newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הממשלה אישרה מתווה לבנייה בחברה הערבית, הספקות נשארו

החדשות הטובות הן שבאמצע המהומה הפוליטית, הממשלה אימצה מתווה להסרת חסמים לדיור בישובים הערביים. החדשות הרעות הן שהמתווה בורח משאלות יסוד ולא בטוח שיש כוח פוליטי ליישם אותו

מאת:
השאירו תגובה
א א א

החדשות הן לכאורה טובות: יום אחרי ההכרזה על בחירות, באמצע הכאוס, התכנסה הממשלה, ומכל הנושאים הדחופים והחיוניים בחרה לעסוק דווקא בהסרת החסמים להאצת הבנייה לדיור בחברה הערבית.

בישיבה אישרה הממשלה מתווה להתמודדות עם שורה ארוכה של חסמים בתחומי התכנון והבנייה, כולל הצעות מפורטות חדשות לשדרוג המדיניות.

צריך קודם כל לאפשר ליישובים הערבים להתרחב. מבט על נצרת (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

צריך קודם כל לאפשר ליישובים הערבים להתרחב. מבט על נצרת (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

למרות זאת, בכנס שערכו למחרת המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי ושתיל-הקרן החדשה לישראל, גילו רבים מהדוברים ספקנות רבה ביחס למהלך. רבים ציינו, ש"אין מה לחגוג".

צריך להבהיר: רבים מהארגונים שהופיעו בכנס תובעים כבר שנים מהממשלה למפות את החסמים הללו, ולהציג מענים. אז מדוע עכשיו, כשהדבר מתרחש, הם סקפטיים? מדוע אינם משבחים ומודים? האם מדובר בחמיצות פוליטית מקצועית, הנזהרת מכל שבח למהלכי הממשלה? ואם הם מטילים ספק, מה הסיבה?

נתחיל בחיוב. באותה ישיבה מדוברת, הממשלה אימצה את עיקרי ההמלצות של "הצוות הבין משרדי להסרת החסמים בדיור ובמקרקעין בחברה הלא יהודית". את הצוות הזה ריכז אשכול נדל"ן במערך הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים, והוביל אותו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ארז קמיניץ.

ההמלצות נועדו "לפתור חסמים תכנוניים וקנייניים, לקדם שוק נדל"ן משוכלל ביישובי החברה הלא-יהודית, ולהציע סל פתרונות על מנת לקדם את תחום הדיור ביישובים אלו".

ועוד לחיוב. עמותות בחברה האזרחית, ובפרט סיכוי והמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, הציגו בעבר מיפוי מקצועי של רבים מהחסמים האלה. אבל הפעם הגורם הממפה הוא הדרג הבכיר בממשלה, והוא העניק גושפנקה לרבות מהמסקנות של הארגונים.

הצוות הממשלתי הגיש את הדו"ח שלו אחרי מפגשים רבים עם ראשי רשויות ביישובים הערביים, עם אנשי המקצוע בארגונים החברתיים וגם עם ראשי הרשימה המשותפת ובכירים בציבור הערבי. המסקנות נדונו בוועדות שונות בכנסת, והערות חשובות של גורמים בציבור הערבי הוטמעו בדו"ח.

הצוות עשה מלאכה מקצועית ומקיפה גם בהצעת הפתרונות: הוא הצביע על דרכים לזירוז הליכי התכנון המפורט ביישובים הערביים ומנה שיטות אפשריות להתגברות על מכשולים הכרוכים ברישום הקרקע ובהליכי "איחוד וחלוקה" (ריכוז קרקע המתחלקת בין יורשים רבים לצורך הקמת מיזמי דיור).

המשמעות האפשרית של ההצעות הוא סיוע ממשלתי להקמת מתחמי דיור בקרקע פרטית, דבר שקורה בפעם הראשונה.

הצוות מציע גם "לשכלל את המנגנונים בנוגע להפרשת חלק מהקרקעות לצורכי ציבור", ניסוח המשקף בעצם נכונות של המדינה לתבוע פחות "הפרשות" כאלה.

הדו"ח אף ממליץ על דרכים קונקרטיות להגברת שיתוף הציבור בתכנון ולשיפור הייצוג ההולם של נציגים ערבים במוסדות התכנון ובצוותי התכנון.

"לא להסתדר עם מה שיש"

לכאורה, בהחלט סיבה למסיבה. אז בעצם למה לא? מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב העליונה לענייני האזרחים הערבים, קבע כי בעיה מרכזית היא מסגור הסוגיה. "לדבר רק על הסרת החסמים עלול להביא למסקנה שלפיה אלה הן עתודות הקרקע הקיימות, ו'צריך להסתדר עם מה שיש'. זה עלול להוביל אותנו לבנייה רוויה וצפופה מאד, וזה לא יוביל אותנו לקבלת שירותים מוניציפליים הולמים. ולכן חיוני לחשוב גם על הרחבת הכפרים והערים".

ברכה הדגיש שאין להשלים עם מגמת העיור הצפוף ההולכת ומתגברת. להפך: "חברה שרוצה להתפתח, צריכה לבנות בנייה כפרית ולהשיב לעצמה את אורח החיים הכפרי".

מוציאים את העז, ואז הכל נראה בסדר. מבט על אום אל פחם (צילום: משה שי / פלאש 90)

להחזיר את אורח החיים הכפרי. מבט על אום אל פחם (צילום: משה שי / פלאש 90)

את הסיבה השנייה לספקנות הציג באופן חד ד"ר חנא סוויד, יו"ר המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי: "חסמים זה לא דבר מה שירד מהשמיים במעמד הר סיני. אלו חסמים בירוקרטיים. זה כמו בסיפור עם הרבי והעז. הכניסו את העז, עשו בלגן בבית, ואז הוציאו את העז, והאנשים הרגישו שרווח להם".

ד"ר סוויד הדגיש שהבעיה אינה המגבלות המינהליות והתכנוניות, אלא היעדר הרצון הפוליטי לסלקן. "אם היה בנמצא הרצון הפוליטי, היו החסמים מוסרים מזמן".

וכמובן, היעדרו של הרצון הפוליטי הנחוש בא לידי ביטוי בכך שהמתווה המוצע נותר בגדר מסמך של עקרונות, שאין בצדם הצעות מתוקצבות לביצוע.

הצל הארוך של חוק הלאום

סיבה נוספת, שלישית, לספקנות שהתגלתה בכנס היתה קשורה ליכולת הפוליטית לממש את המתווה. את הגיבוי פוליטי לעבודת הצוות הבין משרדי נתן שר המשפטים אבי ניסנקורן. כבר בעת ישיבת הממשלה, מעמדו של ניסנקורן היה לוט בערפל (בינתיים הוא כבר עבר למפלגתו של רון חולדאי והתפטר).

ראש הממשלה בנימין נתניהו הורה בבהילות לאשר את המסמך באמצע המהומה הפוליטית, כנראה לנוכח הסכמות בשתיקה עם ח"כ מנסור עבאס. נראה, לכן, שלא מדובר בהסכמה ממשלתית רחבה ועמוקה לשינוי המדיניות, אלא בעסקת "קח-תן" שהעיגון הפוליטי שלה צר ושברירי, ואין לדעת אם תבוצע אחרי הבחירות הבאות ולא תישאר על הנייר.

ההיסטוריה של יחסי המדינה עם הציבור הערבי רצופה בוועדות "לצמצום פערים", שמסקנותיהן החשובות לא באו לידי מימוש.

הטעם הרביעי לתחושת הספק הוא הצל הארוך שמטיל חוק הלאום. כפי שהבהירה ח"כ תמר זנדברג (מרצ) בכנס, "סעיף 7 בחוק קובע שהמדינה תעודד התיישבות יהודית. זו סטייה די בוטה מהמשפט המקביל במגילת העצמאות, שקבע שהמדינה תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה. וכידוע, המדינה לא עשתה זאת".

זנדברג העירה שסעיף 7 משקף "קפיצת מדרגה" בחקיקה המפלה, שאינה רק תיאורטית: כראיה, הצביעה על קביעת השופט בבית משפט בקריות, שלפיה אין לממן הסעת תלמידים ערבים לבית הספר בכרמיאל, משום שראוי להבטיח את אופייה היהודי של העיר הגלילית. קביעה מפלה זו נסמכה על חוק היסוד החדש. מוחמד ברכה התריע בכנס, שסעיף 7 "מהווה בסיס חוקי מסוכן להעמקת האפליה".

"בנק הקרקעות" לא מלווה לערבים

הסיבה החמישית לספקנות עולה מממצאי המחקר התכנוני, שהציגה בכנס ד"ר עינאיה באנה-ג'רייס, המנהלת המקצועית של המרכז הערבי לתכנון. באנה-ג'רייס טענה שהעיסוק המדוקדק בהסרת החסמים עלול להוות תחליף לנקיטת מדיניות אחרת, שתשנה מהותית את המצב.

לא מנצלים את אדמות המדינה לטובת הערבים. הפגנה מול משרד ראש הממשלה בירושלים נגד הריסת בתים בטייבה (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

לא מנצלים את אדמות המדינה לטובת הערבים. הפגנה מול משרד ראש הממשלה בירושלים נגד הריסת בתים בטייבה (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

לפי המחקר שלה, ישראל נהנית מיתרון אסטרטגי עצום לעומת מדינות אירופה. בעוד במערב אירופה רוב הקרקעות מצויות בידיים פרטיות, בישראל 93% מהמקרקעין נתונים בידי רשות מקרקעי ישראל.

לדברי באנה-ג'רייס, "בנק הקרקעות" יכול לשמש כלי מדיניות רב עוצמה להאצת מהלכי פיתוח. במחקרה הוצגו שורה של מודלים מהעולם, המבוססים על שימוש בשליטת המדינה בקרקע לקידום ועידוד יזמות והשקעות פרטיות בבנייה למגורים, לרבות לשם דיור סוציאלי מוזל. ואולם במדיניות הממשלה בישראל, אמרה באנה-ג'רייס, אין עדיין סימנים לנכונות לפתוח את "כספת המקרקעין" ולחלק מאוצרותיה גם לערבים.

האכזבה מתוכנית ליצמן

סיבה שישית להטלת הספק היא האכזבה המרה ממהלכי המדיניות המרכזיים של הממשלה בתחום בשנים האחרונות. תוכנית מחיר למשתכן של שר האוצר לשעבר משה כחלון נחשבה ל"ספינת הדגל" של מדיניות השיכון בחמש השנים האחרונות. התוכנית תורגמה להשקעות ענק בסבסוד דיור, והשתלבה ב"הסכמי גג", שנחתמו עם רשויות גדולות, והוסיפו לסל ההטבות תשתיות ציבוריות, כגון בניית בתי ספר ותחנות רכבת. אולם התוכנית התרכזה בישובים יהודיים, וההשקעות ביישובים הערביים היו מעטות, והתמקדו בששה יישובים ערביים בלבד.

כאשר נשאלו אנשי כחלון אם התוכנית מפלה, הם הסבירו שהיא מבוססת על "הגרלה עיוורת", וכל אחד יכול לזכות, ללא הטיה. המציאות היתה שונה. פחות מ-3% מהזוכים בהגרלות המפורסמות של מחיר למשתכן היו ערבים. לא נראה שזה בגלל חוסר מזל.

תוכנית ליצמן, שהחליפה בחודשים האחרונים את זו של כחלון, עשויה היתה, לכאורה, להיטיב יותר עם מחוסרי הדיור הערבים. התוכנית מבטיחה "דיור במחיר מופחת" – הלוואות ומענקים נדיבים למחוסרי דיור הרוכשים דירות זולות בפריפריה, בעיקר בנגב ובגליל. ואולם, התוכנית מבוססת על רכישת דירות בשוק הדיור החופשי, ואילו ביישובים הערביים שוק הדיור מצומצם. אין בו היצע דירות חדשות, שניתן לרכוש בנקל.

רק 3% מהזוכים בהגרלת "מחיר למשתכן" היו ערבים. שר האוצר לשעבר, משה כחלון (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

רק 3% מהזוכים בהגרלת מחיר למשתכן היו ערבים. שר האוצר לשעבר, משה כחלון (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

ראשי הציבור הערבי טענו שהתוכנית שוב פוסחת על הציבור הערבי. שר השיכון יעקב ליצמן אמר הוא מכיר בבעיה והבטיח למצוא לה פתרון. אלא שההבטחה לא קוימה, והתוכנית המפלה נגד חמישית מהאזרחים אושרה במועצת מקרקעי ישראל כמו שהיא ויצאה במהירות לדרך. בשבוע שעבר, זכו מרכיבי ההלוואה שבה גם לאישור הממשלה.

אם לא די בכך, המאמץ המרכזי של משרד השיכון מול הציבור הערבי התמצה בתקציב נכבד שהוקצה לתוכנית החומש בתחום הדיור (החלטה 922). אך יישומה של ההחלטה נתקלה בקשיים רבים, שנמנו לעייפה בדו"ח ארוך של מבקר המדינה.

מודל פעולה שמרני

השורה התחתונה: מתווה הסרת החסמים הוא מהלך מקצועי חשוב, אבל אינו מהפכני. הוא מתייחס לרבות מהסוגיות הניצבות בדרכו של שוק דיור ערבי משוכלל ומשגשג, אבל אינו משקף רצון פוליטי עז לשינוי, ואינו מלווה בתקציב ובהוראות ביצוע.

אף שהוא מבוסס על דיון מעמיק בדרגים המקצועיים, הוא אינו נשען על הסכמה רחבה, מחייבת, ועל מדיניות שאומצה בדרג הפוליטי הנבחר, אלא על עסקה בין פוליטיקאים, התלויה בקונסטלציה מפלגתית ספציפית.

המתווה מציג מודל פעולה שמרני, המתעלם מאפשרויות הפעולה הטמונות ב"בנק המקרקעין" המדינתי. הוא גם אומץ על רקע אכזבה גוברת מתוכנית ליצמן ומהתפתחויות ביישום תוכנית החומש.

בגלל כל הסיבות האלה, המתווה אינו מתקבל בתשואות, כבשורה. אבל יש בו בכל זאת פתח לשינוי: הוא משקף פעולה מלוכדת של ארגונים ומפלגות, המחוללים תמורות. הוא מבטא הכרה של המדינה בכך, שמדיניות השיכון שלה כלפי היישובים הערביים אינה שוויונית וגם אינה יעילה. הוא מלמד על נכונות של הפקידות הבכירה לחפש נתיב חדש ושונה, ועל התגייסות חשובה של משרד המשפטים למימוש שוויון.

המסמך עשוי להוות נקודת מוצא חשובה למהלכים ראויים רבים, אם וכאשר יימצא בעתיד הרצון הפוליטי. מהלך היישום יהיה תלוי, אם כן, בקונסטלציה, כלומר תלוי בכך ש"הכוכבים"  הפוליטיים יסתדרו. יש לקוות שקונסטלציה כזו אכן תגיע.

שמוליק דוד הוא יועץ לשינוי מדיניות בשתיל – הקרן החדשה לישראל

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
המממן הגדול ביותר אי פעם של המפלגה הרפובליקאית ושל הימין הישראלי. שלדון אדלסון עם בנימין נתניהו (צילום: בן דורי / פלאש 90)

המממן הגדול ביותר אי פעם של המפלגה הרפובליקאית ושל הימין הישראלי. שלדון אדלסון עם בנימין נתניהו (צילום: בן דורי / פלאש 90)

הברית שיצר אדלסון בין הימין בארה"ב ובישראל תשרוד אחרי מותו  

 עם דגלי ישראל לצד שלטים "ישו הוא המושיע", העצרת שהסתיימה בהסתערות על הקפיטול גילמה את המורשת שמשאיר אחריו שלדון אלדסון. ההון שהשאיר אחריו ימשיך להזין את החיבור בין תומכי עליונות לבנה לימין הקיצוני בישראל

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf