newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבדואים נרמסים תחת המגף של בן גביר

מאז תחילת כהונתו, השר לביטחון לאומי פועל באגרסיביות מלווה בהצהרות גזעניות כדי להחמיר את מצוקתם של הבדואים בנגב, גם ביישובים המוכרים. קצב הריסות הבתים גבר מבלי שמוצע שום מענה חלופי בבנייה חדשה, ומופעלת עוצמת שיטור חריגה, עוד לפני הקמת המשמר הלאומי המובטח

מאת:
איתמר בן גביר נוטע עץ ליד הכפר הבדואי אל אטרש, ב-12 בינואר 2022 (צילום: פלאש90)

אכיפה בררנית ועוצמת שיטור חריגה. איתמר בן גביר נוטע עץ ליד הכפר הבדואי אל אטרש, ב-12 בינואר 2022 (צילום: פלאש90)

ההפגנה שנערכה בקריית הממשלה ובשערי בית המשפט בבאר שבע ב-9 במרץ היתה סימן ראשון לתפנית בעמדת הקהילה הבדואית. מאות תושבי הנגב הבדואים מחו בזעם על מדיניות הממשלה החדשה, המגבירה את קצב הריסת הבתים, ויוזמת עוד ועוד פעולות שיטור אלים, לא אחת במתכונת מתגרה ובעיתוי מקומם. גל של נטיעות קק"ל בשטחי יישובים בדואים או בצמוד להם תרם אף הוא למחאה.

מול הסירוב לקידום ההכרה ביותר מ-30 יישובים בדואים, נקבעה בהסכם הקואליציוני עם הציונות הדתית התחייבות תקדימית להקצאת סך של 1.6 מיליארד שקל להקמתם המואצת של 14 יישובים יהודים חדשים בנגב בשנתיים הקרובות (סעיף 145). זאת, במסגרת גל גדול של מאמצים מתוכננים לחיזוק ההתיישבות באזור (סעיפים 55, 58, 59, 122, 143, 144, 145, 147, 150, 151, 153, 154, 155). ראשי הקואליציה הצהירו בגלוי שמטרת ההתיישבות היא להבטיח את השליטה היהודית בקרקע, ואת "המאזן הדמוגרפי". הדבר אף עוגן רשמית ובמפורש בהסכם (סעיפים 144 ו-151).

התפנית בעמדת הקהילה נעוצה בעיקר בגל חדש של הריסות בתים, הניכר בשטח. נתוני פורום דו קיום בנגב מלמדים כי בקהילה הבדואית נהרסו בשש השנים האחרונות כ-15 אלף מבנים. זהו נתון בלתי נסבל, המצביע על מדיניות אלימה, שמטרתה לרכז בכוח את רוב תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בשכונות נטולות התשתיות שבונה הרשות לעקירת הבדואים ביישובים המוכרים.

הריסות עצמיות, כולל הריסה תוך כדי הליך (כאשר האדם קבל התראות טרם צו הריסה לביתו, ובחר להרוס את ביתו בעצמו, בשל חשש מקנסות גבוהים או מסנקציות אחרות). מקור: דו"ח מתפא בעיבוד פורום דו קיום

בחברה היהודית אין שמץ של הבנה להיקף הפגיעה בקהילה הבדואית שגורמות ההריסות. גורמי הממשל אינם ערים לחרדה ולדיכאון שהן מטפחות, ולתחושת חוסר הביטחון הקיומי שהן גורמות, הדומה למה שגורם ירי הרקטות לתושבי עוטף עזה. מחקרים חוזרים מצביעים על הפגיעה הנפשית, אבל הממשלה מסרבת להסיק מסקנות. ארגונים הפועלים בנגב מבקשים זה שנים להקצות שעות סיוע נפשי למשפחות הנפגעות ולילדיהן, אבל משרדי הממשלה בוחרים להתעלם מהמצוקה. הריסות הבתים הן לכן פצע פעור בקהילה מדממת. חשוב לציין, כי בסקר שנערך בקרב צעירים ובני נוער בדואים נמצא כי הם סבורים שהריסות הבתים הן הגורם השלישי בחשיבותו לפשיעה בקרב הקהילה.

בשנה שעברה לבדה נהרסו ביישובי הבדואים 2,850 מבנים. בשנה שקדמה לה (2021) נהרסו 5% יותר. נראה כי הירידה שחלה ב-2022 שיקפה הישג צנוע של "ממשלת השינוי". לחלקים מהממשלה הזאת היו כוונות טובות, אבל בפועל טחנות אי הצדק המשיכו בפעולתן בקצב דומה לזה שהיה נהוג בעבר. גורמי האכיפה התמידו בהרס, והוכיחו שוב כי כוונות טובות עלולות להוביל לגיהינום.

דו"חות מנהלת האכיפה בדרום ל-2022 מלמדים כי היקף פעולות ההריסה הצטמצם בשנה זאת בעיקר בשל הפניית שוטרי יחידת "יואב" ממשימתם המרכזית, שהיא ליווי כוחות ההרס בנגב – למשימות שיטור אחרות. בנוסף הוטלו "הגבלות ביטחוניות" על התנועה בשטח, בעקבות מאבק הנטיעות וכן בקרבת חג פסח והרמדאן. עם זאת, נרשמה גם ירידה מסוימת בבקשות הרשות להתיישבות הבדואים לקבלת צווים שיפוטיים, לפי דו"ח סיכום שנת העבודה ל-2022 של מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני מקרקעין.

מבטיח מלחמה – ומקיים

בממשלה הנוכחית נגוזו גם הכוונות הטובות כלא היו, והוחלפו באכיפה אגרסיבית ובהצהרות גזעניות. בהסכם הקואליציוני עם מפלגת עוצמה יהודית נקבעה הכוונה לכונן "מערכה לאומית כוללת להשבת הביטחון האישי לאזרחי ישראל, למיגור הפשיעה הלאומנית, והיערכות להתמודדות עם פתיחת חזית פנימית בחירום" (סעיף 82). דגש מיוחד הושם בהסכם עם הציונות הדתית על "מאבק על השטחים הפתוחים" וכן על "שמירה על אדמות הלאום" (סעיפים 131, 148, 155). כמו כן הובטח להילחם בבריונות הלאומנית, בנשק הבלתי חוקי, בטרור החקלאי ובגביית דמי חסות, בין השאר באמצעות קביעת עונשי מינימום בחוק (סעיף 102 בהסכם עם עוצמה יהודית).

זאת ועוד, בהסכם הקואליציוני נקבעה כוונה לשנות את הוראות הפתיחה באש, ולהבטיח חסינות מתביעה לחיילים ושוטרים המפרים חוק בפעילות מבצעית "ללא כוונת זדון" (עוצמה יהודית, סעיפים 103 ו-115). כן הוצהר על כוונה להחיל את "חוק דרומי", המתיר ירי לעבר מי שפורץ לבסיס צבאי או לשטחי אימונים, ואף לעבר גנבי רכב (עוצמה יהודית, סעיף 104). לבסוף, בהסכם נקבעה התחייבות למאבק בתופעת הפוליגמיה, המשקפת דגש על עבירות הנפוצות בעיקר בקרב הבדואים בנגב (עוצמה יהודית, סעיף 101).

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר הכריז בראשית כהונתו על תוכנית להוספת 4,000 שוטרים למצבת המשטרה, וכן על הכפלת מג"ב. הוצהר על הקמת כוח משימה ארצית, הפעלת ימ"מ נגד הפשיעה המאורגנת, וכינון "משמר לאומי" ובו רבבת "לוחמים". עוד הוכרז על הקמת צוות משותף למשטרה, למשרד המשפטים ולשב"כ, שיידון בדרכי השתתפות השב"כ במאבק נגד ארגוני הפשיעה בחברה הערבית, ונראה כי יפעל בין השאר להקמת יחידה ייעודית בשב"כ למאבק "בפשיעה הלאומנית ובארגוני הפשע" (ההסכם עם עוצמה יהודית, סעיף 91).

לקהילה הערבית בנגב אינטרס ברור בהגברת המאבק בפשיעה. גל הפשיעה בקהילה הגיע ב-2022 לשיא כואב: 16 אזרחים בדואים נרצחו, כולם בידי אחיהם. זאת, לעומת עשרה מקרי רצח ב-2021 ועשרה ב-2020. ירי, גילויי אלימות במשפחה וקטטות אלימות בין חמולות מטלטלים את הקהילה מדי יום.

אבל, בעוד השר הקודם עמר בר-לב וסגנו יואב סגלוביץ' שידרו דאגה לצורכי החברה הערבית ושאיפה לשותפות אמת עימה, בן גביר משגר מסרים הפוכים. סקר שנערך ב-2021 העיד כי בקרב הצעירים הבדואים בולט חוסר אמון בכוונות המשטרה. ההצהרות של בן גביר רק העמיקו את ההסתייגות משיתוף פעולה עם השוטרים.

שינוי מרכזי במדיניות השר כוון לנגב. בן גביר ערך ביקור ממושך באזור והכריז: "לא עוד פעולות קוסמטיות של הרס פחונים לצורכי יח"צ. לא עוד הסכמה שבשתיקה להשתלטות עוינת על אדמות מדינה. עוברים ממדיניות של הכלה ומריחת זמן כדי לא להפר את הסטטוס קוו, למדיניות של פעולה נחושה ואכיפת החוק".

במהלך הביקור בנגב, בן גביר הצהיר כי הוא דורש מהמשטרה "להסתכל לפושעים בעיניים ולחתור למגע". בהמשך הודיע בהתרסה כי בניגוד לעבר, הריסת הבתים תתבצע גם ברמדאן: "היתה כאן קונספציה שאם יש רמדאן כולם מתחפרים. לא אוכפים את החוק, נותנים להם לבנות כמה שרוצים… זה לא יהיה במשמרת שלי".

ואכן, בחודשים האחרונים הואצה הריסת הבתים. לפי נתוני רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), בפברואר הופצו בקרב התושבים 450 התראות לקראת הוצאת צווי פינוי והריסה למבנים. השיא נרשם ב-22 בפברואר, יום שבו נהרסו שבעה בתיה של משפחת אלע'ול בעיירה ערערה שבנגב, ונחרב מבנה אירוח (שיג). התושבים העידו כי מדובר במבנים ישנים: חלקם נבנו בשנות ה-80, ומקצתם בראשית שנות ה-2000. ואולם, הדבר לא מנע מהמשטרה להפעיל 150 שוטרים במבצע להריסתם. בעקבות המבצע, כ-80 איש נאלצו לדור באוהלים.

בני המשפחה הופתעו מפעולת ההרס, שלא קדמו לו זימון לבית משפט או חלוקת צווים. בדיעבד התברר שהמשטרה הסבירה לבית המשפט כי הדיירים במתחם אינם ידועים, בגדר "אלמונים", וזאת אף שהמשפחה יושבת במקום זה כמאה שנה.

ילד ליד הריסות בית בכפר הבדואי הלא מוכר ביר אל משאש (צילום: חורחה נובומינסקי / פלאש90)

ילד ליד הריסות בית בכפר הבדואי הלא מוכר ביר אל משאש (צילום: חורחה נובומינסקי / פלאש90)

בראשית 2023 נודע כי מערכות האכיפה החליפו את מערכת ניתוח התמונות המתקדמת "סימפלקס" במערכת משוכללת עוד יותר, המבוססת על בינה מלאכותית, מבית היוצר של רפא"ל. המערכת החדשה, המכונה "נץ הדרום", מסוגלת לסרוק כמיליון דונם ולפענח במהירות את תצלומי האוויר. כך ניתן לזהות ממעוף הרחפן עוד ועוד מבנים מיד עם בנייתם. חשיפת הבנייה סמוך לביצועה מאפשרת טיפול משפטי מואץ ופשוט יחסית, בלי להיזקק למעורבות של בית המשפט.

לכאורה, מאמץ ההרס מכוון בעיקר נגד בנייה חדשה. ואולם, כאשר לא מזוהים מבנים חדשים, מאתרים הפקחים מבנים ישנים שבהם תוקן גג שקרס או הוחלף החלון, וגורמי האכיפה יבקשו להרסם באמתלה שמדובר ב"בנייה חדשה".

גלי הרס גם ביישובים המוכרים

גל ההרס אשתקד עודו מורגש בקהילה הבדואית: בכפרים מסוימים נהרסו יותר ממאה מבנים ב-2022 בלבד. שיאן ההריסות הוא הכפר אלפורעה, שהממשלה אישרה ב-2006 את תכנונו לקראת הכרה בו, ואף הוכנה לו תוכנית אב מרשימה. ואז, ב-2010 הוקפא הכל בגלל האפשרות שתתבצע כריית פוספטים בשדה בריר – תוכנית שטרם הוכנה. כלומר, האינטרסים הכלכליים של משפחה יחידה, משפחת עופר, גברו על הצרכים והזכויות של 12 אלף תושבים, שממשיכים לחיות בפחונים ובלוקונים. השנה נהרסו באלפורעה לבדה 192 מבנים. החיים בכפר מתנהלים זה יותר מעשור בלימבו, בצל הקפאת התכנון והריסתו המתמשכת.

שיא שני של הריסות נרשם בכפר ואדי אלנעם. זהו לכאורה יישוב מוכר, שיש לו תוכניות מאושרות, אבל הן מתקיימות על הנייר בלבד. בפועל, מימושן מוקפא בגלל שהתכנון התבצע בנוקשות והתעלם מצורכיהם של כ-12 אלף התושבים. בכפר זה לבדו נהרסו השנה 170 מבנים.

שיא שלישי של הרס נרשם דווקא בכפר המוכר ביר הדאג'. הכפר הוכר רשמית ב-2003, אבל עד היום המדינה מסרבת להגיע עם התושבים להידברות על פתרונות מעשיים לתכנונו, וכ-9,000 התושבים (לפי אומדנים ארעיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) משלמים את המחיר. בתחום השיפוט של הכפר נרשמו 57 מבנים הרוסים בשנה אחת. בסביבה הצמודה לו, מחוץ לתחום השיפוט, נהרסו עוד 109 מבנים.

גם היישובים המוכרים ממשיכים לספוג גלי הרס. בשטח העיר רהט נהרסו השנה 130 מבנים, בסעווה 75 מבנים, בחורה 64, בביר הדאג' 57 ובשגב שלום 55.

מקור: דו"ח מתפא בעיבוד פורום דו קיום

מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, יאיר מעיין, הודה לאחרונה בוועדת הכנסת לחיזוק הנגב והגליל ש-50 אלף בדואים הגרים ביישובים מוכרים, מתגוררים בפועל בשכונות לא מוסדרות ונטולות תשתיות. זה מחדל עצום של המדינה ושל הרשות שהוא עומד בראשה. מעיין התגאה בדיון שהרשות תכננה בתי מגורים ל-165 אלף משפחות בדואיות. לדבריו, בפיתוח נמצאות כ-70 אלף יחידות דיור. "זה הרבה יותר ממה שמשרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל ביחד מתכננים לכל יישובי הערבים".

ההצהרות של מעיין מרהיבות. אבל בפועל, הכל נשאר על הנייר. הבנייה מתקדמת בהיקפים זעומים, בטלים לעומת צורכי הקהילה. על מנת לזהות את גודל הפער בין כמויות התכנון להיצע הדיור בפועל, כדאי להשוות את היקפי ההרס להיקפי הבנייה. ב-2021 הונפקו בחורה 122 היתרי בנייה, וב-2021 נהרסו 64 מבנים. בשגב שלום ניתנו אשתקד 34 היתרי בנייה, והשנה נהרסו 55 מבנים. בביר הדאג' ניתנו בשני העשורים האחרונים בסך הכל חמישה היתרי בנייה, כלום שבכלום, ומהם ככל הנראה אפס למבני מגורים. לעומת זאת, כאמור, בשטח היישוב נהרסו השנה בלבד 57 מבנים, ובצמוד לו, מחוץ לשטח השיפוט, עוד 109 מבנים. לאורך השנים נהרסו בכפר מאות מבנים.

הממשלה מפעילה אכיפה בררנית ועוצמת שיטור חריגה. הדבר מצביע על כוונה לדיכוי אלים, ולא על התקדמות לפתרון לטובת התושבים. היא הורסת בהיקף עצום, ובד בבד אינה בונה בהיקף הדרוש לפתרונות דיור עבור הקהילה המתרחבת. ההשקעה המסיבית בליווי משטרתי להרס הבתים מתבצעת על חשבון שיטור יעיל ומניעת פשיעה בהקשרים אחרים.

וכמובן, חרף מאמצי ההרס, בהיעדר מענים זמינים לדיור ופתרונות להסדרת המגורים בכפרים הבלתי מוכרים, אפילו המטרה המוצהרת אינה מושגת, והבנייה הבלתי חוקית רק מתרחבת. לפי נתוני רשות מקרקעי ישראל, חלה בשנתיים האחרונות עלייה בכ-43% בבנייה הבלתי חוקית בנגב.

חיה נח היא מנכ"לית פורום דו-קיום בנגב – לשוויון אזרחי; שמוליק דוד הוא יועץ לשינוי מדיניות בשתיל – הקרן החדשה לישראל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
המדינה מתקצבת תלמיד ערבי ב-31 אלף שקלים, תלמיד בממלכתי דתי מקבל 44 אלף. תלמידות באורט עכו. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: משה שי / פלאש 90)

המדינה מתקצבת תלמיד ערבי ב-31 אלף שקלים, תלמיד בממלכתי דתי מקבל 44 אלף. תלמידות באורט עכו. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: משה שי / פלאש 90)

הנוסחאות שמאחורי האפליה הממוסדת של החינוך הערבי

מחקר חדש בוחן איך קורה שתלמיד בזרם הממלכתי-דתי מתוקצב ב-18% יותר מתלמיד חילוני וב-42% יותר מתלמיד ערבי. האפליה, מגלה המחקר, היא לא רשמית, אבל סעיפי התקצוב מובילים אליה בהכרח

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf