הפורום בירושלים הוא עוד שלב בגסיסתם האטית של לקחי השואה

בנימין נתניהו לא המציא את מינוף השואה לצורכי גריפת רווח פוליטי. ובכל זאת, כמו בתחומים כה רבים בפוליטיקה הישראלית של ימינו, הוא הביא גם את העניין הזה לשפל מדרגה חדש.

על פי פרסום ב"הארץ", ראש הממשלה מתכוון לנצל את פורום השואה העולמי החמישי, שמתכנס בימים אלה בירושלים לציון 75 שנה לשחרור אושוויץ, כדי לקרוא למנהיגי העולם להעניק גיבוי פומבי לעמדה הישראלית המתחמקת-מופרכת – כאילו לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג אין סמכות שיפוט בשטחים הפלסטינים הכבושים.

הלקחים טובעים בגל הלאומני הגואה. ניצול שואה מראה את המספר שנחרט על ידו (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

נתניהו כבר פתח בתמרון זה פחות מ-48 שעות לאחר הודעת התובעת של בית הדין, פאטו בנסודה, בחודש שעבר, עת הודיעה לאחר חמש שנות בדיקה מקדמית כי היא מוכנה לפתוח בחקירה בנוגע למצב בפלסטין. זאת, בכפוף להכרעה שיפוטית בשאלת סמכות השיפוט. נתניהו, שלא בזבז אף רגע, הגיב בהכרזה כי מדובר ב"גזירות חדשות על העם היהודי – גזירות אנטישמיות של בית הדין הבינלאומי".

המהלך הזה של נתניהו מרחיק לכת בעליבותו, הן אינטלקטואלית והן מוסרית. הרי הפלסטינים החיים תחת מכבש הכיבוש הישראלי הם עם נטול זכויות. כל קיומם כפוף כבר עשרות שנים לגחמותיהם השרירותיות של כובשיהם. הם אינם מורשים להצביע עבור הממשלה המושלת בכל היבט של חייהם. אין להם צבא שיגן עליהם. הם אינם שולטים בגבולותיהם הלא קיימים, אף לא באפשרות לנסוע לחו"ל ואפילו לא בפרק הזמן שייקח להם להגיע לעיירה הפלסטינית הסמוכה, כאשר הם מורשים בכלל לעשות כן.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

לפלסטינים אין גם שום סיכוי לזכות בצדק באמצעות המנגנונים המשפטיים של ישראל, בהם תובעים ושופטים ישראלים גוזרים את דינם של פלסטינים בשטחים באמצעות "מערכת משפט" המנפיקה כמעט 100% הרשעה. בה בעת, מערכת זו פועלת להבטחת פטור מעונש לאנשי כוחות הביטחון הישראליים ההורגים פלסטינים, מתעללים בהם או מענים אותם.

עבור פלסטינים, בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא, מילולית ממש, בית דין של מוצא אחרון. אולם נתניהו, בגיבוי ההנהגה הפוליטית הישראלית כולה, מנסה לשלול מהם אפילו את האפשרות הזאת.

כמה לא אנושי, להתעקש לשלול אפילו מוצא אחרון זה מעם המבקש קורטוב של צדק, קלוש ומאוחר ככל שיהיה. כמה משפיל לעשות זאת תוך ניצול ציני של ניצולי השואה והתעקשות שהדבר נעשה, בדרך כלשהי, בשמם.

נשיא המדינה ראובן ריבלין מארח כ-40 מנהיגים מהעולם, שמשתתפים בפורום השואה העולמי החמישי, לציון 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, ב-22 בינואר 2020 (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש90)

איזה חוסר זיכרון היסטורי והיעדר כל מצפן מוסרי נדרשים כדי להתעלם מהלקח העיקרי שהפיק העולם מאפרן של שנות ה-40 של המאה שעברה: שאסור ששום אדם, בכל נסיבות שהן, יוותר משולל זכויות. בלשונה של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, הרי "הזלזול בזכויות האדם וביזויין הבשילו מעשים פראיים שפגעו קשה במצפונה של האנושות".

אבל נתניהו מרחיק לכת אפילו יותר, וטוען שאותו אפר ממש מוביל למסקנה ההפוכה: שישנו עם – העם הפלסטיני – שראוי כי יוותר משולל זכויות, בכל נסיבות שהן.

חיים חשופים, ללא מולדת, זכות הצבעה, בית דין או צדק. חיים שבהם חופש התנועה משתרע רק עד למחסום הסמוך ביותר. שבהם חיילים יכולים להיכנס לכל בית, בכל עת. שבהם הדבר הקבוע היחיד הוא כמה מעט שליטה יש לך בחייך.

תתבייש לך, ראש הממשלה נתניהו. ועמך כל מנהיג בינלאומי המיישר קו עם ניסיון גרוטסקי זה להשוות בין מאמציו של עם לזכות בצדק לבין אנטישמיות. נקיטת עמדה פחדנית כזו היא לא רק בגידה בתקוות הפלסטינים לחירות ולכבוד אנושי, היא חלק מגסיסתם האטית של לקחי השואה, אשר הנחו את האנושות ב-75 השנים האחרונות ואשר טובעים כעת בגל הלאומני הגואה.

עולם חדש ופחדני. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, מגיע לישראל לפורום השואה העולמי החמישי, ב-23 בינואר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

אין זה העולם שהאנושות ניסתה לבנות לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר השואה. זהו עולמם של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי וראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, נתניהו ונשיא ברזיל ז'איר בולסנרו. עולם חדש ופחדני, שבו אנו חיים כעת.

ועם זאת, עדיין בידינו הבחירה, האם נאפשר להפוך את לקחי העבר הכואבים על ראשיהם לצורך דיכוי מוגבר – או נישאר נאמנים לחזון של חירות וכבוד אנושי, צדק וזכויות, לכל אדם באשר הוא.

חגי אלעד הוא מנכ"ל בצלם