ד"ר סבירסקי ומיסטר שלמה
ד"ר שלמה סבירסקי מאמין בכוחן של עובדות "יבשות" ללמד אותנו על המציאות של חיינו. אבל באותו הזמן הוא מביא את קולם של המנוחשלים למרכז הבמה בדיאלוג מתמיד. דברים שאשא היום בערב לכבוד עשייתו החינוכית
מפעל חייו של ד"ר שלמה סבירסקי גדול ומגוון. הוא מחשובי הסוציולוגים הביקורתיים בישראל, חוקר פורץ דרך החל מסוף שנות ה-70, מייסד מרכז אדוה והמנהל האקדמאי שלו עד היום, סופר ואקטיביסט.
לכבוד יום החינוך הבינלאומי, עמותת קדמה לשוויון בחינוך תקיים הערב אירוע זום חגיגי שיוקדש לפן חשוב ומרכזי בעשייתו רבת השנים – פועלו בתחום החינוך: כמחנך, כחוקר חינוך וכאקטיביסט.
בשנות ה-80 היה סבירסקי בין מייסדי עמותת הל"ה (למען החינוך בשכונות ובעיירות פיתוח), הפועלת לקידום מעורבות הורים במערכת החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח. לא בכדי בחרו דווקא בעמותת קדמה להקדיש לו את האירוע: בשנת 1993 הוא היה מיוזמי רשת קדמה, בתי ספר עיוניים לתלמידים מזרחים משכונות מצוקה. שלושה בתי ספר הוקמו אז, זה שבקטמונים בירושלים פעיל עד היום.
בערב זה גם נחגוג לו יום-הולדת שמונים, ונעשה זאת בדרך הראויה ביותר שאפשר: נשות ואנשי חינוך יספרו כמה העבודה שלו, האישיות שלו והמפגשים איתו השפיעו על העבודה החינוכית שלהן בשטח. בתור מורה ומחנך שמחתי להיענות להזמנה לחגוג עמו, מורי ורבי, ולספר את הסיפור שלי כמורה ומחנך, וכיצד השפיע עליי מקצועית ואישית. זה הסיפור שאספר הערב, הסיפור על ד"ר סבירסקי ומיסטר שלמה.
ד"ר סבירסקי
הייתי נער צעיר מאוד כשראיתי אותו לראשונה. בדמיון הכי מופרע שלי לא העליתי את האפשרות שאהיה, חלילה, מורה. פגשתי את ד"ר סבירסקי כאיש מרכז אדוה, בהרצאות על תקציב המדינה לקבוצת נערים שמתחילים את דרכם הפוליטית בשמאל. ומי שדיבר שם ללא ספק היה ד"ר לסוציולוגיה.
את הפרטים כמובן איני זוכר, אך את החוויה בהחלט: מרצה מבוגר – כלומר ממש ממש זקן, בעיני הילד שישב בקהל – מדבר לאט ולוקח אותנו צעד צעד פנימה לתוך עולם מלא נתונים, מספרים, גרפים והשוואות. לא רק על תקציב המדינה הוא דיבר, זו היתה הרצאה על הקשר בין הנעשה בממשלה ובכנסת לבין המתרחש בחברה הישראלית. וגם השיחה על החברה הישראלית נדמתה כתירוץ בשביל המרצה לעוד נתונים, מספרים, גרפים והשוואות.
הסיבה שזה זכור לי כל כך הרבה שנים אחרי זה היא השילוב הנדיר בין חוויה איטית ומשעממת לבין אירוע מרתק ורלוונטי, בו זמנית. זה קרה, היום אני יודע להגיד, בגלל שהבנו מהר שכל הנתונים והעובדות ה"יבשות" היו בשבילו דרך לספר לנו את האמת על חיינו, על המדינה והחברה שלנו. זו היתה דרך בשבילנו ללמוד את העולם הזה, להכיר את האמת. מהימים שהקים את "מחברות למחקר ולביקורת" באוניברסיטת חיפה ועד לימינו במרכז אדוה, ד"ר סבירסקי האמין לא רק בחשיבות של נתונים ועובדות, אלא גם בכוח שלהם.
לכן לא הופתעתי לגלות שזה היה תפקידו, אחד מהם, בסיפור הקמתה של רשת קדמה. בראיון לדליה קרפל ב"הארץ" לציון עשרים שנה להקמת קדמה, תיאר סמי שלום שטרית (שניהל את בית הספר קדמה בתל אביב) כיצד נחרט סבירסקי בזיכרונו: "הוא היה דמות נערצת בעיני הפעילים המזרחים הצעירים", סיפר, "למדתי ממנו המון […] הוא אמר שאין דרך אחרת להוכיח, אלא באופן אמפירי. חייבים להציג נתונים מספריים של ילדים שזכאים לתעודת בגרות, אחרת בתי הספר של קדמה לא ישרדו" (ההדגשה שלי). לעובדות האמפיריות יש תפקיד מהפכני, משנה מציאות, בעיניו של שלמה. זה היה המסר שלו לפעילים המזרחים הצעירים בשנות התשעים, וזה היה המסר שלו לי ולחבריי הפעילים הצעירים עשור מאוחר יותר.
מיסטר שלמה
דוקטור לסוציולוגיה שחושב שנתונים אמפיריים (משעממים, דעתי בנושא לא השתנתה עד היום) חשובים כדי להבין את העולם – זה לא מאורע נדיר. יתרה מזאת, גם סוציולוגיה ביקורתית שנעזרת בנתונים מחקריים דקדקניים ככלי לשינוי החברה חדרה מהשוליים למיינסטרים הסוציולוגי יותר ויותר. אלא שמאוחר יותר בחיי נחשפתי, ופגשתי, גם את הצד השני של מפעל חייו.
האמת חשובה, קריטית, אבל את האמת, כך למדתי ממנו, חשף לא רק ד"ר סבירסקי בעבודתו המדעית, אלא גם שלמה, שפגש את החברה הישראלית, את כולה, כאקטיביסט, כאדם מעורב ואחד האנשים שפגשתי שהכי קשובים לסיפור חייהם, לדעותיהם ולמסקנותיהם של חבריו למאבק.
כותרת המשנה של ספרו פורץ הדרך משנת 1981 "לא נחשלים אלא מנוחשלים" היתה "מזרחים ואשכנזים בישראל – ניתוח סוציולוגי ושיחות עם פעילים ופעילות". כותרת המשנה הזו מעידה על הקשר בין המחקר הסוציולוגי של ד"ר סבירסקי, המסתכל על עולם כחוקר, לבין השיח של שלמה עם פעילים ופעילות, שווה בין שווים. שליש מהספר מוקדש לתמלול כמעט טכני של מזרחים ומזרחיות. לא בתור מושאי מחקר, אלא בתור שווים. ההתעקשות שלו להביא לתוך העולם האקדמי את הקולות של כולם היא ללא ספק אחד הסיבות שהחוקר הענק הזה נדחק מחוץ לעולם האקדמי הממוסד.
המורה רענן
אני לא ד"ר. אני מורה, מחנך ופעיל. שלמה הוא חבר שלי למאבק, וד"ר סבירסקי הוא מגדולי מוריי. וההפרדה בין שתי הדמויות האלה אינה נכונה כלל, כי מדובר באותו אדם, והמפגש שלי איתו לימד אותי שאני המורה רענן. בכל כניסה שלי לכיתה אני מורה, מחויב לאמת על כל צדדיה. אין מקום לשקרים בחינוך ואני חייב ללמד את התלמידות ואת התלמידים שלי איך מבינים את העולם הזה, איך חושפים את האמת מחוץ לשקר. הם צריכים לדעת לקרוא דו"ח של מרכז אדוה ולהבין אותו, זו מחויבות שלי ללמד אותם את זה – כי יש לי מחויבות לעובדות האמפיריות, ויש לי הבנה של הכוח המהפכני שלה.
אלא שבכל בכניסה לכיתה אני גם רענן, ואני מחויב לתת מקום לתלמידות ולתלמידים ולדרך שלהן ללמוד את האמת על העולם. זו אמת, זה לא "נרטיב" או חומר מחקרי, וגם ב"ספר" הדמיוני שאני כותב עם התלמידים שלי בשיעור אני צריך לתת "ניתוח מדעי" שווה בשווה עם "שיחות עם פעילים ופעילות".
וזה אחד מהשיעורים הרבים שלמדתי משלמה, ועל כך הערצתי אליו, ועל כך אני מודה לו.
אירוע שמוקדש לפועלו של ד"ר שלמה סבירסקי יתקיים הערב ב'זום' בשעה 20:00, ההשתתפות פתוחה לכולם/ן אבל מותנית בהרשמה מראש.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן