newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההתנכלויות לנוצרים בירושלים מאיימות על המשך קיומה של הקהילה   

יריקות, תקיפות פיזיות, כתובות נאצה והשפלות: מה שהיה בעבר אירועים נקודתיים, הפך מאז השבעת הממשלה הנוכחית לתופעה, שמערערת מן היסוד את מערכת היחסים בין הקהילה הנוצרית למדינה

מאת:

"רוב התקיפות הן נגד אנשי דת בלבוש מסורתי". נוצרים אורתודוכסים צועדים בויה דולורוזה ב"יום שישי הטוב", 14 באפריל 2023 (צילום: אריק מרמור / פלאש 90)

התנכלויות של יהודים לנוצרים בירושלים עוברות בשנים האחרונות הקצנה, שהחריפה מאז השבעת הממשלה החדשה. מה שפעם היו אירועים נקודתיים, הפכו למגמה שמאלצת את בני הקהילות המקומית לשקול מחדש את יחסם למדינת ישראל. ההשפלות, התקיפות וההתנכלויות נגד נוצרים נענות בתגובה רפה או בשתיקה של מדינת ישראל, זאת למרות ההשלכות העמוקות לא רק על יחסם של נוצרים מקומיים לישראל, אלא על הקשרים בין ישראל לקהילות נוצריות ברחבי העולם.

בבוקר יום שני, 5 ביוני, התקיים בהר ציון תחת אבטחה כבדה טקס לרגל "חג רוח הקודש" של הכנסייה היוונית אורתודוקסית. שלוש שעות לפני תחילתו, שוטרים ולוחמי מג"ב כבר סגרו למבקרים את מתחם קבר דוד והגן היווני אשר צמוד אליו, ומתנדבים יהודים לבושי וסטים זוהרים הגיעו כדי לשמור על המאמינים. מתח עמד באוויר, שכן שבוע קודם לכן באותו מקום, בזמן טקס חג השבועות (פנטקוס) הקתולי, כעשרים יהודים חרדים קיללו ותקעו בשופרות כדי לחבל במהלך הטקס. "אנחנו חוששים מאוד לחופש הדת של נוצרים בירושלים", התנסח בדיפלומטיות אמריקאית נציג של מחלקת המדינה של ארה"ב, אשר נכח במקום כדי לעקוב מקרוב אחר ביטחון הטקס.

לקראת 10:30, יצאו הפטריארך היווני אורתודוקסי, פמלייתו ומאמיניו מכנסיית השילוש הקדוש וצעדו דרך הגן היווני אל מתחם קבר דוד, שם עלו אל חדר הסעודה האחרונה וערכו בו את המיסה החגיגית. מחוץ למתחם, קומץ יהודים בלבוש חרדי הרעיש בעזרת בידורית. למרות זאת, הטקס התנהל כמעט ללא הפרעות. אך פחות משבועיים לאחר מכן, בערב יום חמישי 15 ביוני, גבר יהודי ניפץ את חלון חדר הסעודה האחרונה. הוונדליזם הזה מצטרף לרשימה ארוכה של תקיפות נוצרים וסמלי נצרות בעיר. 

"הרמב"ם פסק שזו חובה"

מתחילת השנה תועדו מספר רב של מקרי ונדליזם בעיר העתיקה. אור ליום הראשון של 2023, כ-30 קברים בבית הקברות הפרוטסטנטי נופצו ולא תוקנו עד היום. הרשימה שמרכזת תמי לביא מהמרכז הבין-תרבותי כוללת עשרים פשעי שנאה נגד נוצרים מתחילת השנה בלבד, החל בכתובות נאצה כגון "מוות לנוצרים" ו"ישו בן מריה הזונה", וכלה בתקיפות פיזיות. בחלק מהמקרים המשטרה מזדרזת לפעול. למשל, במקרה השחתת הקברים המשטרה נעזרה במצלמות האבטחה שבמקום ועצרה שני צעירים חובשי כיפה ממרכז הארץ, אשר זוהו כמחריבי הקברים; במקרי תקיפות אלימות במיוחד, כמו למשל כאשר תושב הדרום הגיע עם לום ברזל לכנסיית קבר מרים בהר הזיתים וניסה לתקוף כמרים, התוקפים נעצרו במקום.

אך רוב התקיפות כלפי נוצרים אינן מדווחות. באמצע יוני התקיים בעיר העתיקה בירושלים כנס תחת הכותרת "מדוע יהודים יורקים על גויים?" כשיתוף פעולה של האוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטת חיפה והמכון לחקר היחסים בין יהודים, נוצרים, ומוסלמים. הכנס הוחרם על ידי משרד החוץ, הגוף האמון בישראל על יחסים עם הקהילות הנוצריות, ולא התקיים במגדל דוד כמתוכנן בגלל לחצים מעיריית ירושלים. למרות זאת, הכנס – שהתקיים בסופו של דבר באולם הכנסים של סמינר הפטריארכיה הארמנית – היה הצלחה אדירה, והגיעו אליו נציגים רבים של הכנסיות הירושלמיות. בפתיחתו, חוקרת הנצרות יסכה הרני הקרינה קטעים מעשרות סרטוני מצלמות אבטחה, שבהם מתועדים גברים ונשים יורקים על רגליהם של נוצרים, סמוך אליהם, או על מבני דת. לדברי הרני, אשר חוזקו בעדויות של חברי קהילה, היריקות הן עניין יום יומי ו"הרובע הארמני הוא הנוח והבטוח ביותר בעבור יהודים אשר הולכים למקומות הקדושים ליהודים, ולכן סופגים שם הכי הרבה יריקות".

מחוץ למתחם, קומץ יהודים בלבוש חרדי הרעיש בעזרת בידורית. טקס חג השבועות של הכנסייה היוונית האורתודוכסית (צילום: נתן אודנהיימר)

האגופ ג'רנאזיאן, שמתגורר כל חייו ברובע הארמני, סיפר בראיון טלפוני ל"שיחה מקומית" כי "באחד הערבים בינואר האחרון, שני חברי קהילה נסעו ברחוב כאשר שני מתנחלים שעברו שם דפקו על הרכב. חברי הקהילה יצאו מהמכונית, התפתח ויכוח והמתנחלים ריססו את הארמנים ב[ספריי] פלפל. אחרי שעה הגיעו עוד מתנחלים, וניסו להוריד את הדגל של הכנסייה. הצעירים שלנו ראו שמנסים לטפס והתפתח ויכוח, שהחריף, והמתנחלים רצו לתחנת משטרה הסמוכה וצעקו 'פיגוע, פיגוע'. לוחמי מג"ב ושוטרים התנפלו דווקא על הארמנים וזה הסתיים במעצר של אחד מהם".

מדריך התיירים רובי ברמן סיפר כי נכח בשני מקרים של יריקות ושהוא מוטרד מאוד מאי האכיפה במקרים של ההטרדות נגד נוצרים. "הפעם הראשונה היתה בשער יפו בשבת בבוקר. הייתי באמצע הדרכה וראיתי שני נערים לבושים ג'ינס וחולצות לבנות. שני כמרים יוונים אורתודוקסים עברו לידם והם ירקו עליהם. מכיוון שהיו שני שוטרים לידנו, פניתי אליהם ואמרתי: תעצרו אותם. השוטרים ענו שהיורקים פספסו ולכן זו לא נחשבת תקיפה. עניתי להם: 'כן? אם הם היו ערבים שירקו על רב חרדי הייתם לוקחים אותם לקישלה גם אם פספסו'. אחרי חילופי דברים הם עיכבו את הנערים ולקחו מהם מספרי תעודת זהות".

לאחרונה, ברמן היה קורבן ליריקה בעצמו. "שוחחתי עם מג'ד, השומר בתחנה השנייה בוויה דולורוזה, ובזמן ששוחחנו עברה משפחה של חרדים מודרניים, אבא, אמא, זוג צעיר וילדים רבים. הגבר הצעיר ירק ופגע לי ברגליים. רצתי אחריו ואמרתי לו, 'תגיד מה אתה משוגע?' כשזיהה שאני יהודי ענה, 'אתה יודע מה עשו לנו באינקוויזיציה? ובמסעות הצלב?' ואשתו אמרה לי, 'הרמב"ם פסק שזו חובה'. עניתי לה שזה לא נכון, והוספתי שהרמב"ם גם אומר שגבר צריך להכות את אשתו במקל פעם בחודש, 'את חושבת שגם את זה בעלך צריך לעשות?'"

"חלק מהבעיה היא שאף אחד לא פונה למשטרה". רוני ברמן (באדיבות המצולם)

"חלק מהבעיה היא שאף אחד לא פונה למשטרה", אומר ברמן. "פלסטינים לא פונים למשטרה בגלל חוסר אמון, ולפעמים אפילו חשש שזה יכול להזיק. אני פניתי למשנה לראש העיר פלר חסן-נחום כדי שתעזור לקדם חקיקה נגד יריקות ברחוב. להוציא את זה מחוץ לחוק, כמו בסינגפור". למעשה, היריקות אינן חוקיות כבר היום. עורך הדין אורי נרוב מהמחלקה המשפטית של התנועה הרפורמית הסביר ל"שיחה מקומית" כי אפשר לתבוע אזרחית את מי שיורק. "יריקה היא פשע תקיפה אשר נגזרת מחוק העונשין. יש שורה ארוכה של פסקי דין בנידון. הבעיה היא שלא פונים אלינו. אם היו יותר פונים היינו יכולים לעשות עם זה יותר". בכנס על היחס לנוצרים נכח גם קצין משטרה והביע תסכול מההאשמות כלפי המשטרה, שכן לדבריו השוטרים אכן עושים מאמצים רבים למנוע התנכלויות נגד נוצרים. כמו כן, טען הקצין שהדיון התעלם מהיחס של מוסלמים לנוצרים בעיר.

יחסים עם מוסלמים

ב-2019 הושלם דו"ח, שיזמו ארגונים קתוליים גרמניים, על חיי הנוצרים הצעירים בעיר. הדו"ח הוצנע בכוונת תחילה בשל תוצאותיו מעוררות המחלוקת, בעיקר סביב יחסי נוצרים-מוסלמים. המחקר מלמד על מציאות עגומה ביותר לגבי האופן שבו הצעירים תופסים את עתידם בעיר. בירושלים חיים היום כ-13,000 נוצרים, ולפי המחקר, 9,800 מתוכם הם פלסטינים. רבים מהם, כיתר תושבי ירושלים הפלסטינים, חיים מתחת לקו העוני.

יש בעיר כ-13 קהילות נוצריות שונות; רובן המכריע (87%) שייכות לשלושה זרמים: הקתולי, היווני אורתודוקסי, והיווני קתולי. מתוך הנוצרים הפלסטינים, כ-4,300 הם צעירים בטווח הגילאים 8-25. מחברי הדו"ח סקרו 700 צעירים וראיינו כ-40 צעירים ואנשי כנסייה ומסקנתם היא ש-60% מהם רוצים להגר למדינה אחרת, ו-58% מעידים שבשנים האחרונות בן משפחה עזב את הארץ. מעל 80% ממשתפי המחקר בגילאי הנוער סיפרו שחוו גילוי גזענות או אפליה על רקע דתם, וכ-42% חוו מצבים שבהם חשו צורך להסתיר את זהותם הדתית. בנוסף, רבים מרגישים ריחוק ואף ניכור ממוסדות הכנסייה שלדבריהם אינם מתפקדים היטב.

אחת המסקנות המרעישות ביותר של המחקר היא שצעירים נוצרים חשים בהידרדרות חריפה מול החברה המוסלמית, אף יותר מאשר ביחסיהם עם האוכלוסייה היהודית. מחבר הדו"ח, ג'ורג' אקרוש, מציין כי במחקר שנערך ב-1999 ואשר התמקד בנוצרים בגדה המערבית ובירושלים, 80% מהנשאלים ענו שהסיבה העיקרית לעזיבת הארץ היא הכיבוש הישראלי. היום, לעומת זאת, התשובה השכיחה ביותר לשאלה מה האתגר הגדול ביותר לנוכחות נוצרית בירושלים הייתה: הפונדמנטליזם האסלאמי (28%), ורק אחריה הכיבוש הישראלי (25%). בהקשר זה, חשוב לציין כי למוסדות נוצריים תרומה חברתית אדירה לכלל אוכלוסיית מזרח ירושלים, ובכללה שני בתי החולים הנוצריים, סנט ג'וזף ואוגוסטה ויקטוריה. הרוב המכריע של תלמידי בתי הספר הנוצריים בעיר הם מוסלמים.

כמו כן, המחקר טוען כי "תוכנית הלימודים הפלסטינית מהווה סיכון ממשי לתחושת השייכות של הנוער הנוצרי", משום שהצעירים "אימצו פרשנויות אסלאמיסטיות וואהביות קיצוניות". כדוגמה, המחקר מצביע על כך שלימודי ההיסטוריה מתחילים בתקופה הכנענית – מדלגים על כ-600 שנים בהם ישוע נולד וחי בירושלים –  וקופצים הישר אל "שחרור" הארץ על ידי הח׳ליף המוסלמי עומר בן אל-ח'טאב. כמו כן, במחקר מוזכר "דו"ח חסוי" של הארגון הנוצרי-פלסטיני אל-סביל, על פיו "תוכנית הלימודים הפלסטינית מתארת נוצרים ויהודים בצורה איומה ומכנה אותם כופרים שאינם אמורים למשול על מוסלמים", וכי "המקראה בלימודי האסלאם, המיועדת לכיתות ח', קוראת לכינון ח'ליפות מוסלמית, למרות שזה סותר את החוקה הפלסטינית הקובעת כי המדינה הפלסטינית צריכה להיות עצמאית ודמוקרטית המבוססת על שלטון חוק". אקרוש מסכם חלק זה בדו"ח בכך שנוצרים צעירים חשים שאין להם מקום בשתי החברות – המוסלמית והיהודית. 

פצעים עתיקים שמחלימים לאט

הכומר הישועי דוד נויהאוז, שחי בירושלים מאז 1977, מספר כי בשנים האחרונות הוא הותקף כחמש פעמים  ביריקות, בדחיפות ובקללות. "זה לא קורה רק בעיר העתיקה אלא גם ברחוב יפו. פעם אחת למשל, גבר בלבוש חרדי מלמל לעברי: 'עמלק, תסתלק'". העברית של נויהאוז מצוינת, וכן הערבית שבפיו. במשך השנים הוא נשא בתפקידים רבים בכנסיה הלטינית גם בקהילות הפלסטיניות המקומיות בירושלים ובבית לחם, וגם בקרב קהילות מהגרי עבודה ופליטים. "רוב התקיפות הן נגד אנשי דת בלבוש מסורתי", הוא מסביר ומוסיף כי למרות זאת "מה שהרבה יותר חשוב זה שוויון זכויות והאפשרות לשרוד כנוצרים. כשיורקים עלי אני הולך ושוטף את הפנים, וזה גם מה שאומר לנזירה שמגיעה אלי מזועזעת אחרי אירוע כזה. בזה זה נגמר. האפליה שבה נתקלים חברי הקהילה שלנו בצדדים שונים של החיים כאן מטרידה אותי הרבה יותר".

בו בזמן, נויהואוז אינו מתעלם מההיסטוריה הארוכה של היחסים בין הכנסייה לבין היהודים: "חובה עלינו כראשי כנסייה לא לשכוח שהתופעות האלו – אותן אנחנו דוחים בכל תוקף – מתנהלות על רקע תורות הבוז השפלות ודברים גרועים מזה של נוצרים כלפי יהודים. אני לא מצפה מאנשים ברחוב לזכור את זה, אלא מראשי הכנסייה, כי היינו שם. קצת בצניעות".

כותבת נאצה שרוססה על קיר הכנסייה הבפטיסטית בירושלים, 20 בפברואר 2012 (צילום: אורי לנץ / פלאש 90)

הרני מסבירה כי באירופה, יהודים ירקו, ובעיקר בסתר, כפעולת זלזול ובוז למי שהתעמר בהם. "מה שקשה למצוא לו הסבר הוא למה במדינת ישראל? פה אנחנו לא תחת שלטון נוצרי, גם לא מול רוב נוצרי. הם מיעוט הקטן במדינה. אלו גם לא אותם נוצרים. הם לא היו באינקוויזיציה או בפולין והם גם לא צאצאיהם. היהודים הישראלים לא נרדפו, רוב היורקים בקושי ראו נוצרים. אולי ראו פליט מאריתראה מנקה רחוב, או פיליפינית שסועדת את הסבא. אם ככה, למה הנצרות עדיין מזוהה כארכי אויב?"

ד״ר כרמה בן יוחנן, חוקרת יחסי נוצרים-יהודים במאה העשרים מהחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית, מסבירה בראיון טלפוני כי התיעוב היהודי לנצרות מבוסס על פצעים עתיקים שמחלימים לאט. "ההלכה היהודית הושפעה במשך דורות מהחולשה המובנית מול הנצרות אשר דרשה איפוק. היום בעצם אין סיבה להתאפק". בכנס היא פתחה את דבריה בשאלה: "מי אמר: 'יותר משהנצרות שונאת את היהדות, היהדות שונאת את הנצרות'? אם מדובר בנוצרי הרי שהטענה יכולה בקלות להתפרש כאנטישמית, או לכל הפחות אנטי יהודית". אך הציטוט, מתברר, הוא מתוך כתבים של שורד השואה והפוסק הגדול, הרב יחיאל יעקב ויינברג. בן יוחנן הסבירה כי "הרב ויינברג היה רחוק מלהיות תמים לגבי טבעה של אנטישמיות, ואם זאת, סבר שעל היהודים מוטלת המשימה לטהר את מסורתם מביטויים של תיעוב כלפי הנצרות".

אחרי השואה, היחס של נוצרים ליהודים החל להשתנות. הכנסייה הקתולית הובילה תהליך בירור פנימי ושינויים תיאולוגיים בנוגע ליחס של נוצרים ליהודים. על פי יוחנן, אנחנו חיים לראשונה בעידן שבו זרמים מרכזיים בנצרות מבקשים להתפייס עם היהדות. אך הצד היהודי מקבל זאת בחשדנות, שמא זו דרך נוספת לשכנע יהודים להתנצר?

בחזרה לאירוע ב-5 ביוני. מחוץ לקבר דוד עמדו מספר מועט של מוחים נגד הטקס. אחד מהם, שמואל יצחק, אשר הזדהה כמורה בישיבה בגבעת שאול והוא תושב הרובע היהודי, סיפר שהוא משתייך לארגון חדש בשם "דרישת ירושלים", אשר חלק ממטרתו היא לנטר ניסיונות מיסיון בירושלים. "הם השיקו תוכנית לעשר שנים לניצור יהודים. כל הקמת מדינת ישראל זו סטירת לחי לאמונה שלהם, ביטל את האמונה שלהם. לכן הם מוצאים שיטות חדשות. הם מגיעים ליהודים דרך מוסדות רווחה, וזה מסוכן מאוד, אנשים מתפתים לזה. אנחנו מצווים להרוס את הכנסיות, אבל אנחנו גם מצווים לא להרוס. אתה יודע שיש חדרי פולחן במרכז העיר? יש גם ריק רוחני, אנשים מחפשים משהו. אל תוך הוואקום הזה יכולים ליפול יהודים. פעם היו נופלים בגלל העוני. היום, הצרה היא אחרת".

"חלק מהבעיה היא שיהודים לא מבחינים בין נוצרים פונדמנטליסטים תומכי ישראל שמגיעים לכאן מחו"ל לנסות לנצר יהודים, לבין נוצרים מקומיים שרוצים לחיות בשכנות טובה ובכבוד הדדי ולא עוסקים בסוגיות כאלו כלל"

"חרדת המיסיון כל הזמן קיימת", אומרת בן יוחנן, "אחרי השואה הכנסיות הבינו את זה, ובקהילות רבות, בעיקר באירופה, ויתרו על מיסיון של יהודים לחלוטין, מתוך הבנה של הקושי שזה מעלה מול יהודים, ויש הצהרות רשמיות שלא עושים זאת יותר. ב-2015 הכנסייה הקתולית התנערה באופן חד משמעי מפעילות מיסיונרית בקרב יהודים. גם להם זה מורכב, מפני שמיסיון הוא חלק מרכזי בתיאולוגיה, בעיקר של הזרמים המערביים, וכמובן שיש לזה קשר לקולוניאליזם. אני לא מכירה כנסיות מזרחיות שמתעסקות במיסיון. מעולם לא שמעתי על מיסיון ארמני או יווני אורתודוקסי בקרב יהודים".

חרדת המיסיון נטועה בזיכרון היהודי, אך היא גם מבוססת על כך שהמיסיון אכן פעיל בקרב יהודים בישראל; אלא שכמו שבן יוחנן מחדדת, המיסיונרים אינם הנוצרים הפלסטינים, להפך. ברוב המקרים מדובר בנוצרים ציונים שתומכים בתנועת ההתנחלויות. האב נויהאוז מסביר כי "חלק מהבעיה היא שיהודים לא מבחינים בין נוצרים פונדמנטליסטים תומכי ישראל להוטים אשר מגיעים מחו"ל, בעיקר מארה"ב, בניסיון לנצר יהודים, לבין נוצרים מקומיים שרוצים לחיות בשכנות טובה ובכבוד הדדי ולא עוסקים בסוגיות כאלו כלל וכלל". 

האח ביחידה קרבית, האחות חסרת מעמד

לא כל האוונגליסטים, אפילו מבין אלו שתומכים בישראל, מעורבים במיסיון. הכומר ארון איימי חי בישראל עם רעייתו כבר למעלה מ-25 שנים. איימי האוסטרלי מדבר עברית שוטפת ולומד באופן קבוע פעמיים בשבוע עם שני רבנים כבר שנים רבות. הוא שייך לכנסיית כרייסט צ'רץ' האנגליקנית, שממוקמת ממול מגדל דוד בעיר העתיקה, והוא אוהב את מדינת ישראל, אך לאחרונה נתקל בקשיים.

"כשהבן שלי הגיע לגיל לבגרות, פקעה אשרת השהייה שלו מתוקף הוויזה של ההורים כאנשי דת. הבן שלי חי 18 שנים, כל חייו, בישראל. הוא פנה למשרד הפנים וביקש מעמד של תושב קבע. הבקשה שלו אושרה בזריזות ואיתה גם הגיע הצו הראשון". בנו של איימי משרת כבר יותר משנתיים כקלע בנח"ל: "הוא סמל ראשון, כלומר, הוא חייל טוב", אומר איימי, "אבל אספר לך איפה העניין מסתבך. יש לי גם בת. ועכשיו היא בת-18 והגיעה העת שהיא תבקש תושבות קבע. נחש מה? היא סורבה. בלי סיבה. כל מה שעורכי הדין שלנו אמרו הוא שנעשה שינוי במשרד הפנים מאז שמונתה הממשלה החדשה, והאישה שאחראית היום על האישורים שונאת זרים. וכל זה למרות שהבת שלי, עטרה, נולדה בישראל, יש לה אח שמשרת ביחידה קרבית. הוא מגן על אנשי משרד הפנים, אבל לא רשאי להגן על אחותו.

הוא מגן על אנשי משרד הפנים, אבל לא רשאי להגן על אחותו. הכומר ארון איימי ומשפחתו (באדיבות המשפחה)

"יש לי קולגה שהבן שלו מתנדב במד״א כבר ארבע שנים. אנשי מד"א העידו לזכותו שיותר מפעם אחת הציל חיים, והתנהג בגבורה במצבים קשים של תאונות דרכים. גם הוא סורב". איימי אומר שאינו יודע כמה ילדי אנשי דת מאוימים בגירוש כיום, אבל הוא מעריך שמדובר בכ-20 עד 30 משפחות בירושלים ובתל אביב. "מנסים להרוס לנו את המשפחות על ידי גירוש ילדינו". חששם של הנוצרים מהגלייתם נשמע מוגזם לאוזניים ישראלית, אך כדאי להזכיר שב-1948, 25 אלף נוצרים היוו 36% מאוכלוסיית ירושלים, רובם פלסטינים. היום חיים בירושלים 13 אלף נוצרים, מתוכם כ-10 אלפים פלסטינים, והם מהווים אחוז אחד בלבד מאוכלוסיית העיר. האם הקהילות הנוצריות של העיר אשר שרדו 400 שנים תחת השלטון המוסלמי עות׳מאני ייעלמו דווקא במדינה היהודית?

"מעציב אותי מאוד שאחרי זמן כל כך רב, עדיין מתייחסים אלינו כזרים מאיימים, וזאת למרות שהתורה שאני לומד אומרת שצריך לדאוג לגר ולזר בארצך. זה גורם לי לשאול: אתם לא קוראים את התנ"ך שלכם? אתם לא אמורים להתייחס אלי ככה. אסור לי להצביע, בסדר. אני צריך למשוך את המשכורות שלי מחו"ל. אני מקבל את זה. אבל שאתם שונאים אותי?! וזה בשעה שהבן שלי משרת בחזית". החוויה של איימי אינה מסתכמת בצרות הבירוקרטיות בלבד: "אנחנו מרגישים בעליית מדרגה. בעבר התקיפו אותנו חרדים מדי פעם. עתה מגיעים יותר אנשים להטריד אותנו, ומעיזים לעשות פעולות יותר פוגעניות. אנחנו מדברים ביננו לבין עצמנו על ההסלמה, זה מפחיד".

ג׳ון מונייר, פלסטיני ירושלמי ששייך לכנסייה האוונגלית-פלסטינית הקטנה, מספר שלהתנכלויות בנוצרים, שמתגברות במיוחד בחצי השנה האחרונה, יש אדוות בינלאומיות: "בעולם הנוצרי הבינלאומי יש מי שתומך בצורה נלהבת בישראל, מי שמזדהה עם המאבק של הפלסטינים בכיבוש, והרבה מאוד שעומדים באמצע. אני מסתובב בכנסים בינלאומיים ובין קהילות. האירועים האלימים מזיזים את המחט וגורמים להרבה אנשים לשאול את עצמם מה היחס הנוצרי הנכון לישראל, וליהודים".

בסוף 2022, מחלקת המדינה האמריקאית פרסמה דו"ח חמור שהטיל זרקור על מצבם של הנוצרים בין הירדן לים ומנה מספר רב של מקרי התנכלות ותקיפות. לדברי האגופ ג'רנאזיאן, חברי הקהילה פנו לדיפלומטים זרים בישראל כדי לשטוח בפניהם את ממדי הפגיעות בהם ולגייס את השפעתם על מנת ללחוץ על ישראל לשנות גישה.

אחת התלונות המרכזיות היא שאין אף אחד בישראל שאחראי על הנושא. בעבר, מחלקה שלמה בעיריית ירושלים טיפלה בקשרים עם הקהילות הנוצריות; המחלקה הידלדלה לאדם אחד והיום תפקיד זה אינו מאויש. לאחר לחצים ושכנועים, הצליח משרד החוץ לשכנע את לשכת הרב הראשי לישראל לשעבר ורבה של ירושלים, שלמה עמאר, לפרסם גינוי להטרדות הנוצרים, ובחודש מאי יצא גילוי דעת בו אמר כי תקיפות הנוצרים הן "עוול חמור וחילול ה'". עד עתה, למרות פניות רבות, עיריית ירושלים לא הוציאה הודעת גינוי על מקרי האלימות נגד נוצרים בעיר.

נתן אודנהיימר הוא עיתונאי ובמאי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ישראל מפרקת במו ידיה את "מדיניות הבידול" שעליה עמלה עשורים

אין באמת מחלוקת מעשית בין גנץ וגלנט לנתניהו ובן גביר, וקיבלנו עדות לכך בתגובתם לתובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. אבל במודע או שלא, הם מודים בכישלונה של מדיניות הניתוק בין עזה לגדה המערבית, ולכן נתפסים בעיני ראש הממשלה ובני בריתו כאיום קיומי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf