המשבר הוא הזדמנות להפגין ערבות הדדית
מגיפת הקורונה אינה רק משבר בריאותי, אלא גם מבחן לחברה כולה. במקום להיכנע לנטייה לחפש ודאות, שמובילה להכללות, לשנאת זרים ולאדישות לגורלם של אחרים, זה הזמן לסייע ככל שביכולתנו למי שסביבנו ולדרוש מהממשלה להושיט יד למי שעולמם הכלכלי קרס עליו. ההתחשבנויות יכולות לחכות ליום שאחרי המשבר
משבר הקורונה אינו רק משבר בריאותי. זהו מבחן לחברה כולה, לערכיה ולמוסריותה. בהתמודדות אין מקום לתפיסה הבינארית כאילו זה "או הבריאות או הכלכלה והחברה" – או מגיפה שבה כל האמצעים כשרים, או המעטה בגודל המשבר והשוואתו לשפעת רגילה.
וזה בדיוק הזמן לוותר על הרצון המובן והאנושי לוודאות, לא רק משום שזו אינה מתקיימת במציאות, אלא משום שהשאיפה להשיגה טומנת בחובה סכנה מוסרית בדמות שיוויון נפש מול קורבנות – במוות או באיכות חייהם של מי שמשתייכים לקבוצות סיכון בריאותיות או חברתיות. כדי שנוכל להתמודד עם האתגר הערכי הזה, על כולנו – כפרטים וכארגונים – לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהפגין ערבות הדדית.
כאנשים פרטיים, זה הזמן לשאול את השכנה או השכן הקשיש או הסובל ממוגבלות אם הם צריכים משהו, לבדוק שהם בסדר, לא להירתע מאדם על פי מראהו ולהימנע מהכללות מיותרות. הפועלים והמטפלים שלהם אנו נזקקים ביום יום אינם נגועים במיוחד רק משום שמוצאם באסיה. אבל יותר מכך, הם לא אמורים להיות מודרים משירותי הבריאות שלנו רק משום שאינם אזרחים או תושבי קבע.
כרגע כולנו באותה סירה ישראלית שמנסה להתמודד עם המשבר בצורה הטובה ביותר עבור כולנו, וכולנו זה גם הם. זה הזמן לשאול אותם מה שלום המשפחה שם בסין או בתאילנד, אם אפשר לעזור במשהו, אם הם מודעים להוראות משרד הבריאות ולמידע המופץ על ידו. זה הזמן לרשום לעצמנו שהדרתם המתמשכת ממערכת הבריאות הציבורית צריכה להישקל שוב.
כארגוני חברה אזרחית שנמצאים בקשר עם אוכלוסיות מודרות ומוחלשות אנחנו צריכים להיות קשובים לצרכים הייחודיים שלהם עקב המשבר הנוכחי. אך במקביל, עלינו גם להסב את תשומת לבם של משרדי הממשלה, ארגוני הבריאות והרווחה לחוסרים ולאפליה – דבר שהוא שגרת יומנו. אנו יכולים גם להירתם למציאת פתרונות – בהנגשת המידע, בהסברים. כן, גם אם זה תפקיד המדינה.
ברגעים כאלה, כאשר יש עומס כה מטורף על המערכות השונות, זה גם התפקיד שלנו אם יש לנו את הכוחות ואת הידע. צוותי הרפואה והבריאות צריכים לקבל מאתנו את כל התמיכה האפשרית.
אבל התפקיד אולי החשוב ביותר שלנו כאזרחים וכארגונים הוא לדאוג שההתמודדות עם נגיף הקורונה לא תזניח את ההתמודדות עם הנטייה האנושית להטיל סטיגמות כדרך להשיג את אותה ודאות חמקמקה: כאילו לו רק הם לא היו נטל על המערכת, היו בה מספיק מיטות וכוח אדם ותקציב לכולנו. הרדיפה אחרי ודאות גוררת הכללות, ובהקצנה גם גילויים של שנאת זרים, אדישות לאובדן חיי קשישים ותמיכה בצעדים שיש בהם כדי לגרום פגיעה לא מידתית בקהילות ובפרטים.
כפרטים וכארגונים, זה הזמן לדרוש מהממשלה להושיט יד למי שעולמם הכלכלי קרס עליהם עקב המשבר. קריסת עסק, או פיטורים יובילו למצוקה כלכלית המלווה פעמים כה רבות במצוקה נפשית והידרדרות במצב הבריאות.
על הממשלה להכריז מצב חירום, לשלם לאנשים את שכרם או שיעור ניכר ממנו, ולעת הזו לא לגבות מסים מאותם עסקים. את הגירעון שייווצר ניתן לממן לכשישתפר המצב בגביית מסים – כל אלה דורשים ציבור שמוכן להוריד מרמת חייו כדי לסייע למי שנפגעים.
כשהכל ייגמר, יגיע הזמן לבוא חשבון עם ממשלות שבמשך עשרות שנים ייבשו את מערכות הבריאות והרווחה ופגעו במוכנותן ויכולתן. אך כרגע כולנו חייבים להטות שכם, ולנקוט יצירתיות וחמלה כדי שאחרי המשבר נוכל לדעת שעשינו את הטוב ביותר שביכולתנו, והכי חשוב – נשארנו בני אדם.
הדס זיו היא מנהלת תחום האתיקה בעמותת רופאים לזכויות אדם
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן