המסונפות לעמותות מתנחלים ברובעים המוסלמי והנוצרי של העיר העתיקה, רבות מהן בדירות שמהן סולקו הדיירים הפלסטינים.
80 משפחות, כלומר כ-500 יהודים. כשברובעים המוסלמי והנוצרי חיים 33 אלף פלסטינים, לא יכול להיות ספק שמדובר באזור פלסטיני שגם ישאר כזה בעתיד. אלא שעמותות המתנחלים מגובות בידי המדינה, שמעצימה את הנוכחות שלהן אל הרבה מעבר לטיפה בים שהן היו בלעדיה: המאבטחים החמושים במימון המדינה, פרויקטים תיירותיים, מצעד יום ירושלים האלים ובעצם עיצוב מדיניות שלמה שכל כוונתה להעצים את כוחם.
דוגמא קטנה. לפני שנתיים הייתה אמורה עיריית ירושלים לקדם את אישורה של תכנית מתאר חדשה לעיר העתיקה (PDF). תכנית שמטרתה – רחמנא ליצלן – להקל על הוצאת היתרי בניה בעיר העתיקה. לרגע היה אפשר לפנטז שסופסוף 33 אלף התושבים שם יוכלו לשפץ, לחזק ואפילו להרחיב את דירותיהם. היה מדהים לשבת בדיון ולראות את מתי דן מ"עטרת כהנים" – עמותת המתנחלים החזקה בעיר העתיקה – מגיע, נוקש באצבעותיו ומבטל את הדיון בעירייה יותר מהר משג'ון קרי יכול להגיד "פוף". שבוע אחר כך ניר ברקת סידר לדן פגישה עם מהנדס העיר, שבה הם ניסחו יחד את תעודת הפטירה של התכנית. בחצי שעה הצליחה עטרת כהנים לגרום לראש עיריית ירושלים להשליך לפח תכנית שהעירייה עצמה יזמה ושהושקעו בה כספי ציבור ושנים של עבודה.
> יום הבחירות במזרח ירושלים: איומים בפינויים ובהריסות בתים
והכל מתחיל כמובן בחוק הישראלי, שמאפשר להעביר נכסים של פלסטינים לידי עמותות פוליטיות, בגלל שב-1948 הם היו בבעלות יהודית. בו זמנית החוק מונע מתושבי מזרח ירושלים הפלסטינים לקבל את הרכוש שהם איבדו בנכבה של 48', ובעיקר את הבתים שבהם מתגוררים כיום יהודים.
ביום שני האחרון התבצרו בדירה של משפחת סוב לבן פעילים ישראלים ופלסטינים נחושים למנוע את הפינוי. בשל הנוכחות המאסיבית שלנו השוטרים הסכימו לחכות ולראות האם עורך הדין של המשפחה יצליח להשיג צו עיכוב מבית המשפט. תודה גדולה מגיעה גם לאנשי מרצ, זהבה גלאון ומוסי רז, שהתגייסותם ותמיכתם – בעומס של יום לפני הבחירות – היו מכריעות. הצו אכן ניתן והפינוי בוטל. אולם למחרת כבר בוטל הצו. במקום להקפיא את המצב עד לדיון המשפטי נגד הפינוי שנקבע לסוף מאי, הסכנה המידית לפינוי חזרה.
> ירושלים המזרחית היא לא רק ההווה, היא גם העתיד של כולנו
להתנגד לפינוי בגלל הבחירות
יש כמה סיבות שכדאי לכם להגיע להפגנה ביום ראשון ובכלל להקדיש את משאביכם – בעיקר את גופכם – לעצירת הפינוי. בראש וראשונה, כי אתם חייבים לעצמכם את ההתעוררות מכהות החושים שמאפשרת לציבור הישראלי לקבל בשוויון נפש מעשי נישול שכאלו. אין כמו הגעה לשטח כדי להמיס את שריונו של הלב. אין כמו הגעה לשטח כדי לצאת מאפלת הייאוש וה"אין מה לעשות". כי יש לנו כוח למנוע את הפינוי וזה תלוי רק בכם.
בעמידה המשותפת מול שוטרים ומתנחלים (בלי שנאה והתלהמות אם אפשר) אנחנו מגלים שיש לנו כוח. כוח נפשי ולא פחות מכך כוח לעמוד מול עוול ולשנות את המציאות. בסולידריות הזו, בישיבה המשותפת של ישראלים ופלסטינים בדירה לא גדולה במיוחד, בכך שאנחנו חולקים את המתח, את הדמעות ואז גם את ההקלה והפורקן כשהפינוי נדחה – אנחנו יוצרים את המציאות שהיינו רוצים שתהיה כאן: של צדק, של שותפות של חופש מאלימות ופחד.
משפחת סוב לבן תהיה המרוויחה העיקרית מהסולידריות שלכם. אבל בראש וראשונה אתם חייבים את זה לעצמכם.
אביב טטרסקי הוא חוקר בעמותת עיר עמים. אחמד סוב לבן הוא איש השטח של עיר עמים. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן