newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המאבק להפלת האפרטהייד עובר דרך החרמת הבחירות

ישראל שולטת על מיליוני פלסטינים נטולי זכויות בין הירדן לים, ועוד מיליונים גורשו ואינם יכולים לחזור. לכן הבחירות בישראל אינן יכולות להיחשב כדמוקרטיות. הדרך היחידה היא לדרוש מדינה אחת ולסרב לבחירות, בישראל וברשות

מאת:

תל אביב, יש לנו בעיה. זה לא מצב טבעי שהולכים לבחירות בפעם רביעית בתוך שנתיים. זה לא מצב טבעי שאין תקציב, שאין הנהגה אלא רק קבוצות אינטרסנטים, שמפלגות מצטרפות ומתפרקות כמו פתיתי הפלסטיק בקליידוסקופ.

חמישה חיילים שמחליטים לא להעביר פלסטיני במחסום זו לא דמוקרטיה. חייל מצביע בקלפי בבסיס צבאי בהצבעה מוקדמת בבחירות במארס 2012 (צילום: פלאש 90)

חמישה חיילים שמחליטים לא להעביר פלסטיני במחסום זו לא דמוקרטיה. חייל מצביע בקלפי בבסיס צבאי בהצבעה מוקדמת בבחירות במרץ 2021 (צילום: פלאש 90)

אבל מה עלינו לעשות? כדי למצוא פתרונות אמיתיים לא מספיק לתאר את הסימפטומים, צריך קודם להגיע לאבחנה מדויקת של המחלה.

לשם כך צריך להגדיר קודם כל מי "אנחנו". אם נביא בחשבון את כל תושבי הארץ בין הירדן לים, חייבים לזכור שחלק גדול מאתנו, תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, חיים תחת כיבוש צבאי קולוניאליסטי-גזעני, משוללים כל זכויות אזרח וכל דרך "חוקית" (לפי חוקי הכיבוש) להשתתף בקביעת גורלם.

מיליון וחצי ערבים פלסטינים בתוך הקו הירוק, בעלי אזרחות ישראלית, סובלים גם הם מאפליה שיטתית, מנישול, דיכוי והדרה מכל השפעה פוליטית. מיליוני פלסטינים נוספים גורשו או נדחפו להגר אל מחוץ לגבולות הארץ ב-1948 וב-70 השנים שחלפו מאז. עד היום נמנע מפליטים אלו לחזור לבתיהם ולמולדתם בשם הצורך לשמור על "אופיה היהודי" של המדינה.

ארגון בצלם, שעוקב אחר מצב זכויות האדם בישראל ובשטחים הכבושים, סיפק לאחרונה תרומה חשובה לאיפיון המצב כאשר פירסם מסמך תחת הכותרת "משטר של עליונות יהודית מהים עד הירדן: זהו אפרטהייד" שבו קבע: "בצלם דוחה את התפיסה המקובלת של ישראל כמדינה דמוקרטית המנהלת במקביל גם משטר כיבוש זמני וקובע כי בכל השטח הנמצא בשליטתה – בתוך גבולות הקו הירוק, בגדה המערבית, מזרח ירושלים וברצועת עזה – מתקיים משטר אחד, הפועל על פי עקרון מארגן אחד: קידום והנצחת עליונותה של קבוצה אחת של בני אדם – יהודים – על קבוצה אחרת – פלסטינים. משטר כזה הוא משטר אפרטהייד".

הבעיה האמיתית המרכזית של חיינו בארץ אינה נידונה כלל במסגרת הבחירות, כיוון שכל המשתתפים בהן לוקחים בחשבון, ובצדק, שמציאות האפרטהייד תישאר כמו שהיא גם אחרי הבחירות. תוצאת הבחירות נקבעה מראש באמצעות גירוש מיליוני פלסטינים ושלילת זכות הבחירה ממיליונים נוספים – מה שמאפשר את "הרוב היהודי" שבדרך הטבע (טבעו של הקולוניאליזם) שואף להבטיח את המשך הפריבילגיות שלו.

אין דמוקרטיה באפרטהייד

יש משהו חיובי בכל מי שנאבק נגד עוול ורשע ודורש את זכויותיו, גם אם מאבקו חלקי. אבל מקומם אותי לשמוע את הדיבור, שהפך לאחרונה לאופנה, על "הצלת הדמוקרטיה הישראלית". כדי לדבר או לחשוב על דמוקרטיה בישראל, צריך הדובר למחוק לחלוטין מתודעתו או לשלול את אנושיותם של מיליוני הפלסטינים החולקים אתו את הארץ (לאחר שכפה עצמו עליהם).

ראינו כיצד גנרלים וראשי שב"כ, שאחראים לדיכוי ללא מעצורים של אוכלוסייה שלמה, מזדעזעים נוכח הפגיעה במפגינים מול מעון ראש הממשלה. ובכן, הם לא מגינים על הזכות להפגין או לבטא דעה, שכן זכות היא זו המובטחת לכל אדם באשר הוא אדם. הם מגינים על הפריבילגיה שלהם במסגרת משטר האפרטהייד הישראלי. כמוהם כאותה נוסעת שביקשה שוקולד במטוס וזעקה מעומק לבה: "למה אתה לא נותן לי, מה אני ערביה?"

הפארסה של מערכות הבחירות האחרונות היתה מעין מחזה אבסורד, שחובר במיוחד כדי להמחיש את האמירה ש"עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי". רוב המצביעים הצביעו עבור מפלגות שהבטיחו להיפטר משלטון נתניהו המואשם בשחיתות. כדי להפיל את נתניהו, הרשימה המשותפת, שנתמכה על ידי מרבית המצביעים הפלסטינים, המליצה לראשות הממשלה על בני גנץ, שתעמולת הבחירות שלו נפתחה בהתפארות בטבח ההמוני שערך בתושבי עזה. אבל "גיבור" המלחמה בעזה פחד להקים ממשלה שתיתמך על ידי חברי הכנסת הערבים, והעדיף להיכנס לממשלתו של האיש שאותו נשבע להפיל.

הרשימה המשותפת המליצה על מי שהתגאה שביצע טבח בעזה. קלפי בטמרה, 2 במרץ 2020 (צילום: אורן זיו)

הרשימה המשותפת המליצה על מי שהתגאה שביצע טבח בעזה. קלפי בטמרה, ב-2 במרץ 2020 (צילום: אורן זיו)

כעת מנסה ה"אופוזיציה" לנתניהו להציע לנו אופציה נוראה עוד יותר – ממשלה שתהיה כל כך ימנית שתוכל להחליף את נתניהו מבלי לפחד להיחשב ל"שמאל" בדעת הקהל הישראלית. ממשלה כזו משולה למכונית שההגה שלה תקוע בהטיה ימנית ונותרת סובבת סביב עצמה.

אם תנאי היסוד לדמוקרטיה אינם מתקיימים, בחירות אינן סימן לדמוקרטיה. אם במחסום עומדים חמישה חיילים וכולם מחליטים פה אחד לא לתת ליולדת לעבור, זו אינה החלטה דמוקרטית.

מניין תבוא הישועה?

ההיסטוריה מלמדת שהמדוכאים משתחררים רק כאשר הם קוראים תיגר על משטר הדיכוי, מתאחדים ונאבקים לשחרורם. במקרה שלנו, הפלסטינים ניהלו מאבק ארוך נגד נישולם ודיכויים, מאבק שזיכה אותם בהכרה בינלאומית והפך את פלסטין לסמל למאבק לחירות.

אבל ישראל ובעלי בריתה המערבים והערבים הצליחו, במסגרת הסכמי אוסלו ושיווק האשליה של "פתרון שתי המדינות", להסיט את המאבק הפלסטיני ממאבק לשחרור למאבק על פירורים במסגרת הסדר הקיים. כך הפכה הרשות הפלסטינית לקבלן משנה של הכיבוש, המשחרר את הכובשים מאחריות לצורכי היום יום של האזרחים הפלסטינים (זה התירוץ לא לחסן אותם מפני קורונה) ושומר על ביטחון הכובשים (אך לא ביטחון הנכבשים) במסגרת "התיאום הביטחוני". באופן דומה, מנסות המפלגות הפלסטיניות המשתתפות בבחירות לכנסת להשיג הישגים לציבור בוחריהן תוך מתן לגיטימציה ישירה או עקיפה למסגרת הגזענית מיסודה.

הבחירות הנערכות השנה הן לכנסת והן למועצה המחוקקת של הרשות הפלסטינית, בצמידות זמנים, ממחישות כיצד ישראל מפצלת את העם הפלסטיני ובכך מונעת ממנו כל השפעה על עתידו. בעוד שכל היהודים בין הים לנהר הם אזרחים רבי זכויות וקולותיהם יכריעו את הרכב הממשלה הבאה, הנציגות הפלסטינית מחולקת בין מיעוט מוקצה וחסר השפעה בכנסת לבין מועצה חסרת סמכויות ברשות הפלסטינית, שחבריה נאסרים כאשר פעילותם אינה נושאת חן בעיני שלטונות הכיבוש (כפי שקרה, למשל, לחברת הפרלמנט הפלסטיני ח'אלדה ג'ראר, כמו רבים אחרים). מיליוני פלסטינים בגולה מורחקים לחלוטין מהתהליך הפוליטי שמכריע גם בעניינם.

פלסטינים רבים מחפשים היום דרך לאחד מחדש את המאבק של כל חלקי העם הפלסטיני, בין השאר על ידי העלאת הפרספקטיבה של מדינה דמוקרטית אחת בכל פלסטין ההיסטורית, מסגרת שתאפשר את חזרת הפליטים הפלסטינים ותיתן גם פתרון לבעיית היהודים בארץ, בהיותה מדינת כל תושביה, שייהנו כולם משוויון זכויות מלא.

הצעד הראשון להצגת אלטרנטיבה כזאת הוא השתחררות מאשליות בדבר היכולת "לתקן" את הסדר הקיים. המסקנה המתבקשת היא כי את הבחירות לכנסת, כמו גם הבחירות לרשות הפלסטינית, צריך להחרים, כיוון שגופים אלו לא יכולים, מעצם מהותם, להיות כלי שיקרב את השינוי הרצוי.

הנקודה היהודית

עבור פעילות ופעילים יהודים רבים שמודעים למצב האפרטהייד ורוצים להיאבק נגדו, התשובה היא להצביע למפלגות בהנהגה ערבית. לנו יש פריבילגיות במערכת הקיימת, הם אומרים, לכן ניתן את קולנו לנציגי הציבור הפלסטיני שמבקש את זכויותיו.

עם כל הסימפטיה לעמדה זו, שמבטאת רצון לצאת ממגבלות הפעילות במסגרת "הגטו היהודי", לטעמי היא אינה הולכת רחוק מספיק. בסופו של דבר, המפלגות הערביות המשתתפות בבחירות בכנסת אינן מאתגרות את השיטה, וכבר הוכיחו את נכונותן לתמוך בממשלה ציונית-גזענית שתמשיך את הכיבוש והאפליה בתמורה להשגים מוגבלים או גם ללא תמורה. התמיכה בהן היא הבעה של רצון טוב, אך עדיין במסגרת הסדר הקיים המעוות מיסודו.

המאבק לשינוי אמיתי מבוסס על ההכרה שמשטר האפרטהייד אינו מספק את הכלים לשינוי ולכן יש צורך לפעול לביטולו ולהקמת דמוקרטיה אמיתית, דמוקרטיה לכולם. מאבק זה מתחיל בהחרמת הבחירות לכנסת, ובתמיכה בתנועה הפלסטינית למען מדינה דמוקרטית אחת.

יואב חיפאווי הוא פעיל פוליטי וחברתי, חבר בתנועת אבנאא אלבלד ובחראק חיפה. הוא כותב את הבלוג חיפה החופשית בעבריתבערבית ובאנגלית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf