newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המדינה מתכננת לגרש עשרות אלפי בדואים בנגב ל"מחנות עקורים זמניים"

הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב הפקידה לאחרונה שתי תוכניות שיאפשרו את פינויים המהיר של עשרות אלפי אזרחים בדואים מבתיהם לטובת פרויקטים לאומיים שונים. עד כה איש לא טרח לדבר עם התושבים עצמם. "זה היגיון של משטר צבאי. ניקבר באדמה הזו ולא נעבור" אומרים התושבים שנערכים למאבק

מאת:
השאירו תגובה
א א א

תוכניות חדשות לפינוי אזרחים בדואים למתחמי קרוואנים זמניים בנגב הוגשו בחודשים האחרונים על ידי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז דרום. במסגרת התוכניות, מבקשת המדינה ליצור מנגנון שיאפשר את פינויים המהיר של עשרות אלפי אזרחים בדואים מבתיהם אל '"מחנות עקורים", אשר על פי ארגונים המתנגדים לתוכניות, נעדרים תנאי מחיה בסיסיים. עוד לפני שאושרו, מעוררות התוכניות התנגדות בקרב תושבים, מנהיגי ציבור וארגונים, המגדרים אותן כ"יותר גרועות מתוכנית פראוור".

שתי התוכניות, "נגב מערבי" ו"אבו בסמה", הוגשו בחודש ספטמבר תחת הכותרת "פתרונות זמניים למגורים ומבני ציבור עבור אוכלוסיית הבדואים בנגב". הפרטים המלאים עוד לא פורסמו במלואם לציבור, אך התוכניות כבר מעוררות התנגדות עזה בקרב המפונים העתידיים.

"אנחנו מוכנים להיקבר מתחת לאדמה ולא לעבור לגור באסון הזה. זה אותו ההיגיון של המשטר הצבאי, המחשבה היא אותה מחשבה, מקום המדינה ועד היום", אמר ל"שיחה מקומית" חוסיין אל רפיה, ראש ועד הכפר הלא מוכר ביר אל חמאם, שאמור להיות מפונה ועל שטחו יבנה הקטע הדרומי של כביש שש.

הכפר הבלתי מוכר ביר אל חמאם בנגב (צילום: אורן זיו)

"לא מכיר ראש עירייה, מועצה או כפר שיהיה מכון לשתף פעולה עם זה". הכפר הבלתי מוכר ביר אל חמאם בנגב (צילום: אורן זיו)

ברשות הבדואים דחו את הטענות לגבי הפינוי של עשרות אלפים למתחמי קרוואנים, ומסרו כי "במקרים חריגים בלבד הנדרשים לפינוי מהיר, בהיקף של 100-150 יחידות דיור, תתאפשר הקמת מבנים זמניים".

על פי התוכניות, הרצון להאיץ פיתוח של כמה פרויקטים של תשתיות לאומיות אינו מאפשר הסדרת פתרונות מגורים קבועים לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים, ועל כן נדרשים מתחמי מגורים "זמניים". אותם פתרונות יאפשרו העתקה מיידית של התושבים כדי לקדם את אותם פרויקטים לאומיים, כמו את חלקו הדרומי של כביש שש, אזור התעשיה רמת בקע, הרחבת קווי חשמל, סלילת מסילות רכבת ופרויקטים נוספים. ההגדרה הרחבה של "פרויקטים לאומיים", כפי שמפורטת בתוכניות, מעלה את החשש שבעתיד יהיה ניתן להשתמש בה כדי לפנות תושבים נוספים.

במרכז המשפטי עדאלה, אחד הארגונים שדרשו לפסול על הסף את הפקדת התוכניות, מציינים כי איתרו תוכניות נוספות במועצות המקומיות בנגב שיש בהן הוראות למגורים זמניים. לדעת מנהלת היחידה לקרקע, תכנון ובנייה בארגון, עו"ד סוהאד בשארה, מדובר "במגמה שהופכת למאפיין ברור של התכנון בנגב, שפועל בשירות מדיניות הפינוי והריסת הכפרים הבלתי מוכרים ועקירת תושביהם".

משטר צבאי נצחי

בפועל, התוכניות מכוונות להעברת תושבי הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים מכמה כפרים שבהם הם מתגוררים עשרות שנים למבנים זמניים – יבילים או פריקים – באופן רשמי לתקופה של 3 עד 6 שנים בלבד. מה יקרה לאחר מכן? לאיש אין תשובה.

"המשטר הצבאי לא הסתיים, שום דבר לא השתנה, לקחו דרך אזרחית לממש את אותן מטרות", אומר מעיגל אלהואשלה, רכז שטח במועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב, ששותף להתנגדות לתוכניות ביחד עם הארגונים עדאלה, שתי"ל ופורום דו קיום בנגב.

מעיגל אלהואשלה, מהמוצעה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב (צילום: אורן זיו)

"המשטר הצבאי לא הסתיים, שום דבר לא השתנה". מעיגל אלהואשלה, חבר המוצעה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב (צילום: אורן זיו)

לא במקרה מזכירה התוכנית לתושבים רבים את תקופת המשטר הצבאי. מרבית הכפרים הבלתי מוכרים בנגב ממוקמים באזור צפון מזרח הנגב, בשטח שבין באר שבע, ערד, דימונה וירוחם, שכונה "אזור הסייג" שבו רוכזו הבדואים לאחר קום המדינה. כיום, ב-37 כפרים בלתי מוכרים חיים כ-150 אלף אזרחים, ועל פי שתי התוכניות שהוגשו, עשרות אלפים מהם יפונו לתוך היישובים העירוניים המוכרים, מבלי להרחיב את שטח השיפוט של היישובים המוכרים הקיימים. באופן עקרוני, בתוכניות קיימת אפשרות להסדרת היישובים הלא מוכרים, אך אין בהן כל ערובה כי הדבר אכן יקרה.

"התוכנית הזאת משקפת את מדיניות הרשויות, אשר נוהגות באזרחים הערבים-בדואים בנגב כחפצים שמטלטלים ממקום אחד לשני", אמרה ל"שיחה מקומית" עו"ד סוהאד בשארה. "אם יאושר הכלי המכונה 'תוכנית למגורים זמניים', אנו צפויים לראות טרנספר מואץ שמנוגד באורח קיצוני לזכויות האדם הבסיסיות ביותר".

ברשות הבדואים אמנם ציינו כי המספרים שפורסמו בתקשורת, 36 אלף בדואים שיפונו בשנים הקרובות, "מנופחים". אך מבדיקת "שיחה מקומית" עולה כי מספר המפונים הגבוה נכלל בהודעה שהוציאה הרשות בעצמה בינואר השנה ופורסמה ב"ישראל היום".

בהודעה לתקשורת מינואר נכתב כי "בשנה הקרובה יחל פינוי רבע מהפזורה הבדואית בנגב לטובת פרויקטים לאומיים. כ-36 אלף תושבי הפזורה הבדואית ביישובים לא חוקיים יפונו במהלך השנים הקרובות ליישובים חוקיים". גם אם בסופו של דבר לא כל עשרות האלפים יפנו למגורים זמניים, העבודה שעד עתה לא קודמו כמעט הגשות מטעם המדינה לפתרונות מגורים קבועים לוועדות התכנון באזור מעלה את החשש בקרב התושבים שהם ימצאו את עצמם מפונים לקרוואנים.

"התוכנית הזאת משקפת את מדיניות הרשויות, אשר נוהגות באזרחים הערבים הבדואים בנגב כחפצים שמטלטלים ממקום אחד לשני. אם יאושר הכלי המכונה 'תוכנית למגורים זמניים', אנו צפויים לראות טרנספר מואץ שמנוגד באורח קיצוני לזכויות האדם הבסיסיות ביותר"

בסיור בשטחים המיועדים לפינוי בשבוע שעבר, אף אחד מהתושבים שפגשנו עוד לא קיבל פניה רשמית או מידע מהרשויות על התוכניות, אך השמועה עליהן התפשטה במהירות. "הם עושים סיפור על הקרוואנים", אומר חוסיין אל רפיה, ראש הוועד של הכפר הלא מוכר ביר אל חמאם, לכל מי שעוצר לידנו לשאול מדוע אנחנו מסיירים במקום. מילת הקוד "קרוואנים" מספיקה, כולם מבינים מיד על מה הכתבה.

לתושבים עצמם אין פרטים רבים לספר על מה צפוי לקרות להם, אך הם מביעים חשש גדול מהעתיד. כפרו של אל רפייה, הבנוי בסמוך לכביש בין באר שבע לדימונה וחיים בו כ-5,000 תושבים, אמור להיות מפונה ועל אדמותיו יבנה הקטע הדרומי של כביש שש, שיחבר את הכביש מפאתי באר שבע לעיר הבה"דים.

"לא דיברו עם התושבים ולא עם המנהיגים, עברו בין המשפחות כדי להפיץ את השמועה, אמרו משפחה איקס הסכימה וסגרה דיל, אבל אף אחד לא סגר כלום", אומר אל רפייה. "תחת הסיסמא של כביש שש מבקשים להעביר את תוכנית פראוור בשם אחר". תושבים נוספים מספרים כי שמעו על תוכנית הפינוי רק דרך הפרסומים המועטים בתקשורת, אך לא מאף גורם רשמי.

בתחילת באוקטובר התקיים דיון בוועדת התכנון המחוזית על הפקדת התוכניות, שבו הוחלט שאין מניעה להפקידה לאחר שתוך 45 יום יתקיימו התייעצויות עם בעלי העניין השונים. בימים הקרובים צפויה התוכנית להיות מופקדת באופן רשמי, ורק לאחר מכן יהיה ניתן להגיש התנגדויות לגביה.

לדברי עו"ד באשרה, במשך שנים רשויות המדינה הצהירו בפני רשויות התכנון הדנות בתוכניות השונות ל"פיתוח הנגב" ובפני בתי המשפט כי קיימים עבור אוכלוסיית הכפרים הבלתי מוכרים פתרונות הולמים. "כעת רשות הבדואים, שיזמה את תוכנית הקרוואנים, אומרת למעשה בגלוי כי אין 'פתרונות' כאלה, ולכן הם מנסים להסדיר מנגנון לפינוי מהיר שיעביר את התושבים באופן כפוי למחנות העקורים הללו לתקופה של עד 6 שנים. אך הניסיון מלמד שכל הפתרונות הזמניים עבור אזרחי המדינה הערבים בנגב הופכים לזמניים מתמשכים".

אחד הפרויקטים שעבורם מתוכנן העברת התושבים הוא הרחבת אזור תעשייה רמת בקע, כולל העברת מפעלי תעש המזהמים מרמת השרון, ופינוי של אלפי משפחות בדואית. המשפחות שמעו על כך מההודעה לתקשורת שהתלוותה לאישור התוכנית להקמת אזור תעשייה ביטחוני ברמת בקע בוועדה המחוזית דרום במנהל התכנון בחודש ינואר. בתחילת דצמבר התקיים לראשונה דיון בהתנגדויות לתוכנית בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. בדיון לא נכחו נציגי הרשות להתיישבות הבדואים, ובתוכנית עצמה לא הוצגו פתרונות דיור למשפחות העומדות בפני פינוי.

יו"ר הוועדה, דוד לפלר, פנה לעורך דין המייצג את התושבים ותהה: "שאני אבין, כשאמרת שישאירו אותם ללא קורת גג, האם רשות הבדואים לא נותנת להם פתרונות חלופיים? כאילו ביום אחד יבואו ויהרסו להם? איפה נציג רשות הבדואים? יש פה נציג? לא". על הרקע הזה מגיעה התוכנית למגורים זמניים, שתאפשר במקרה הזה ובפרויקטים אחרים לקדם פינוי מהיר של תושבים, כך שהמדינה תוכל "לסמן וי" על כך שהיא מספקת פתרון מגורים לתושבים מבלי לעכב את הפרויקטים. מאות תושבים החיים סביב אזור התעשייה רמת בקע כבר קיבלו לאחרונה צווי פינוי ללא שהוסדר עד עתה פתרון קבע עבורם.

יותר גרוע מפראוור

הכפר הבלתי מוכר הגדול ביותר בנגב, ואדי אל נעם, שבו חיים כמעט 16 אלף תושבים שאינם מחוברים לתשתיות ושבתיהם נמצאים בסכנת הריסה תמידית, צפוי להיות מושפע משלושה פרויקטים בעתיד הקרוב: פיתוח אזור התעשייה רמת בקע, בניית קווי חשמל של מתח גבוה, ובניית אחד המחליף הדרומים של כביש שש בסמוך לרמת חובב.

"זה יותר גרוע מתוכנית פראוור, מכיוון שכביש שש הוא פרויקט לאומי. גם בג"ץ לא יעזור לך להתנגד אליו", אומר מוחמד דנפירי, שחי בחלק הדרומי של ואדי אל נעם, ועל אדמות משפחתו צופי לקום אחד המחלפים הדרומיים של הכביש. על פי דנפירי, העברה לעיירות תפגע באורח החיים המסורתי שלהם. "מעבירים אותנו ממקום למקום בלי לדבר עם התושבים, למעין גטו. זה ניסיון למחוק תרבות ומסורת שלמה". גם בעיניו, השמועות הלא רשמיות לגבי הקרוואנים רק משרתות את הרשויות. "אם אתה רוצה לשווק משהו קודם אתה מפריח פרסום, אתה רואה איך התגובות וממשיך עם זה".

דוגמא אחת לחרדה שבה נמצאים התושבים ולצורה שבה מנגנון השמועות עובד כשאין בנמצא מידע אמין ורשמי, היא מגרש של כמה דונמים שממוקם פאתי היישוב המוכר תל שבע, לא רחוק מכפר הלא מוכר ביר אל חמאם. תל שבע מוגדרת בתוכניות כאחד היישובים שיקלוט את המפונים העתידיים. בימים אלה עובדים במרץ טרקטורים לישר את הקרקע ולהכין במקום תשתיות ביוב. אף שלט לא מפרט דבר לגבי השכונה שתוקם, אך התושבים בכפר הבלתי מוכר הסמוך חוששים שבעתיד יוקם שם אחד מאתרי הקרוואנים. "איפה אשים את העדר שלי בקראוון של 3 על 6 מטר?" שואל חוסיין אל רפייה בזמן סיור במקום בשבוע שעבר. "עד שאני אתפרנס מהיי-טק, אחרי שאקבל חינוך טוב יותר, ייקח עוד הרבה זמן", הוא אומר בשקט.

בשטח עדיין לא ניתן לראות סימנים לקטע החדש של כביש שש, שצפוי להתחבר אל הכביש שכיום מסתיים מזרחית לבאר שבע לכיוון דרום. אך בנקודה הזאת בפאתי ביר אל חמאם, ניתן גם להבחין בעין בלתי מקצועית כיצד היה ניתן להעביר את כביש שש לכיוון עיר הבה"דים לא דרך אותם כפרים, אלא כמה קילומטרים מזרחה, בלי לעקור אף תושב.

למרות חוסר הוודאות, התושבים שעמם שוחחנו מציגים קו פרגמטי. הם מבינים כי כביש שש ייבנה, וגם פרויקטים אחרים. "לכביש שש יש חוק משלו שמסדיר את הזכויות. אנחנו בעד העתקת מגורים, לא עקירת יישובים", אומר אל רפיה.

"אם רוצים להרחיב את כביש 6 אין לנו מה לעשות, הכביש חייב לעבור", מוסיף אלהוואשלה. "העניין הוא התוואי. בצפון הרוחב היה 150-200 מטר, פה ביקשו יותר רחב, כ-500 מטר". לדבריו, התושבים מבינים שיצטרכו לזוז מעט, אך לא מסכימים להעברה לתוך העיירות.

"אנחנו חלק מהבעיה ורוצים להיות חלק מהפתרון. סבלנו 70 שנה כדי לשמור על האדמה שלנו. אני רוצה יישוב חקלאי. אני לא רוצה להיות נטל, אלא שותף".

בעיה נוספת, שתשפיע על כל התושבים הבדואים בנגב, היא התכנון להקים את אותם "מחנות" בתחום הכפרים והעיירות המוכרים בנגב. מלבד המצב הסוציו-אקונומי הקשה באותם יישובים, קיימת בהם מצוקת דיור וצפיפות קשה. "אני לא מכיר ראש עירייה, מועצה או כפר שיהיה מכון לשתף פעולה עם זה. יש להם את הבעיות שלהם. ברהט חסרות מאות יחידות דיור. לא יעלה על הדעת שיביאו אנשים על אנשים, זה יעשה בעיות", מוסיף אלהוואשלה.

על פי התוכניות, המפונים יועברו למועצה אזורית אלקסום, מועצה אזורית נווה מדבר, ערערה בנגב, חורה, כסייפה, לקיה, שגב שלום ותל שבע – על שטח כולל של יותר מ-129,658 דונם, ללא שינוי השטח השיפוטי (הקו הכחול) של היישובים המוכרים. כל הרשויות המקומיות נמצאות במדרג סוציו-אקונומי 1 – הנמוך ביותר, וסובלות ממחסור חמור בקרקעות, מרמת תשתיות נמוכה וממצוקת פיתוח ותכנון.

על פי נייר עמדה שפירסמו עדאלה השבוע לגבי התוכנית, הכוונה להעביר את המפונים לשטחי הרשויות המקומיות צפויה להחריף את מצוקת הדיור והקרקע בכך שהן ינגסו משטחי הפיתוח המיועדים לצרכים הדחופים של האוכלוסייה המקומית.

חוסיין אל רפיה, ראש ועד הכפר ביר אל חמאם שבנגב (צילום: אורן זיו)

"לא דיברו עם התושבים ולא עם המנהיגים, עברו בין המשפחות כדי לזרוע את השמועה". חוסיין אל רפיה, ראש ועד הכפר ביר אל חמאם שבנגב (צילום: אורן זיו)

מחאה מקומית ובינלאומית

לאחר המחאה הרחבה שהובילה לביטול תוכנית פראוור בשנת 2013, הפעילות של הרשויות נגד האזרחים הבדואים, כולל הריסות בתים וקנסות מנהליים, לא פסקה ואף גברה – ללא כותרת של תוכנית מסודרת. רבים חשים שמדובר בתוכנית בעלת מטרה דומה – לרכז את הבדואים נגד רצונם בעיירות המוכרות. כעת, לאור החשש שהתוכנית תצא לפועל כבר בזמן הקרוב, מתארגנים התושבים למחאה מקומית ובינלאומית.

בשבוע שעבר הוזכרה התוכנית בדיון של האו"ם בג'נבה, במהלך הסקירה התקופתית של ישראל בוועדה המפקחת על יישום האמנה בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזעית. בדיון, שנמשך יומיים, הזכירו נציגת עדאלה, עו"ד סוהיר אסעד, ונציגת פורום דו קיום בנגב, הודא אבו עוביד, את התוכנית והסכנות שלה.

"כדי ליישם את הטרנספר הכפוי והריכוז של הבדואים בעיירות, הרשויות מקדמות פתרונות דיור זמניים, שאני בטוחה שלא יהיו זמניים", אמרה אבו עוביד, שחיה בעצמה בבית שנמצא בסכנת הריסה בלקיה, בדיון באו"ם. "בתור בת לפליטים פלסטינים, אני חוששת שאותם מגורים זמניים ייהפכו למחנות מחוץ לעיריות המוכרות. מדינת ישראל אמרה למשפחה שלי בשנות ה-70 שהם צריכים לבנות בית זמני בכפר שלי לתקופה קצרה עד שנקבל אישורים מהמדינה. כמעט 50 שנה עברו, ואנחנו עדיין חיים באותו מבנה זמני".

ביום ראשון השבוע שלח ח"כ סעיד אלחרומי מהרשימה המשותפת מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה לעצור את התוכניות בגלל היקפן והתוצאות הרסניות שלהן. לדבריו, בשל כך לא ניתן לקדם תוכניות כאלה בתקופה של ממשלת מעבר. "מדובר בתוכניות הכוללניות הראשונות בהיסטוריה התכנונית ליישובי הבדואים בנגב והן מהוות הלכה למעשה חולייה נוספת בשרשרת הצעדים שבהם נוקטת המדינה כדי לעקור את תושבי הכפרים הבלתי מוכרים והמשך לתוכנית פראוור", כתב ח"כ אלחרומי ליועץ המשפטי.

למרות תוכניות הפנוי, חוסיין אל רפיה נזכר שלפני הבחירות בפברואר, אורי אריאל, עד לא מזמן שר החקלאות, התגאה באלפי הבתים שהרס. "אף אחד מאלה שהרסו להם את הבתים לא עבר מהיישוב", הוא אומר. "המטרה שלהם היא שנעזוב, אבל אף משפחה לא עזבה. עשרות שנים הם הורסים יום יום. נאבקנו בתוכניות קודמות וניאבק גם הפעם. אפילו אם לוקחים אותנו לא נעבור, ניקבר באדמה הזו".

מהרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב נמסר בתגובה:

"רשות הבדואים מקדמת פתרונות מגורים ל-20 השנים הבאות לכלל התושבים הבדואים בדרום בהיקף של 150 אלף יחידות דיור. במסגרת התוכנית ישווקו מגרשים בכלל היישובים לריבוי הטבעי. התוכנית כוללת פתרונות של הסדרה במקום בכל היישובים החדשים שהוכרו במועצות האזוריות אל קסום ונווה מדבר.

"התוכנית מסדירה במקום כ-50 אלף תושבים ומכשירה את הבנייה הקיימת גם ביישובים אלו וגם ב-7 העיירות הוותיקות. התוכנית כוללת גם פינוי של תושבים לתוך יישובים קיימים, וכן פינוי של תושבים הגרים בתוואי המיועד להקמת תשתיות לאומיות כגון כביש שש וקו החשמל. במקרים חריגים בלבד הנדרשים לפינוי מהיר, בהיקף של 100-150 יחידות דיור, תתאפשר הקמת מבנים זמניים".

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נתניהו וטראמפ בהכרזה על תוכנית המאה (קובי גדעון, לע"מ)

נתניהו וטראמפ בהכרזה על תוכנית המאה (קובי גדעון, לע"מ)

נתניהו וטראמפ יכולים לחגוג, אבל המפתחות עדיין בידי הפלסטינים

הסכמי אוסלו העמיקו את הנורמליזציה של הכיבוש גם בתודעה הציבורית הישראלית. בשביל זה לא היה צריך את טראמפ. אבל המעבר לאקט הסיפוח חייב להסתמך על המשך הסטטוס קוו מצד הרשות הפלסטינית, וזה ככל הנראה לא הולך לקרות   

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf