גילנות היא עוד צורה של גזענות

הטרגדיה האיומה שבתאונת הדרכים בשבוע שעבר ליד שלומי עוררה שיח גילנות ער. נדמה שגילנות היא צורת האפליה היחידה שנתפסת כלגיטימית, גם בקרב אנשים שתופסים מעצמם כמובילי שיח שוויון.

איך יכול להיות שאדם בן 76 נוהג באוטובוס? ראיתי פעילות פמיניסטיות מדברות על סטטיסטיקה של ירידה בכושר מנטלי, ראיתי פעילי זכויות אדם, שמשווים בין הגדרה חוקית של גיל בגרות ואחריות פלילית להצדקת אפליית זקנים.

האירוע הנוכחי מתווסף כמובן לנושא המרכזי שבו עוסקים המדינה והעולם – מגיפת הקורונה, שהעלתה את הגילנות בהיבטים שונים: מהצעות לבודד את הזקנים – קבוצות הסיכון – במקום להטיל סגר על כלל הציבור; כמו גם הדיון האתי המורכב של שאלת העדפת מתן טיפול אם יהיה מחסור במכונות הנשמה.

בספרד ראינו מוסדות שצוותים רפואיים לא הגיעו אליהם כלל והזקנים בהם מתו במיטותיהם. באיטליה היו צריכים לבחור. בישראל עלתה הסוגייה בתחילת הקורונה, ובעקבות פניות של ארגוני זכויות זקנים (בהם גם פניית הח"מ) הובהר שהגיל עצמו לא יהווה שיקול, אלא המצב הרפואי בלבד.

אבל ברור לכל שהגיל הוא פקטור לא מבוטל בהערכת המצב הרפואי. דווקא בימים אלה עלולה שוב להתעורר הסוגייה, האם לחבר למכונת אקמו צעיר שבחר לא להתחסן על פני אדם זקן, שנזקק למכונה למרות ששמר על עצמו כמיטב יכולתו.

הגילנות אינה פוסחת (ולמה שתפסח?) על כנסת ישראל. בשנים האחרונות אנו עדים לחוקים שכוללים אפליה מפורשת. כך, החוק להעלאת קיצבאות הנכות לא כלל העלאה של קיצבאות הנכות לזקנים נכים.

צריך לזכור שבישראל, אדם יכול – מבחינת זכאות לקיצבה – להיות נכה או זקן, אך לא שניהם יחד. ההכרה באדם כנכה אפשרית רק אם עדיין לא יצא לפנסיה. עם חתימת ההסכם על העלאת קיצבאות הנכות, התברר ששכחו את הזקנים המוכרים כנכים, ולא תיקצבו את העלאת הקיצבה גם להם. בסופו של דיון הוחלט לתת להם מחצית מהתוספת (העלובה, יש לומר) שניתנה לנכים "הצעירים", כי נכה הוא לא חצי בן אדם, אבל זקן נכה הוא כנראה חצי נכה.

הגדיל לעשות ח"כ יואב קיש (הליכוד), שבעת שכיהן כיו"ר ועדת הפנים הריץ הצעת חוק שעוסקת במטפלים סיעודיים, והגדיר בה, שחור על גבי לבן, העדפה של מטופלים סיעודיים צעירים על פני זקנים. זאת אף – ואולי בגלל – שרוב המטופלים הסיעודיים הם זקנים (גילוי נאות: הח"מ הגישה עתירות לבג"צ בשני המקרים).

גילנות היא צורת האפליה המעוורת ביותר. נתקלתי בשנה האחרונה בארגון ששם את השוויון בין יהודים לערבים בראש מעייניו, ששם למטרה להיפטר מהעובדים הוותיקים, תוך הצדקת המהלך בצורך ב"ריענון".

הגילנות מאפיינת אנשי ימין ושמאל כאחד. המאבק למניעת יציאה לפנסיית חובה מטעמי גיל הוא במידה רבה מאבק פריבילגי של אנשים מבוססים שאוהבים את מקום העבודה שלהם, אולם הוא גם מאבק של מי שהפכו מחזקים לחלשים – תלויים באחרים לשם המשך ביצוע עבודתם המוערכת עד כה – באיבחת העברת דף בלוח השנה. עובדים במקצועות חלשים מוצאים עצמם נדחקים מטה עוד יותר, מחוייבים להמשיך לעבוד, בשל קיצבת הזיקנה שאינה מספיקה לחיים בכבוד, ומוכנים לעבוד כמעט בכל מקום ובכל מחיר.

גם בית המשפט העליון נמנע עד עתה מלקבל החלטות אמיצות בנושא גילנות. אמנם ניתנו החלטות המחייבות בחינה פרטנית של מי שנדרש לצאת לפנסיה מטעמי גיל, אולם בית המשפט לא מנע פיטורים ולא התערב בינתיים בחקיקה שמשמעה אפלייה כלכלית מטעמי גיל.

סבא שלי, שקיבל רשיון לנהיגה על אוטובוס בגיל 17 (אחרי שזייף את גילו כדי לקבל את הרשיון הנכסף), היה טוב מרוב הנהגים שאני מכירה גם כשהיה בן 90. זה לא מעיד על שום דבר, למעט על כך שפסילת נהגים על רקע גילם הגיונית בדיוק כמו הטענה שהבדואים נוהגים כמו מטורפים ושנשים לא יודעות לחנות.

אני לא יודעת אם ראוי היה לאפשר לנהג האוטובוס להמשיך בתפקידו. צריך לבחון אם המבדקים של רשות הרישוי מספקים, ואם יש לשפרם או להוסיף עליהם. מה שברור הוא שהגילנות היא חלק בלתי נפרד מתפיסת העולם של רבים, והיא יוצאת לאור במלוא כיעורה ברגעי אסון. כמו כל סוג אחר של גזענות.