גם כשהמדינה כבר רוצה להלאים, היא לא יודעת איך

אלפי הורים לילדים חולים בישראל לא יודעים מי הולך ללמד את הילדים שלהם ב-1 בספטמבר.

מאז שחוקק חוק חינוך חינם לילדים חולים ב-2001, שירותי ההוראה והטיפול לתלמידים המרותקים לביתם ניתנו באמצעות זכיינים של משרד החינוך, במסגרת תוכנית שלבים. התוכנית נתנה מענה לתלמידים עם רצף בעיות רפואיות רחב ומאתגר, ובהם ילדים בעלי מחלות כרוניות, ילדים על הספקטרום האוטיסטי, ילדים מונשמים המרותקים למיטתם ועוד.

ביולי 2020 הצהיר משרד החינוך כי תוכנית שלבים תבוטל, והוראת התלמידים החולים תעבור לאחריות ישירה של מוסדות החינוך. חזון אחרית הימים? הקץ להפרטה? לא בדיוק.

כוונות טובות רק מחמירות את המצב. שרת החינוך יפעת שאשא ביטון עם שר החינוך הקודם, יואב גלנט (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

מאז ההצהרה, המשרד פירסם רק באחרונה מתווה חלקי ורצוף חורים להפעלת התוכנית במתכונת החדשה. בתי הספר, שלכאורה נועדו להיות בחוד החנית של התהליך, לא קיבלו הנחיות, סמכויות או תקציבים ליישום התוכנית החדשה; ארגוני המורים מתנגדים נחרצות להוספת עומס עבודה בהיעדר תיאום ותקציבים; וכלל לא ברור מי הצוות שעתיד ללמד אלפי תלמידים חולים בשנת הלימודים הבאה. כל זאת בעיצומה של תקופת קורונה מאתגרת ממילא לכל מערכת החינוך.

מעבר לחוסר הוודאות שבו נמצאות משפחות התלמידים החולים, הפרידה מצוותי ההוראה והטיפול של שלבים קשה ביותר. יצירת קשר, אמון ותהליך חינוכי עם ילד חולה אינם עניין של מה בכך, ולעתים נדרשים חודשים ואף שנים לביסוס יחסים בוני למידה.

הקשר הזה נקטע באחת על ידי משרד החינוך המשרד, שהחליט על פיטורי 700 המורות/ים, הסייעות/ים והמטפלים/ות הפרה-רפואיים שעבדו בתוכנית ללא ערובה לקליטתם מחדש. מרבית העובדים עבדו בתוכנית עשרות שנים, נדדו מבית לבית במסירות אדירה, ופיתחו התמקצעות בטיפול והוראת תלמידים בביתם עם כל המורכבות שבדבר.

משרד החינוך הצהיר כי ברצונו לכאורה לקלוט את עובדי שלבים, אלא שהשבוע פירסם המשרד את תנאי ההעסקה המוצעים לעובדים, ושוב התברר כי העסקה ישירה אינה ערובה להעסקה הוגנת.

כך, מייעדים לעובדי שלבים תנאים פחותים אף מהמצב היום, במתכונת העסקה שעתית, מזדמנת, ללא כל מחויבות למשרה הוגנת ותנאים סוציאליים של עובדי הוראה במדינה. מיותר לציין שהעובדים לא קופצים על ה"מציאה".

אז איך קורה שכוונות טובות רק מחמירות את המצב?

ראשית, שנים של הפרטה מזניחה. מעורבות משרד החינוך ביישום החוק לילדים החולים לקתה בחסר בלשון המעטה לאורך שנות הפעלת התוכנית. עד כדי כך, כי במשך 20 שנה לא טרחו לקבוע תקנות לחוק. מכרז התוכנית לכאורה ממסגר את אחריות הזכיין וחובת הדיווח, אולם בפועל כשלים רבים במתן השירות ובהעסקת העובדים עברו מתחת לרדאר של המשרד, עד שהגיעו לפתחי בתי הדין. כשלים אלו היו שילוב של זכיינים שמעלו בתפקידם לצד פיקוח לקוי, חוסר קשב למקבלי ונותנים השירות ומכרז רצוף בעיות בתקצוב נמוך.

בבואו לקחת אחריות מחודשת על התלמידים החולים, אחרי שנים של הפרטה מזניחה – מטרה ראויה על פניו – משרד החינוך אינו בקיא דיו בניואנסים של ניהול שירות חברתי כה רגיש.

במצב זה היה מצופה כי המשרד יקדיש זמן ניכר להיוועצות בגיבוש התוכנית החלופית עם האנשים שחיו ונשמו את שלבים – צוותי העובדים והמשפחות – אך ההיוועצות הזאת מעולם לא התקיימה, אלא למראית עין. כל ביקורת או הצעה לשיפור שהוגשה לידי משרד החינוך בשנה שחלפה נדחתה על הסף ביהירות, תוך הצגת מצג שווא של היוועצות ופיזור הבטחות שווא בסגנון "יהיה בסדר".

נוכח המצב העגום, נאלצו 170 מהורי התוכנית להגיש עתירה לבג"ץ בכדי לקבל מענה כלשהו לטענותיהם. דיון בעתירה הנידונה מתנהל בימים אלה. בינתיים 700 עובדים איבדו את פרנסתם, ואלפי תלמידים את המשענת החינוכית-טיפולית העיקרית שלהם בעתיד הנראה לעין. מיעוט ההורים בעלי היכולות החלו לפנות לעובדי התוכנית עם הצעות עבודה לשיעורים פרטיים במימון עצמי. כך, לפחות לעת עתה, ההפרטה של השירות לתלמידים החולים רק מעמיקה.

יעל וולפנזון ומרטין וילר הם ראשי ענף חינוך בכוח לעובדים