המכשול בבקעה מתקדם ומנתק משפחות ממקורות מים ומזון

"זה אחד האזורים הכי טובים לחקלאות בפלסטין. מה שמגדלים פה מספיק לכל הגדה". מכשול "חוט השני" בבקעת הירדן, באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

בתחילת השנה פגשנו בפסגת הר טמון את רועה הצאן תאופיק חאג' קאסם ו-500 הכבשים שלו, שכמה מהן קושטו בבדים צבעוניים. יותר מ-50 שנה עושה חאג' קאסם מדי בוקר את הדרך מכפרו עאטוף שבצפון בקעת הירדן לפסגת ההר, מבלה שם כמה שעות וחוזר. כשפגשנו אותו כבר הוכרז על הכוונה להקים את מכשול "חוט השני", שיספח בפועל עשרות אלפי דונמים וכן מאחז בראש ההר, אך בינואר עדיין לא היה זכר למתנחלים במקום.

>> המכשול החדש בצפון בקעת הירדן: 50 אלף דונם מתנה למתנחלים

"ההר הזה, אום אל-כבש (השם הפלסטיני של חלק מרכס טמון; א"ז), הוא המקום היחיד שבו אני יכול לנשום, המקום היחיד שבו אני רשאי לרעות. אני יוצא מהבית, הולך שעה וחצי, מבלה כאן כמה שעות וחוזר. מה יותר טוב מזה? זה מקום גבוה ויפה", אמר לנו חאג' קאסם.

כשמונה חודשים לאחר אותו ביקור, המצב בשטח שונה בתכלית: הקמת המכשול נמצאת בעיצומה; עשרות משפחות כבר נאלצו לעזוב; אחרות כלואות ממזרח למכשול, כמעט ללא אפשרות להביא מים ומזון או לצאת לכפרים ולערים כדי לקבל שירותים; ומתנחלים במדי צבא מסתובבים בהר טמון ומטילים את אימתם על תושבי האזור. ההתנחלות בטמון היא אחת מ-19 ההתנחלויות החדשות שעל הקמתן הכריז שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בשנה שעברה, ובהן גם גנים וכדים, שפונו בהתנתקות.

"הכול השתנה. אנחנו במצור, כלואים ליד הבית, והכבשים כלואות בדירים", סיפר לנו חאג' קאסם כשחזרנו למקום באוגוסט. "אנחנו לא יכולים לעלות להר, אפשר רק לרעות מסביב לבית, ברצועה צרה שנמצאת בשטח B. אני מרגיש מדוכא ומתוסכל. זה אחד הדברים הקשים, כשמונעים ממך להגיע לאדמה שלך, של משפחתך ושל כפרך. אנחנו צריכים עכשיו לקנות מזון לכבשים, מה שכמעט לא היינו צריכים לעשות בעבר".

התושבים באזור מעידים כי קשה מאוד להבחין בין פעילות הצבא לפעילות המתנחלים, שלובשים מדי צבא ואחד מהם אף נוסע בהאמר צבאי. "הפעם האחרונה שהלכתי לרעות בהר היתה בתחילת פברואר", אמר חאג' קאסם. "הגיעו מתנחלים, לבושים במדי צבא. כיום אי אפשר לדעת אם הם צבא או מתנחלים. פעם אחת תפסו אותי, בפעמים אחרות ברחתי. אמרו לי שאסור לרעות שם, שהאדמה שייכת ליעקב (אבינו; א"ז)". לדבריו, גם בנו הותקף: "הבן הגדול שלי עלה במאי למרעה, רק קצת למעלה, כמה מאות מטרים מהבית, ומתנחלים שנהגו בג'יפ הכו אותו".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בסוף אוגוסט אשתקד חתם אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, על תשעה צווי "תפיסת מקרקעין" לצורך הקמת מכשול הפרדה בצפון בקעת הירדן, כחלק מפרויקט המכונה "חוט השני". בהסבר להוצאת הצווים נכתב כי מטרת הפרויקט היא "למנוע הברחת אמצעי לחימה מהגבול המזרחי ולסכל איומי טרור כלפי תושבי האזור. הפרויקט ימנע הלכה למעשה מעבר רכוב ובלתי מבוקר מכיוון צפון השומרון לעבר בקעת הירדן, וכן בכיוון ההפוך".

עוד נאמר כי "הפרויקט יתבסס על ציר פטרול סלול ומכשול טבעי בסמוך אליו, ובמקטעים שבהם קיים צורך יוקם מכשול מלאכותי בדמות תעלות וסוללות עפר בסמוך לציר הפטרול". המכשול מתוכנן להשתרע ממחסום תיאסיר בצפון ועד מחסום חמרה בדרום. בפועל, הוא ינתק את הפלסטינים מעשרות אלפי דונמים ויאלץ קהילות פלסטיניות לעזוב את בתיהן.

המכשול גם יחבר בין החווה של משה למאחז צבי עופרים, השוכן בקצהו הצפוני של המכשול סמוך למחסום תיאסיר, ויקיף בגדר מכל צדדיו את המקום שבו שכנה קהילת ח'רבת ירזה, שתושביה גורשו ומנהלים מאבק לשוב אליו.

ראש מועצת עאטוף, עבדאללה בשאראת, סיפר ל"שיחה מקומית" כי "זה אחד האזורים הכי טובים לחקלאות בפלסטין. יש כאן אלפי דונמים של תפוחי אדמה. מה שמגדלים פה מספיק לכל הגדה. האזור מספק תעסוקה ל-3,000–4,000 עובדים, רובם בני משפחות ממחוז טובאס. הביטחון הוא רק תירוץ כדי להשתלט על האדמות".

לדבריו, סלילת הדרך הצבאית לבדה (הצמודה למכשול; א"ז) תתפוס כאלף דונם מאדמות הכפרים, ובסך הכול תנותק הגישה לכ-83% מ-69 אלף הדונם של אדמות המישור. "אין לנו תקווה שיהיה תיאום שיאפשר גישה לאדמות", אמר, והוסיף כי המטרה האמיתית של הפרויקט היא "לגרש קהילות מאדמתן, להשתלט על שטחים חקלאיים ולהרוס לגמרי את החקלאות באזור. זו מלחמה נגד השדות, העצים והאנשים". עוד סיפר בשאראת כי הצבא איים להחרים משאבות מים בשטחי B.

"המתנחלים הם חלק מהמדיניות הזאת", המשיך. "הם מאיימים על אנשים כדי שיעזבו ומטרידים אותם, בדיוק כמו שעושה הצבא. הם לוקחים בזה חלק, למעשה אין הפרדה בינם ובין הצבא".

"זה כמו לחיות בגיהינום"

קהילת ח'ירבת ראס אל-אחמר נמצאת ברובה ממזרח למכשול ההולך ונבנה, שבשלב זה הוא תעלת עפר שלא ניתן לחצות ברכב. 13 מ-70 המשפחות בקהילה נאלצו לעזוב את בתיהן בחודשים האחרונים, לאחר שבמהלך הקמת המכשול נפגעו ונותקו צינורות המים שלהן, לעיתים במכוון.

בראשית שנות ה-2000 הוקם לאורך כביש אלון מכשול של סוללות עפר, שניתק את קהילות הבקעה מהר טמון. כעת, עם הקמת המכשול החדש, קהילת ח'ירבת ראס אל-אחמר נכלאה בין השניים.

מיום ליום קשה יותר להגיע למקום ולהביא מים ומזון לבעלי החיים. בנסיעה בדרכים ההרריות כדי להביא אספקה, התושבים מסתכנים בעיכוב, בהחרמת כלי רכב ובתקיפה. בתחילת אוגוסט מתנחל עצר טרקטורון שנשא מכלית מים לאחת המשפחות והורה לנהג לשפוך את המים.

"אנחנו חיים בכלא. אין מים, אין תנאים לחיים, אין כלום לחיות ממנו". מכלית מים בכפר עאטוף, בדרכה לח'ירבת ראס אל-אחמר שממזרח למכשול "חוט השני" בבקעת הירדן, באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

לפי תושבים ועו"ד תאופיק ג'בארין, המייצג תושבים ומועצות מקומיות בעתירה נגד הקמת המכשול, המתנחל שמסתובב באזור בג'יפ צבאי ומתנכל לתושבים מכונה "חיים". ב-26 באוגוסט העביר ג'אברין לצבא סרטון המתעד חייל יוצא מג'יפ צבאי ומחבל בצינור מים בשטח B, סמוך למכשול אך מחוץ לשטח שבו הוא מוקם. במענה לפנייתו לבית המשפט טענו בצבא כי "אין כל מניעה לתקן את צינורות המים באופן מיידי", אף שבשטח הדבר אינו מתאפשר.

מדובר צה"ל נמסר ביחס לסרטון כי "מדובר בצינור שחובר למטעים במרחב שטח אש בניגוד לחוק ובניגוד לצו אלוף בשטח צבאי". לדברי עו"ד ג'בארין, תגובת דובר צה"ל סותרת את המענה של הצבא מ-26 באוגוסט, שם לא הוזכר הסיפור של שטח האש, כאשר בסעיף 3 למענה הנ"ל הצבא התיר את תיקון צינור המים באופן מיידי. לטענת ג'בארין, אם אכן היה מדובר בשטח אש, הצבא היה אוסר על תיקון הצינור.

בפנייה נוספת שהעביר שלשום (שני) ציין עו"ד ג'בארין כי "חייל בשם חיים אסר על עותר 9 (אחד התושבים; א"ז) להביא מים באמצעות הטרקטור שלו, וביום שבת, 29 באוגוסט, בשעות הבוקר התקשר אותו חיים לעותר 9 ממספר חסוי ואיים עליו שאסור לו להביא מים דרך עין שיבלי או דרך טמון. עותר 9 פנה למת"ק הפלסטיני בעניין, והמת"ק הפלסטיני פנה למת"ק הישראלי שלא נתן כל מענה".

עוד טען ג'בארין בפנייה לצבא כי "מדובר במעשים פליליים חמורים. יד ימין מסכימה לתיקון הצינורות ויד שמאל מחבלת בצינורות".

למרות עדויות התושבים על המצב בשטח וסיור של "שיחה מקומית" במקום, בדובר צה"ל טענו כי "לא עלו טענות על חוסר במים" (התגובה המלאה בסוף הכתבה).

ההגבלות על דרכי הגישה הופכות גם מרחקים קצרים למסע מפרך. ביתו של תא'אר בשאראת (35) בח'ירבת ראס אל-אחמר נמצא פחות מקילומטר בקו אווירי מעאטוף, אך כדי להגיע אליו יש לנסוע כ-20 דקות בדרכים סלעיות, דרך המקטע היחיד שבו טרם החלה חפירת המכשול, ולקוות שהצבא או המתנחלים לא יחסמו את הדרך. "אנחנו חיים בכלא. אין מים, אין תנאים לחיים, אין כלום לחיות ממנו", אמר תא'אר. "תקפו את השכן שלי, החרימו שלוש מכוניות, אמרו שהן לשימוש עברייני. איזה שימוש עברייני? שמישהו מסיע ברכב את הילדים שלו או את אשתו לרופא?"

"אם אתה הולך, אתה מוכר את העדרים. אם אתה נשאר, אתה עלול למות". תא'אר בשאראת, תושב ח'ירבת ראס אל-אחמר שממזרח למכשול "חוט השני" בבקעת הירדן, באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

לדבריו, "לפני הקמת המכשול החיים היו טובים, ועכשיו זה כמו לחיות בגיהינום. למה צריך דרך צבאית? זו הכניסה לעזה? המטרה היא להרוס את הדירים ואת השדות". הוא ציין כי מי שנאלץ לעזוב נדרש גם למכור את עדריו, משום שלא נותרו שטחי מרעה. "אם אתה הולך, אתה מוכר את העדרים. אם אתה נשאר, אתה עלול למות".

העתירה נגד הקמת המכשול עדיין מתנהלת. בתגובה לבקשה שהגיש עו"ד ג'בארין בשבוע שעבר להבהיר את מצב המים במקום, ציינה המדינה כי התקיים סיור עם המת"ק באזור לצורך תיקון הצינורות. לדברי ג'בארין, תואם תיקון בנקודה אחת בלבד מתוך שמונה שנפגעו. המדינה אף התגאתה בכך שבעניינו של עותר 9 "סוכם כי המת"ק הגזרתי יאפשר לעותר לנוע על גבי ציר המכשול, לכיוון מחסום 'מגן תרצה' ולהעביר לשטח שני עוקבי מים בכל יום". בפועל, המתנחלים והצבא מונעים זאת.

בח'ירבת ראס אל-אחמר גרים גם פליטי ח'ירבת ירזה, שגורשו בכוח לפני כחצי שנה על ידי מתנחלים והצבא. אחד מהם, ראמי מסעיד, סיפר: "עזבנו אחרי התקפות של מתנחלים שהיו לבושים במדי צבא. הם ירו וגנבו כבשים". לדבריו, לפני כמה חודשים ניסו התושבים לחזור בעקבות החלטת בית משפט שאפשרה זאת, אך הותקפו. "הגיע מתנחל, עיכב אותי וירה באקדח. נמלטתי. עקבו אחריי, ירו לעבר הבית והרסו רכב. התקשרנו לצבא, באו ולקחו את הקליעים ועד עכשיו לא קרה כלום".

על חייו לאחר הגירוש אמר מסעיד: "אין מקום בטוח". לדבריו, לפני כחודש הוחרמו כלי הרכב שלו ושל שכניו, והם עדיין לא הצליחו לגייס את הכסף לתשלום הקנס ולקבלם בחזרה.

לא רק מי שחי ממזרח למכשול סובל. ממערב למכשול, ממש בסמוך אליו, חי פלסטיני שביקש לא לפרסם את שמו מחשש להתנכלות מצד המתנחלים, פליט מאחת הקהילות בצפון בקעת הירדן. לאחר שהוקם מאחז ליד ביתו הוא נאלץ להימלט, ורכש כמה עשרות דונמים במקום אחר. לרוע מזלו, הקרקע שרכש צמודה למקום שבו מוקם המכשול. השבוע הרס לו המנהל האזרחי בור מים, ואף שהאוהלים שלו נמצאים בשטח B, איימו עליו שיהרסו הכול.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "פרוייקט 'חוט השני' מבוסס על צורך ביטחוני מובהק, למניעת מעבר רכוב בלתי מבוקר מהבקעה לעומק יהודה ושומרון. תכלית הפרויקט היא שליטה מבצעית שתאפשר למנוע הברחת אמצעי לחימה, לסכל איומים ביטחוניים על מדינת ישראל ואירועים פח"עיים במרחב בקעת הירדן. בשטח קיימת היסטוריה גזרתית של פעולות טרור, בהן פיגועי ירי וכן אירועים נוספים שגבו חיי אזרחים וחיילים.

"יובהר כי העבודות מתבצעות בהתאם להחלטת בית המשפט האחרונה בעתירה, המאפשרת את תחילת העבודות במרבית מקטעי המכשול, תוך מגבלות מסוימות, הנוגעות בייחוד להריסת מבנים. למען הסר ספק, כוחות צה"ל פועלים בהתאם לצווים וההחלטות שניתנו על-ידי ביהמ"ש בעתירה.

"במסגרת פעילות אכיפה יזומה במרחב, כוחות הביטחון פועלים למנוע כניסה לשטחי אש, הנחוצים לאימונים ופעילות צבאית. כחלק מהפעילות מתבצעות פעולות לתפיסת מסיגי גבול, פינוי שוהים בלתי מורשים, הסרת בנייה בלתי חוקית והחרמת כלי רכב ששומשו בניגוד לצווים והנהלים באזור.

"ביחס לסרטון הנ"ל, מדובר בצינור שחובר למטעים במרחב שטח אש בניגוד לחוק ובניגוד לצו אלוף בשטח צבאי. צה"ל פועל לשמירה על מרקם חיים תקין במרחב, ומצר על כל נזק שנגרם לו. המנהל האזרחי נמצא בקשר רציף מול התושבים במרחב ולא עלו טענות על חוסר במים".