newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החיים בזבל של עזה

שליש מתושבי הרצועה הנצורה חיים בעוני קיצוני, ו-63% סובלים מאי ביטחון תזונתי. כמה מהם מסכנים את חייהם מדי יום בהפרדת זבל במזבלות כדי למכור כל מה שניתן למחזר, תמורת פרוטות – ומשלמים על כך מחיר כבד מאוד

מאת:
עובדי זבל בעזה (צילום: מוחמד זענון)

המוצא האחרון. עובד בזבל בעזה (צילום: מוחמד זענון)

אוכלוסיית רצועת עזה צעירה. כ-40% ילדים ונוער מתחת לגיל 15. שיעור האבטלה הוא 45%, מעל 60% בקרב צעירים. לפי הערכות האו"ם, יותר מ-70% מהאוכלוסייה תלויים בסיוע הומניטרי, הרבה ממנו הקצאות פריטי מזון בסיסיים.

לפי מידע שליקט ארגון זכויות האדם בעזה, אל מיזאן, בזמן שמחירי מוצרים כמו קמח, סוכר, שמן לבישול, ביצים, דלק ואנרגיה סולארית עולים כל העת, חלקם ביותר מ-20%, השכר, במיוחד במגזר הפרטי, נמוך ולא מתעדכן. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, יותר ממחצית מתושבי הרצועה חיים בעוני, שליש מהם בעוני קיצוני. לפי נתוני האו"ם, 63% מאוכלוסיית הרצועה חיה באי ביטחון תזונתי. סיבה מרכזית למצב היא הסגר הישראלי על הרצועה, שמאז הוחמר, ב-2007, חונק גם את הכלכלה.

העניים המובטלים האלה, שחיים מהיד לפה, הם לא רק מספרים. יש להם פנים. אחד מהם הוא ערפאת אל-סרסק, בן 39. כל בוקר אחרי תפילת השחר (אל פאג'ר) הוא יוצא בעגלה רתומה לחמור אל המזבלות של עזה, כדי לחפש פלסטיק, אלומיניום, נחושת ופחיות, שאותם הוא מוכר למחייתו, כדי לקנות אוכל לילדיו.

הזבל בעזה לא עובר תהליכי הפרדה. "עובדי הזבל" בעזה, ובהם אל-סרסק, הולכים למזבלה כדי לאסוף ולמיין את מה שניתן למחזר. "זה המוצא היחיד שלי", הוא אומר.

אל-סרסק, אב לשבעה, מרוויח כך בין 9 ל-18 שקל ביום. בתו בת ה-18, רע'ד, נאלצה לעזוב את הלימודים מכיוון שאביה לא היה יכול לממן אותם. "הידיים שלי נושאות צלקות רבות מרסיסי זכוכית וסכינים שפגשו בערימות הזבל", הוא אומר.

במשך שנתיים, בנו של אל-סרסק, אוסמה, היה מתלווה אליו ועוזר לו. יום אחד, אחרי בית הספר, כשאוסמה עבד במרחק מה מאביו במזבלה, בולדוזר שנסע באזור פגע בו והרג אותו. אוסמה היה בן 14 במותו. מצאו אותו אחרי שבע שעות של חיפושים בתוך ערימות הזבל.

"באותו יום מצאתי בגדים בשבילו בזבל, וחשבתי שהוא ישמח מהבגדים החמים. אבל הוא נמצא חסר חיים. זבובים הסתובבו סביבו וזחלו עליו", אמר האב, כשדמעות בעיניו.

אוסמה סבל מזיהומים פטרייתיים בגלל סביבת העבודה הלא היגיינית. הוא הרוויח בין 3 ל-5 שקלים ביום.

"הוא הבן שלי, היקר לי. אילולא הנסיבות הכלכליות, לא הייתי נותן לו לעבוד לצידי", אמר אל-סרסק. הוא הפסיק לעבוד במזבלה שבה מת בנו, ומתמקד כיום בעיקר בזבל שנזרק ברחובות. "הלכתי לשם פעם אחת ולא יכולתי להישאר. ראיתי אותו בכל מקום. אני לא יכול לעמוד בזה, הוא היה ידיי ורגליי". עכשיו עוזר לו בנו מוהנד, בן 14 גם הוא.

לאל-סרסק נולד תינוק חדש, והוא קרא לו על שם אוסמה. התינוק חולה בלוקמיה, והוא מאמין שהמחלה נובעת מעבודתו באיסוף אשפה.

ערפאת אל-סרסק, אשתו ושלושה מילדיו (צילום: מוחמד זענון)

חולם לקנות מכונית ולעבוד כנהג. ערפאת אל-סרסק, אשתו ושלושה מילדיו (צילום: מוחמד זענון)

לאל-סרסק יש חלום ישן, צנוע, אבל הוא מסופק אם יתגשם אי פעם. "אני חולם שתהיה לי מכונית צנועה, שאוכל לעבוד כנהג ואפסיק עם העבודה המסוכנת הזאת. אבל אין לי כסף אפילו להוציא רישיון נהיגה".

נאסר אבו גנאים עובד גם הוא במזבלה, כבר עשר שנים. לאחרונה גילה שיש לו גליומה (גידול סרטני במוח). הרופא אמר לו שהסיבה המרכזית למחלה היא כנראה עבודתו, החשיפה היומיומית, הממושכת, למזהמים ולחיידקים בזמן העבודה.

אבו גנאים, אב לשלושה ילדים, מרוויח 3 עד 4 שקלים ביום, סכום שאינו מספיק כדי לכסות את הוצאות הטיפול הרפואי. "אני מת מכאבים כל יום. אתמול לא הצלחתי לישון בגלל הכאב. ולמרות הכאב הבלתי נסבל, אני חייב להמשיך לעבוד, כדי להאכיל את ילדיי", הוא אומר.

הוא לוקח את בנו איתו לעבודה, כדי להרוויח קצת יותר. "אני חוששת לבני, כי יש לו כבר אסתמה ואסור לו להיות בסביבה כזאת," אומרת נורה, אישתו של אבו גנאים. "אבל נאסר חייב לקחת אותו, כי אנחנו חייבים לשרוד".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ואנואר סלאודה בביתו שהוצת בכפר דומא, 14 באפריל 2024 (צילום: אורן זיו)

"התחלתי לבנות את הבית ב-2020 וסיימתי השנה בכוונה להתחתן וגור פה". אנוואר סלאודה בביתו שהוצת בכפר דומא, 14 באפריל 2024 (צילום: אורן זיו)

פרעות בדומא: "אלמלא ברחו, משפחות שלמות היו נשרפות בבתים"

עם מציאת גופתו של הנער בנימין אחימאיר ממאחז "מלאכי השלום", מתנחלים פשטו על הכפר דומא, שבו הוצתה משפחת דוואבשה לפני 9 שנים, וזרעו בו חורבן. לדברי התושבים, חיילים שנכחו במקום גיבו את הפורעים ולא עשו דבר למנוע את האלימות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf