newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הימין הגלובלי הוא סכנה ליהודי ארה"ב, אבל בית טבעי לישראלים

77% מהקהילה היהודית בארה"ב תמכו בביידן, ואילו כ-70% מהיהודים הישראלים תמכו בטראמפ. הפערים האלה כבר אינם עניין של ערכים וזהות בלבד. כקבוצת מיעוט, היהודים האמריקאים מבינים את הסכנה שבאוטוריטריות ולאומנות. כקבוצה הגמונית, היהודים בישראל רואים בהן בעלות ברית הגיוניות

מאת:

הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2020 הדגישו את הניגוד החריף בין הקהילות היהודיות בארה"ב ובישראל, שני המרכזים העיקריים של העולם היהודי. לפי סקרים שבוצעו אחרי הבחירות, התמיכה של יהדות ארה"ב במפלגה הדמוקרטית נותרה גבוהה מאוד, 77% (לעומת 70% ב-2016). לפי הערכות, הנשיא דונלד טראמפ קיבל רק 21% מהקול היהודי.

בישראל, לעומת זאת, סקרים הראו כי 70% מהיהודים הישראלים תומכים בטראמפ, לעומת תמיכה של 13% לג'ו ביידן.

ישראלים בעצרת תמיכה בדונלד טראמפ בבית שמש, ב-2 בנובמבר 2020 (צילום: יעקב לדרמן/ פלאש90)

ישראלים בעצרת תמיכה בדונלד טראמפ בבית שמש, ב-2 בנובמבר 2020 (צילום: יעקב לדרמן/ פלאש90)

רבות נכתב על הפערים המתרחבים בין היהודים בארה"ב ליהודים בישראל בתחומי הערכים והזהות היהודית. באופן מיוחד, ביצור הכיבוש והאוטוריטריות הגדלה והולכת של משטר נתניהו גרמו לרבים להתפכחות מהאהדה לישראל, בפרט בקרב הפרוגרסיבים היהודים הצעירים בצפון אמריקה.

מצד אחד נמצאת התנועה הברורה של ישראל לכיוון הימין הלאומני; מצד שני, נמצאת המחויבות של היהודים בארה"ב לאידיאלים ליברליים, פלורליסטיים ופרוגרסיביים, כפי שהדגימה בצורה בולטת שופטת בית המשפט העליון רות ביידר גינזבורג המנוחה. האייקון הליברלי שהיתה סימן עבור רבים את התפקיד ש"תיקון העולם" היהודי יכול למלא במאבק על צדק חברתי אוניברסלי.

כעת שתי הקהילות האלה אינן רק מתרחקות זו מזו, אלא גם נמצאות יותר ויותר על מסלול של התנגשות. רוב היהודים בארה"ב רואים בטראמפ סכנה ברורה ומיידית, ואילו רוב היהודים בישראל רואים בו בעל ברית שמציע ביטחון ותקווה. ההבדל העמוק הזה לא קשור רק לערכים השונים של שתי הקהילות, אלא גם לעמדות המבניות שלהן.

עבור מיעוט מבוסס יחסית ולבן ברובו, היקף התמיכה של היהודים האמריקאים במפלגה הדמוקרטית הוא מרשים. מחקר מ-2015 מצא כי התמיכה היהודית במפלגה הדמוקרטית גבוהה ב-40% מזו של לא יהודים במעמד סוציו-אקונומי דומה. אף שחלק מהתמיכה הזאת מוסבר ברמת השכלה וריכוז באזורים עירוניים, ההסברים האלה רחוןקים מלהציג את התמונה המלאה.

מודל האזרחות המכילה של המפלגה הדמוקרטית מתאים לשאיפות של היהודים האמריקאים לטפח זהות של מיעוט תרבותי ודתי לצד השתתפות אזרחית מלאה. במודל כזה, הייחודיות היהודית והאזרחות האמריקאית האוניברסלית משלימות זו את זו, כשני צדדים של אותה מטבע.

מהצד השני, האופי הנוצרי הלבן ברובו של המפלגה הרפובליקאית הרבה פחות מתאים ליהודים האמריקאים במובן הזה. הבסיס האוונגליסטי החזק של הרפובליקאים והשמרנות החברתית הנוצרית מרתיעים יהודים רבים מלשקול את המפלגה כבית פוליטי.

בארבע השנים האחרונות, ייתכן שהקשרים של טראמפ לימין הקיצוני הוסיפו ממד אנטישמי גלוי למשוואה הזאת. טראמפ סירב שוב ושוב לגנות קבוצות של עליונות לבנה ואת קונספירציית QAnon האנטישמית. פוליטיקאים רפובליקאים משמיעים לעתים קרובות קונספירציות שנוגעות לטייקון היהודי-הונגרי ג'ורג' סורוס, ומשתמשים בתמיכה שלהם בישראל כדי להדוף האשמות באנטישמיות.

התזוזה ברטוריקה הרפובליקאית תחת טראמפ חשפה שלהיטמעות הכללית של יהודים לבנים בתוך העליונות הלבנה יש גבולות ברורים. הדברים שאמר טראמפ ליהודים אמריקאים, שבהם התייחס לישראל כאל "המדינה שלכם" ולבנימין נתניהו כאל "ראש הממשלה שלכם", הסגירו את העובדה שהוא לא תופס את היהודים בארה"ב כאמריקאים לגמרי, בהתאם לתפיסת האזרחות האקסלוסיבית הכללית שלו.

בתוך כך, ההתקפה הקטלנית ב-2018 על בית הכנסת בפיטסבורג, שבוצעה על ידי לאומן לבן שהחזיק בתיאוריות קונספירציה הקשורות לסורוס ולהגירה שהמפלגה הרפובליקאית נוהגת להדהד, הדגימה בצורה ברורה ביותר את הסכנות שבנורמליזציה שעושה טראמפ לעליונות הלבנה. מקומם של היהודים בארה"ב מולדתם רחוק מלהיות בטוח, וברור למה הם דוחים באופן גורף את החזון הפוליטי הזה.

גם התמיכה הישראלית בטראמפ מעוגנת במציאות מבנית, וקשורה לשינויים שעברו על המערכת הפוליטית בישראל ב-20 השנים האחרונות. גוויעתו האטית אך הבטוחה של פתרון שתי המדינות, וההכללה בפועל של הגדה המערבית הכבושה בתוך ישראל, מסמנים הופעה של מערכת פוליטית של מדינה אחת, שבה העליונות היהודית מובטחת באמצעות שחיקה המאפיינים הדמוקרטיים של המדינה. בארה"ב היהודים הם מיעוט. בישראל היהודים נמצאים בדיוק בעמדה ההפוכה. הם קבוצה הגמונית, שמהווה כ-50% מהאוכלוסייה בישראל-פלסטין.

כפי שכתב לאחרונה ד"ר ראיף זריק במגזין 972+, חוק הלאום מ-2018 מציג את המודל החדש של העליונות הפוליטית היהודית, בכך שהוא מצמצם את אזרחותם של הפלסטינים בישראל ומתייחס להתנחלויות היהודיות כ"ערך לאומי". ככל שהכיבוש הופך ליותר ויותר קבוע, אי אפשר להמשיך להתייחס לישראל כאל דמוקרטיה והמדינה לא יכולה להציג את עצמה כאי של ליברליות בלב המזרח התיכון.

זה מסביר מדוע ישראל ניסתה בעשור האחרון למצב את עצמה כבת ברית אסטרטגית של הימין האוטוריטרי, הנקמני והאסלמופובי הגלובלי, שבראשו עומדים נשיא ברזיל ז'איר בולסנרו, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן וכמובן טראמפ. כיום נראה שהברית הזאת משרתת את האינטרסים של ישראל, בעולם שהולך והופך ליותר ויותר לא ליברלי.

בולסונארו מקדם רעיונות פאשיסטיים. ביקור שלו ב"יד ושם" הוא בושה. ז'איר בולסונארו עם נתניהו עם הגיעו הבוקר לישראל (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש 90)

נשיא ברזיל, ז'איר בולסונרו, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש 90)

הפרשנים הימנים בתקשורת הישראלית שתומכים בטראמפ אימצו רטוריקה של הימין האלטרנטיבי (alt-right), ומדברים בצורה מזלזלת שאף עושה שימוש בטרמינולוגיה אנטישמית על התמיכה של היהודים האמריקאים בערכים ליברליים. שופרות בולטים של נתניהו תיארו את ג'יי סטריט כ"Jew boys", התייחסו ליהודים אמריקאים כ"תושבי פרברים עשירים עם משטרה פרטית", והפיצו שוב ושוב תיאוריות קונספירציה שקשורות לסורוס.

האם זה ישתנה תחת ג'ו ביידן? כמעט בטוח שהבית הלבן של ביידן ינסה לסגת, לפחות רטורית, לדפוסים הישנים. אין ספק שהממשל, בדומה לאיחוד האירופי, ינסה להחיות את ההצגה של "תהליך השלום" ו"פתרון שתי המדינות". זה לא ישנה את הדינמיקות הקיימות, אבל זה יאפשר לשחקנים בזירה הבינלאומית להמשיך להתעלם מהמציאות של הסיפוח דה-פקטו. ולא ברור אם זה ימשיך לעבוד עוד הרבה זמן.

עבור ישראל, הימין הקשה הגלובלי הוא כיום הבחירה הטבעית ואולי גם הבלתי נמנעת. ההעדפה הישראלית את המפלגה הרפובליקאית של טראמפ היא, לכן, מסקנה הגיונית. לעומת זאת, עבור רוב היהודים בארה"ב טראמפיזם הוא קללה ואיום. במסגרת הזאת, הקרע בין שתי הקהילות עלול להעמיק ולהפוך למשהו רחב יותר ממחלוקת בנוגע לערכים או התפכחות. הוא מייצג התנגשות בין שני מערכים שונים לגמרי, שמעוגנים במסלולים הפוליטיים ובעמדות של שתי הקהילות. זה כבר לא קשור רק לעתידה של ישראל, אלא גם לעתידם של היהודים בארה"ב.

יאיר וולך הוא מרצה בכיר באוניברסיטת לונדון ועומד בראש המרכז ללימודי יהדות. המאמר פורסם במקור במגזין 972+. תרגום: יונית מוזס

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf