הלופר של נתניהו משוכלל אפילו מזה של נטע ברזילי

שתי תצוגות התכלית שסיפקו לנו אתמול מערכות החוק, המשפט והתקשורת הישראליות מספרות במידה רבה את הסיפור העצוב של השפל שבו אנחנו נמצאים.

ביום שבו בית משפט צבאי החליט לסגור את משפטה של עהד תמימי בפני הציבור והתקשורת, קיבל ראש הממשלה במה תקשורתית פתוחה כדי להשמיע את דברי הסנגוריה שלו על עצמו במשפט שלא ברור כלל אם יתנהל. אחרי הכל, היועץ המשפטי הוא עדיין אביחי מנדלבליט. אותו ראש ממשלה שמגיח לתקשורת רק כדי לשאת נאומים בסגנון עדת הרודנים באשר הם, שלא מוכן לתת דין וחשבון ציבורי בשום ראיון אמיתי, שגם אחרי שיש נגדו המלצות של המשטרה עדיין לא מדבר עם התקשורת אלא רק דרכה, מנצל אותה ככלי קיבול לצרכי התעמולה המחושבת שלו, והתקשורת מתמסרת. לא היה בדברים של נתניהו דבר שלא שמענו כבר קודם – מההתרברבות בסבנה ועד מעלותיו כשר אוצר וההתקרבנות הנצחית שלו מול כל הקמים עליו להפילו.

> ביהמ"ש הצבאי: המשפט נגד עהד תמימי ייסגר בפני הציבור והתקשורת

ההצגה הטובה בעיר. בנימין נתניהו ועהד תמימי (צילומים: קובי גדעון/לע"מ, אורן זיו/אקטיבסטילס)

בדלתיים סגורות, "לטובתה"

נטע ברזילי, שזכתה אמש בתחרות "הכוכב הבא" ותייצג את ישראל בארוויזיון הקרוב, נודעה בזכות השימוש הווירטואוזי שלה ב"לופר", מכשיר שבעזרתו היא מקליטה את עצמה תוך כדי שירה ומשמיעה את ההקלטה שוב ושוב. השימוש שעשה אתמול נתניהו ב"לופר" הווירטואלי שלו והחזרה הנצחית על עצמו האפילו אפילו על המיומנויות של ברזילי. איזו הצדקה יש לשדר בכל הערוצים את תגובתו של נתניהו אם היא לא מלווה במסיבת עיתונאים שבה אפשר גם להציג בפניו שאלות? ואפילו אם היתה אפשרות כזו, מה ומי היו שואלים, כאשר כמעט כל השורה הראשונה של התקשורת המסחרית כאן מעורבת עד צוואר בסחי הזה, מידיעות אחרונות וישראל היום ועד לחדשות 10 וערוץ 2? בהצגה הזו התקשורת הישראלית לא רק מספקת את הבמה, אלא מהווה שחקן מרכזי בה, על כל המשתמע מכך ביחס למידע אליו נחשף או לא נחשף הציבור.

הצגה לא רעה היה יכול לספק גם המשפט של עהד תמימי, נערה שחגגה את יום הולדתה ה-17 בכלא כי הסרטון שבו תועדה סוטרת לחייל שפלש לביתה הפך אותה לסוג של סמל ובכך לאיום על כבוד הכיבוש, ועל כן היא עצורה עד תום ההליכים (!), שיכולים להימשך שבועות וחודשים, שבועות וחודשים שהנערה הזו תשב בכלא על סטירה. אבל את "ההצגה" הזו מונעים מאיתנו בכל מחיר, כי כאן מדובר בהצגה מסוג אחר לגמרי; בעוד פרשת נתניהו מעידה כביכול על חוסנה של מערכת אכיפת החוק הישראלית, שבה גם ראש ממשלה יכול למצוא את עצמו מושא לחקירות ולכתבי אישום, ההצגה של משפט תמימי היתה חושפת את קלונה של אותה המערכת בריש גלי. את הדבר הזה ביקש בית המשפט למנוע בהחלטה השערורייתית לפיה המשפט של עהד תמימי יערך בדלתיים סגורות, כביכול לטובת הנערה, על אף שהיא עצמה ביקשה באמצעות עורכת דינה גבי לסקי לפתוח את המשפט לתקשורת ולקהל. את ההחלטה הזו אפילו התקשורת "השמאלנית" בארץ לא מאתגרת. כי קלונה של המערכת הוא הקלון של כולנו.

אני מאחלת לנתניהו שיזכה להליך הוגן, גם אם ממנו עצמו אין שום סיבה לצפות להגינות, שהיתה צריכה להתחיל בהודעת התפטרות עם פרסום המלצות המשטרה. באשר לעהד תמימי, אפילו הנאיבים שבינינו לא יביעו משאלה כזו. המרחק בין עהד תמימי להליך הוגן הוא בדיוק המרחק שבין כיבוש לבין צדק ולהגינות.

> תיעוד: אם יש ספק – אין ספק. כך נעצרים ילדים פלסטינים בחברון