הטקטיקה החדשה של המשטרה נגד המפגינים למען עזה
לכידת המפגינים בין שורות של שוטרים, הלהטת האווירה, עליה במספר העצורים ואלימות. המסר של המשטרה: תחשבו פעמים לפני שאתם יוצאים להפגין, בעיקר אם אתם ערבים
זה כבר לא מה עשיתם, אלא איפה הייתם. כארבעים פעילים נעצרו השבוע בהפגנות ברחבי ישראל בשבוע האחרון, בעקבות העברת השגרירות האמריקאית ובמחאה נגד ההרג של מפגינים בעזה. בהפגנות שהתקיימו בירושלים ובחיפה עשתה המשטרה שימוש בטקטיקה חדשה: כליאת המפגינים בשטח תחום, חימום האווירה וביצוע מעצרים בכמויות חריגות.
"בקשתי לעזוב את מקום ההפגנה, ושוטר אחד לא נתן לי", העיד אתמול בבית המשפט מנכ"ל מוסווא, ג׳עפר פרח שהיה בין בעצורים בהפגנת יום שישי. "יותר מאוחר, כשהייתי כבר שני רחובות מעל מקום ההפגנה, אותו שוטר בא אלי ועצר אותי. החזיקו אותי אזוק במשך עשרים דקות בניסיון למצוא ניידת", הוא סיפר. במהלך המעצר ברכו של פרח נשברה. אתמול הגיע לבית המשפט כשהוא נעזר בקביים וסיפר כי הוכה על ידי שוטר לאחר שביקש לבדוק מה מצבו של בנו, שנעצר גם הוא במהלך ההפגנה.
"מצאתי את עצמי בין שתי שורות של שוטרים, שדוחפים אותי אחד לכיוון של השני וצועקים עלי: 'תלך! תלך!'. אבל אין לאן ללכת" אמר פעיל מחיפה ל"שיחה מקומית". פעילים נוספים עימם שוחחנו בימים האחרונים מציירים גם הם תמונה דומה: השוטרים כיתרו את המפגינים ולא נתנו להם לצאת מהאזור. גם מי שרצה לעזוב את ההפגנה ולחזור לביתו לא יכל לעשות זאת. במשך כשעתיים השוטרים דחפו את המפגינים כשהם צרים עליהם מכל הכיוונים, מבצעים מעצרים שרירותיים, ונוקטים באלימות.
שטרים מתנפלים על המפגינים ביום שישי בחיפה (צילום: נדין נאשף)
בדיון שהתקיים בבית המשפט אתמול, בעקבות בקשת המשטרה להאריך את מעצרם של העצורים כולם, עו"ד חסן ג'בארין מעדאלה, שייצג, ביחד עם עורכי דין נוספים, את העצורים, הציג בפני השופט והתובע המשטרתי מפות וצילומים, כשהוא מראה שהמשטרה ידעה מראש על ההפגנה ונערכה אליה בכוחות גדולים. "המשטרה היא שדחפה את המפגינים לאזור הזה ברחוב נתנזון, וסגרה אותו מכל הכיוונים".
בקשת הארכת המעצר לחמישה ימים, שהגישה המשטרה אתמול בלילה, היתה זהה לכל 19 המפגינים, ועו"ד ג׳אברין התעקש לקיים דיון על כל אחד בנפרד. ההחלטה הגורפת של השופט לשחררם, כולל את אלה שנחשדו בתקיפת שוטרים, רק מוכיחה את השרירותיות של הטקטיקה המשטרתית: מעצרים אקראיים, שמתבססים על הימצאותו של מפגים בשטח מסוים, ובלי יכולת של המשטרה לקשר עבירה ספציפית לעצור מסוים.
כאמור, גם בשני שעבר, בזמן חנוכת השגרירות בירושלים, נהגה המשטרה באופן דומה. וזאת למרות שההפגנה, שאורגנה על ידי ועדת המעקב, תואמה עם המשטרה קודם לכן. זמן קצר אחרי תחילת ההפגנה המשטרה התנפלה מכל הכיוונים על המפגינים, החרימה גדלי פלסטין וביצעה מעצרים. בשעה וחצי שלאחר מכן, הקיפו השוטרים את המפגינים, ופעמים רבות לא היה ברור לאן הם דוחפים את כולם- לכיוון הכביש או לכיוון אזור הבתים הפרטיים בשכונה. בפועל נראה שהמטרה היתה לכלוא את כולם, כדי שאף אחד לא יצעד, וכדי לבצע מעצרים בקלות. 14 מפגינים נעצרו.
חבר הכנסת מסעוד גנאים סיפר ל"שיחה מקומית" כל הדחיפות והאלימות שספג משוטרים: "בסך הכל רציתי לצאת מהמקום שסגרו אותנו בו, היה פתח בין הקיר לבין המחסום. באו שני שוטרים ודחפו את הברזל עד הקיר וסגרו את הפתח כדי שלא אצא". גם ח"כ עאידה תומא סלימאן סיפרה דברים דומים והוסיפה: "הם רוצים שאנשים יתחילו לפחד להגיע להפגנות".
אתמול (ראשון) בערב, עשרות רבות של שוטרי יס"מ ומג"ב חמושים התאספו מחוץ לבית המשפט בחיפה, לקראת משמרת מחאה בתמיכה בעצורים. אחד המפקדים במקום הורה לשוטר שלידו: "אתה סוגר את כל היציאות, אף אחד לא יוצא מכאן, בטח לא לכיוון הכביש". ואכן המשטרה הציבה מחסומים בכל המדרגות ובגשר המוביל לרחבת בית המשפט. הכוחות במקום היו ערוכים להשתמש באותה טקטיקה בדיוק, למרות שבחרו לא לעשות זאת הפעם.
הטקטיקה הזאת, של סגירת המפגינים ומניעת עזיבה של האזור תוך ביצוע של מעצרים המוניים כשהמשטרה למעשה לא מאפשרת למפגינים להפסיק את המחאה לא הומצאה בישראל. יש לה אפילו שם באנגלית: "קטלינג" (kettling), מלשון קומקום. "המונח בא מהמילה קומקום – כמו שלוקחים מים קרים ומרתיחים אותם", מסבירה אקטיביסטית ותיקה עם ניסיון בינלאומי בהפגנות, שכמיטב המסורת מעדיפה להישאר בעילום שם. "באותו אופן המשטרה כולאת מפגינים שלווים כדי לעורר אצלם זעם ולחמם את האווירה. זו פרובוקציה שנעשית במטרה להפליל את המפגינים. כולאים אותם וסוגרים עליהם במטרה לגרום לעימות עם השוטרים או לכך שמפגינים ינסו לצאת בניגוד להוראות ואז יש סיבה לעצור אותם".
בשנת 2010 סיקרתי את ההפגנות נגד ועידת G20 בקנדה. המשטרה הקיפה אז קבוצה של מאות מפגינים שהצליחו להגיע לאזור בתי המלון של אורחי הוועידה. שוטרים חסמו את הרחוב משני צידיו, ואז ירו כדורי גומי, התנפלו על המפגינים באלימות וביצעו מעצרים סיטונאיים. גם בהפגנות בהן נכחתי באיטליה, גרמניה ותורכיה, המשטרה המקומית השתמשה באותה טקטיקה. מבירור שערכתי עם מספר פעילים ופעילות ותיקים, נראה שעד היום המשטרה בישראל כמעט לא השתמש בטקטיקה הזאת – מלבד מקרים בודדים, במהלך הפגנות בקריה בתל אביב לפני כמעט עשור.
מעצרים ואלימות משטרתית בהפגנות, כמו במחאה החברתית, במחאה של יוצאי אתיופיה, של חרדים נגד גיוס וכמובן – במזרח ירושלים או בישובים ערביים הם לא עניין חדש כמובן. מפגינים נעצרים פעמים רבות בשרירותיות וללא הצדקה, ומשוחררים לאחר מכן על ידי בתי המשפט. אבל עדיין נותרה ההרגשה שמפגינים יכולים לבחור להישאר מאחור, לבחור שלא להיום בקו העימות עם שוטרים. שניתן שלא להתעמת בכלל, שיש את האפשרות להתרחק במידה וההפגנה מתלהטת. שלא כל הפגנה היא סיכון ברור ומיידי למעצר או פציעה. התנהגות המשטרה בשבוע האחרון, אמנם לא מפתיעה, אך מוכיחה שלפחות לגבי מפגינים פלסטינים, המצב שונה ממה שהכרנו עד היום.
השימוש בטקטיקה של כליאת מפגינים, התנפלות עליהם ומעצר המוני, הוא המשך המגמה של הפללתה של כל מחאה נגד מהלכי השלטון בישראל. המסר הוא: כל משתתף ומשתתפת עלולים להיעצר. זה לא משנה אם תעמדו על הכביש או על המדרכה, או אפילו אם תגיעו לחפש את הבן שלכם, כמו במקרה של ג׳עפר פרח. נראה שמאזן האימים שהמשטרה לבקשת ליצור הוא כזה שבו בכל פעם שמפגין או מפגינה מבקשים לצאת לרחוב הם יצטרכו להחליט האם הם מוכנים לקחת את הסיכון ולהביע את עמדתם במרחב הציבורי.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
