newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החיילים מצופים להגן על פלסטינים? הפוך גנץ, הפוך

התיעוד של חייל גולני מסתער לעבר קבוצת מתנחלים ומחלץ פלסטיני מידיהם הוא חשוב מכיוון שהוא מתעד מקרה נדיר של חייל צה"ל שמסרב לעמוד מנגד. שר הביטחון אמר בתגובה כי החייל "פעל כפי שמצופה מכל חייל ומפקד בצה"ל", אך בפועל החיילים מקבלים הנחיות ממפקדיהם שאסור להם לגעת במתנחלים

מאת:

חייל גולני תועד בשישי האחרון מסתער לבדו לעבר קבוצת מתנחלים שתקפו פלסטיני בחברון, סופג מכות ומחלץ אותו מידיהם. זה סרטון חשוב, אבל לא מכיוון שהוא מתעד מתנחלים מכים פלסטינים. סרטונים כאלה מתפרסמים אחת לשבוע. זה גם לא סרטון חשוב מכיוון שהמתנחלים מתועדים מכים חייל. גם כאן אין כל חדש. לא, התיעוד הזה חשוב מסיבה אחת – חייל צה"ל תועד מסרב לעמוד מנגד.

ביחס לעוד סרטון המציג את האלימות היומיומית בחברון, הסרטון הזה הפך לוויראלי להפליא. בלטו במיוחד אלה שנופפו בו כהוכחה ניצחת למוסריותו של צה"ל. שר הביטחון, בני גנץ, למשל, הזדרז להסביר שהחייל "פעל כפי שמצופה מכל חייל ומפקד בצה"ל". זה שקר גס, כמו שיודע כל מי ששירת בשטחים. האמת היא שזה בדיוק ההפך ממה שמצופה מחייל.

הלוואי שצה"ל היה מצפה מחייליו להגן על פלסטינים בשטחים. זה בהחלט היה אמור להיות אחד מתפקידיהם, אך הלכה לחוד ומעשה לחוד. ראיינתי מאות חיילים על השירות שלהם בשטחים, ודבר אחד עובר כחוט השני במרבית העדויות הללו – ההנחיה החד משמעית שהחיילים מקבלים ממפקדיהם שלפיה אסור, ממש אסור, לגעת במתנחלים.

חיילי צה"ל שומרים על יהודים במהלך סיור בעיר חברון, ב-16 במאי 2020 (צילום: וויסאם האשלמון / פלאש90)

חיילי צה"ל שומרים על יהודים במהלך סיור בעיר חברון, ב-16 במאי 2020 (צילום: וויסאם האשלמון / פלאש90)

שמעתי מהחיילים על מתנחלים שפוצצו לג'יפ של המח"ט את הגלגלים, שמעתי על מתנחלים שיכורים שזורקים אבנים על בתי פלסטינים בפורים, שמעתי על מתנחלים שמכים חיילים שהעזו להגן על משפחה פלסטינית חפה מפשע ועל מתנחלים שהחליטו שהם יורדים עכשיו לכפר הפלסטיני הסמוך כדי להכות חקלאים שבאו למסוק את זיתיהם. ובכל המקרים האלה חזרה על עצמה אותה השורה: "אבל לנו אסור לגעת במתנחלים, זה התפקיד של המשטרה".

חייל נח"ל סיפר לי פעם על קבוצת תיירים מצרפת שהגיעה לחברון, וראתה דגל פלסטיני מונף ליד בית הדסה. הדגל הונף על בית של פלסטיני, אבל זה כמובן לא שינה כלום. "הם התחילו לצעוק 'עם ישראל חי, עם ישראל חי, מוות לערבים, מוות לערבים'", הוא סיפר, ואז הם אירגנו סולם וניסו להוריד את הדגל.

"הייתי עצבני מאוד, כי לא קרה שום דבר, והם – נראה שהם עמדו להרוג מישהו ואף אחד לא עשה שום דבר. אף אחד לא עשה שום דבר כדי למנוע את זה". זו רחוקה מלהיות העדות הקיצונית ביותר שלנו, אבל יש לה יתרון אחד – היא תועדה.

חיילי צה"ל מונחים להעביר את הטיפול במתנחלים אלימים למשטרה, גם אם הם אלה שנמצאים בשטח באותו רגע, וגם אם האלימות מופנית ישירות אליהם. לכן קל כל כך למצוא סיפורים על מתנחלים שמיידים אבנים על חיילים מבלי שאיש מהם נעצר, ולכן מעורר השתאות לראות חייל אחד שמחליט לעשות את הדבר הנכון ולהציל פלסטיני מידיהם של חבורת יראי שמים לבושי לבן שבאו לשבת של תפילה ופורענות בעיר האבות.

האמת היא שהגולנצ'יק מ-51 בסך הכל עשה מה שניתן לצפות מכל מי שתפקידו לאכוף חוק וסדר, בדיוק כפי שהייתם מצפים משוטר להתערב כדי להציל אזרח בסיטואציה דומה. הבעיה היא שהמשימה שמוגדרת לחיילי צה"ל אינה הגנה על תושבי השטח, אלא הגנה על המתנחלים. לכן גם ראינו רק חייל אחד מסתער על המתנחלים, בהתנחלות שמוצבים בה כ-650 חיילים ושוטרי מג"ב באופן קבוע. לכן גם ראינו צילום של התקרית הזאת בלבד ולא של ארבע התקיפות האלימות של מתנחלים שבוצעו במקביל באותו היום.

הסיבה שהסרטון הפך ויראלי כל כך היא שהוא מציג את חיילי צה"ל כפי שמרבית החברה היהודית בישראל היו רוצים לדמיין אותם, ובעיקר – לדמיין את עצמם. ומה יותר מסרטון שמדגים לכל העולם איך הצבא המוסרי בעולם לא מפריד בין דם לדם ופועל בנחרצות לאכיפת החוק והסדר באופן שוויוני לכולם.

אבל הצבא גם יודע שחשוב לשמור על יחסים טובים עם מתנחלי חברון, ולשם כך מיהרו בדובר צה"ל, גוף המבין דבר או שניים בדימויים, לפתוח את הבוקר עם צילום של גולנצ'יקים בחברון מתחבקים עם ילדי המתנחלים. בכל זאת, אחרי שהתקשורת תלך החיילים יאלצו להמשיך ולשמור על ההתנחלות הזאת, ותמיד עדיף לשמור על יחסים טובים. אפשר להתפזר. אין עוד מה לראות כאן.

רון זיידל הוא מנהל מחלקת איסוף העדויות בארגון שוברים שתיקה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf